כגודל מתק השפתיים של ביידן כן גודל חרב פיפיות פיו

סעודיה בתפקיד חרב הפיפיות המונפת מעל נתניהו, מזהירה שלא תסכים לנורמליזציה עם ישראל, מפעל חייו של נתניהו, ללא הקמת מדינה פלסטינית וללא הפסקת הלחימה בעזה.

אך סעודיה היא רק השליחה המציעה להמתיק את הגלולה המרה תמורת 'נרמול היחסים' וכופה על ישראל לסחור בבטחונה. חרב פיפיות נוספת מונפת מעל אישור הסיוע הבטחוני בסך 14.5$ מיליארד דולר שיכולה להפוך את ישראל לבת ערובה של הפרוטקשן הבינלאומי הגדול בהיסטוריה העולמית.

וחשוב לעמוד כאן על סוגיה דרמטית שהציבור הישראלי לא מתעכב עליה דיו: לעם האמריני הזכות להחליט מי יהיו מנהיגיו, גם אם כשירותם המנטלית מוטלת בספק. אך עבור ישראל, כשירותו של ביידן להוביל מהלך היסטורי כה גורלי לעתיד המזרח התיכון, היא לא פחות מקיומית. מתוך כבוד לאיש ולמעמדו, לא נרחיב בו. אך ראוי להעלות לסדר היום הציבורי עובדה שצריכה להטריד כל ישראלי, כי מי שידיה על הגה השלטון ומקבלת החלטות הרות גורל לישראל, במלחמת התקומה השניה, היא לא אחרת מאשר פקידות מחלקת המדינה. מחלקת המדינה מנצלת, עד הקצה, את מצבו של הנשיא, ופועלת להגשים בדורסנות את חזון האיום הקיומי המתחרה באיום האיראני.

רוחו של 'ביידן' להכיר במדינה פלסטינית, כה קצרה, עד כדי כך שהתקשורת האמריקנית מדברת על אפשרות שגם ללא הכרה רשמית, 'הנשיא' עשוי להעניק ליישות ה'פלסטינית' מעמד משפטי והכרה דיפלומטית, ללא אישור של הקונגרס ו/או של ישראל. ואגב, כל זה יכול גם יכול לקרות תחת ממשל נתניהו. הם יודעים ללחוץ בדיוק על הכפתורים הרגישים בהם שרוי ראש הממשלה.

אך ארה"ב איננה לבדה. מצטרפת אליה ידידה ותיקה נוספת של ישראל, בריטניה, ששר החוץ שלה, דיוויד קמרון הצהיר לפני מספר ימים כי 'יש לתת לפלסטינים אופק מדיני כדי לעודד שלום במזה"ת...לבריטניה אחריות לשרטט כיצד תיראה מדינה פלסטינית...יהיה צורך להראות לפלסטינים התקדמות בלתי הפיכה לפתרון שתי המדינות'. נשמע מוכר? אכן, רבותיי, ההיסטוריה חוזרת, והספר הלבן בגרסא מעודכנת גם.

נמשיך למדינה ידידה נוספת, שמחויבותה ההיסטורית לקיומה של ישראל נטועה ברגשי אשם היסטוריים, שבאופן פרדוכסלי, מעוררים בגרמניה צורך לתמוך בכל חלש, באשר הוא חלש, גם כשהוא משקר, גונב זהות ותומך בטרור. קנצלר גרמניה אולף שולץ אמר לפני כחודש לראש הממשלה בנימין נתניהו, בשיחה טלפונית, כי פתרון שתי המדינות הוא הדרך היחידה לשלום בר קיימא באזור. הדברים מובאים בהרחבה באתר משרדי הממשלה הגרמניים.

גם באתר משרד החוץ הצרפתי, מצהירה צרפת כי היא, כמובן, 'ידידתם הן של הישראלים, הן של ה'פלסטינים'', ומשום כך היא קוראת לציית לחוק הבינלאומי, החלטה מספר 181, להקמת שתי מדינות בין הנהר והים, ולכן מקדמת פתרון של שתי מדינות.

וכך, רשימת המדינות, הידידות של ישראל, התומכות בהטלת איום קיומי על ישראל, מן החמורים בתולדות האנטישמיות העולמית, ממשיכה והולכת.

מי היה מאמין שטרור, טבח, אונס ושריפה- בסדר גודל שאיננו מבייש את הפוגרום שערך הצבא האוקראיני ב-14 בפברואר, 1919, עם כניסת השבת, ב-1,700 מבני הקהילה היהודית בפרוסקורוב-חמלניצקי- יתבררו כגלולת-מרץ מוסרית בינלאומית, למתן פרס מעוות וחולני לפושעי המלחמה נגד האנושות? לאן נעלמו ערכי העולם החופשי המעמיד את תבונת האדם, האמת, הצדק והטוב, במרכז ההוויה האנושית? איזו נוסחת נאורות מרושעת ומעוותת יכולה להוליד מסקנה שטבח ה-7 באוקטובר צריך לזכות את הפושעים, ימ"ש, במדינה?

בעוד שהתקשורת הישראלית והעם בישראל עסוקים במו"מ על החטופים, בדה-לגיטימציה של אונר"א, ובהשמדת חמאס, נושאים קריטיים אמנם, הרי שמאחורי הקלעים, נרקמת מזימה בינלאומית ההולכת וסוגרת עלינו בדמותה של מדינה 'פלסטינית'. אשר יגורנו עלול לקרות דווקא בשעה הכי פחות צפויה, לכאורה.

כך, לאור העובדה שהפרסומים על היערכות האומות להכרה חד-צדדית במדינה 'פלסטינית', בבּמות התקשורת העולמיות עקביים, ושיעורם עולה והולך, ולאור העובדה שלראשונה מאז הסכמי אוסלו, הקהיליה הבינלאומית, מפרה, באחדות חסרת-תקדים, את מחויבותה לעקרון אי-הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית, הרי שישראל חייבת להתעורר מיד. כצעד מנע דחוף וגורלי, יש רק דרך אחת למנוע את הגזירה: על ממשלת ישראל, בגיבוי סיעות תקוה חדשה וישראל ביתנו, לעשות את מה שהייתה אמורה לעשות ב-8 באוקטובר, ולהכריז על החלת ריבונות מלאה, חד-צדדית, על יו"ש ועזה כאחד. ויפה שעת אחת קודם.