דניאלה וייס, יו"ר 'נחלה', מסכמת בראיון לערוץ 7 את התחושות בעקבות כנס ההתיישבות שהובילה תנועתה וזכה לתשומת לב תקשורתית ומדינית רבה.
בפתח הדברים שאלנו את וייס מה מקומם אותה יותר, הביקורת שספג הכנס מאנשי שמאל כמו בני גנץ ויאיר לפיד, או דווקא זו שהגיעה מימין ואמרה שזה לא הזמן לעסוק בהתיישבות, ואולם היא עצמה מעדיפה לעסוק בהיבט ההצלחה של הכנס ופחות בביקורת שנשמעה בעקבותיו.
"אני מתבוננת בדברים מצד הצלחת האמירה של ארץ ישראל", היא אומרת ומספרת כי כאשר העלה שותפה להנהגת 'נחלה', צבי אלימלך שרבף, ההערכה הייתה שיגיעו לכנס כאלף איש וגם בכך די למארגנים ובלבד ויישמע הקול הקורא להשבת ההתיישבות לרצועת עזה. ואולם "הייתה הפתעה גמורה. שכרנו את האולם הגדול ואז הבנו שעלול להיות מצב שבו אנשים יישארו בגשם ולא יוכלו להיכנס, ושכרנו עוד אולם ועוד אולם והגענו ל-5500 מקומות".
וייס מספרת כי גם הפרסום לא יכול היה להיות בתקשורת הכללית בשל העלויות ועם זאת עשו המארגנים ככל יכולתם והתחושה היא "שפתחנו פתח למשהו קיים שלא העזו לדבר עליו. המיקרופונים הרעשניים משמאל ומהרבה אמצעי תקשורת משדרים שזה לא הזמן לדבר על ארץ ישראל והתיישבות. הבחנו שכל הקריאות שלא לדבר על מה שיהיה אחרי המלחמה מופנות רק כלפי הימין, אבל אפשר לדבר על שתי מדינות לשני עמים והקמת רשות פלשתינית אחרת ורעיונות אחרים שנכשלו כישלון חרוץ והם שהביאו עלינו את זוועת השבעה באוקטובר. רק ציונות לא. אמרנו שלא יקום ולא יהיה".
עוד היא מספרת כיצד בשיחות עם חברי כנסת ושרים הבחינה ששיח שהחל בהיסוס הפך לשטף של ממש. וייס קובעת כי דרישת ההתיישבות ומשיכת הנגב עד חוף הים היא המציאות ההגיונית היחידה שתהפוך לגן עדן את הגיהנום שחמאס יצר ברצועת עזה.
כעת מתכוונת תנועתה של וייס להמשיך ולמנף את הכנס להפעלת לחץ על הממשלה בדרך להשבת השליטה על ארץ ישראל כולה. באשר לשאלת עתידם של ערביי הרצועה היא משוכנעת שאלה לא יהיו בה בעתיד אלא יעברו חלקם למצרים, חלקם לטורקיה או למדינות אירופה ואמריקה, כשם שעמים אחרים מתניידים ממקום למקום ברחבי הגלובוס. לשאלתנו אם אינה חוששת מסכסוך מדיני עם המצרים האירופאים והאמריקאים היא משיבה ומציינת כי המצרים מתחמשים לכאורה ללא כל סיבה, אלא אם כן מסתתרת אצלם מגמה לתקוף את ישראל בעתיד ואולי תקווה להביא להשמדתה. גם האירופאים לא מטרידים אותה לנוכח צביעותם שנחשפה באופן ברור כל כך בבית הדין בהאג.
אנחנו שבים לשאלה הראשונית, זו שעדיין לא קיבלנו עליה תשובה, בדבר הביקורת שהוטחה משמאל ומימין בכנס שהובילה, והשאלה מה מהביקורות הללו קומם אותה יותר. דניאל וייס לא נשמעת מוטרדת לא מזה ולא מזה, לדבריה משום שהיא עסוקה מאז השבעה באוקטובר בדאגה שאסון דומה לא יתרגש עלינו בשנית. לשם כך, היא אומרת, דרוש חיסולו של החמאס וחיזוקם של מי שהבינו שכל עוד החמאס נותר במקומו לא ניתן יהיה לחיות חיים נורמאליים ביישובי הדרום ואולי גם מעבר לכך. "נתנו מכה לאויב, אבל לא מספיק. אני ייראה מהאסון הבא, וכדי שזה לא יקרה צריך להמריץ את המלחמה וגם להבין שאם אנחנו רוצים את החטופים צריך למנוע כל סיוע הומניטארי, לא מים ולא אוכל, ולא שום סיוע עד שאחרון החטופים יהיה בידינו. הילד שלי קודם לילד האויב. זה עיקרון שברור גם לאמריקאים".
את הכנס היא רואה ככזה שתכליתו לעורר את רצון העם בהתיישבות כפי שדרש הרב צבי יהודה זצ"ל ממובילי גוש אמונים שבאו להיוועץ בו ולקבל את ברכתו, במידה והעם מעוניין בכך ברכתו הייתה נתונה. בשל כך יש לבנות מעגלים הולכים ומתרחבים של תמיכה בהתיישבות, גם מקרב חוגי הליכוד, ואם לא ייבנו המעגלים הללו הרי שקולות אחרים ורעיונות הפוכים הם שישלטו בכיפה, משוכנעת וייס.