גיטה חזני מלכיאור
גיטה חזני מלכיאורצילום: מאיה אושרי משל

בתוך הסערה הציבורית שחוללו דבריו, היו שטענו כי עמוס שוקן הוציא את דיבתנו רעה בעולם אך זוהי הגדרה עדינה ורזה מדי למעשהו הזדוני של המוציא לאור של 'פלסטין', שהיה לא פחות משפיכת דמם של ישראל, מנהיגיה, חייליה וקציניה, ואזרחיה בפני האומות.

אלא שקוץ ואליה בו: שורות האימה הללו עשויות להתברר בקרוב כשירת הברבור של שוקן, אותה נשא בשבוע שעבר בלונדון בוועידת הארץ אשר אהב- 'פלסטין'. שהרי שורת סנקציות הנגד ששר האוצר ויתר שרי הממשלה הטילו על ההתקשרויות עם העיתון, גוררות אלפי ביטולי מנויים ואף קמפיינים תקשורתיים שעלותם מיליוני שקלים. סנקציות אלה עשויות לבשר אולי, סוף סוף, את ראשית תהליך המיטוט של אימפריית שוקן ולהביא לקיצה של חוות גידולי השקרים התקשורתיים נגד ישראל בדרום תל-אביב.

אל הסנקציות הכלכליות המיידיות מצטרפת גם פנייתו של שר המשפטים יריב לוין אל היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, להעביר נוסח תזכיר חוק ממשלתי הקובע כי "פעולות לשם קידום או עידוד הטלת סנקציות בינלאומיות על ישראל, על מנהיגיה, על אנשי כוחות הבטחון ועל אזרחי ישראל, תהווה עבירה פלילית שבצדה עונש מאסר של עשר שנים".

הולדתו של חוק כזה מבורכת אף היא אלא שנראה שהמחוקק כבר הבטיח מענה חוקתי הולם לסוג זה של עבירות הפרת אמונים שלכאורה ביצע שוקן לעמו ומדינתו, בפרק ז', סימן ב' בחוק העונשין, תחת הכותרת: בגידה. אף תגובה ממשלתית, תקשורתית או משפטית עדיין לא התייחסה למעשה הנבלה של שוקן כהפרת אמונים, היינו בגידה.

שבע עבירות בגידה מונה חוק העונשין, מתוכן נראה לכאורה ששוקן עבר על השתיים הבאות: העבירה הראשונה נוגעת לפגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה (ד/7). סעיף 97א' קובע כי 'מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו- מיתה או מאסר עולם'.

שקריו החולניים של שוקן פוגעים פגיעה משולשת בריבונותה של ישראל:

ראשית, הוא מעודד ומסית את האומות להטיל על ישראל, מנהיגיה, חיילי צה"ל ומפקדיו, סנקציות חמורות המאיימות על עצמאותם, חירותם וביטחונם להילחם מלחמת צדק מוסרית נגד פושעים שטניים המאיימים לכלותנו ; שנית, במישרין או בעקיפין, שוקן מכשיר מוסרית את הפרת ריבונותנו המדינית והמשפטית בידי מדינות זרות ובתי הדין של ארגוני הפשע הבינלאומיים להעמיד לדין מיליוני יהודים משל היינו עדיין משועבדים להם; שלישית, שוקן קורא ומדרבן להקמת מדינה פלסטינית נגד רצונה של ישראל ונגד האינטרסים החיוניים שלה, וחותר לכפותה באמצעות סנקציות בלתי חוקיות עליה ועל מנהיגיה, חייליה קציניה ואזרחיה.

העבירה השניה נוגעת לסיוע לאויב במלחמה (ד/9). סעיף 99א' קובע כי 'מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך, דינו- מיתה או מאסר עולם'.

עדות השקר הנבזית והמרושעת של שוקן, יהודי-ישראלי, העומד בראש אימפריה תקשורתית 'ציונית', מעניקה אמינות לדבריו ועושה הומניזציה למחבלים אנסים, עורפי ראשים ומבתרי גופות תינוקות בכינויים- 'לוחמי חופש'. שוקן פועל בשירות השטן ומעניק לו אישור, הכשר והצדקה מוסריים לפשעים הנתעבים שביצע נגד עמנו, ומסית באמצעותם את האומות נגדנו. שוקן הוא למעשה שותף מלא על מלא של החמאס. שוקן נאמן לאידיאולוגיה החמאסית. בנאומו הוא שאף לצייד את החמאס, הג'יהאד והפת"ח המאוחדים בשאיפתם ובמשימתם להשמיד את ישראל, במשאבים משפטיים, תקשורתיים ומדיניים שישרתו את הגשמת משימתם.

במידה בלתי מבוטלת עמוס שוקן משמש למעשה עד שקר נגד מדינתו בזמן מלחמה בזירה הבינלאומית. בתי הדין הבינלאומיים יעוטו על נאומו כמוצאי שלל רב. ישראל איננה מחילה משטר אפרטהייד על האוכלוסיה ה'פלסטינית' ; מחבלים אינם לוחמי חופש ; ביו"ש ובעזה לא מתחוללת נכבה שניה – ה'פלסטינים' ממשיכים לחיות בתנאי מלחמה בעזה עדיין בתוך עזה ויו"ש.

שורת הקונספציות המופרכות המתגלות בעקבות המלחמה היא אינסופית והשנה האחרונה חושפת לנו אותן בתהליכים מייסרים. בשם חופש הביטוי מכשירים הממסד המשפטי ומערכת אכיפת החוק שרצים תקשורתיים, ביטחוניים ואחרים, באופן סלקטיבי. סביר להניח שמערכת המשפט תגן על חופש הביטוי של שוקן אותו גייס למען חופש הבגידה. אסור שממשלת ישראל תסתפק בסנקציות כלכליות על שוקן. שוקן הפגין נאמנות לחמאס. את שוקן צריך להעמיד לדין על לכאורה בגידה והפרת אמונים בעמו ובארצו. זהו כתב האישום המדויק שראוי ששר המשפטים ידרוש מן היועמ"שית להכין.

לשוקן אין זכויות יתר על פני עשרות או מאות מרגלים זוטרים שמערכת הבטחון הניחה ידה עליהם בחצי השנה האחרונה. מרגלים שהחליטו מתוך איוולת או מצוקה כלכלית לשתף פעולה עם האויב האיראני המר. כפי שמערכת הבטחון עוצרת וחוקרת את המרגלים הבוגדים שסייעו לאויב במסירת מידע רגיש ומכינה נגדם כתבי אישום לקראת העמדה לדין, כך עליה לעצור את עמוס שוקן ולחקור אותו על סיוע לאויב במסירת לכאורה מידע כוזב על ישראל ופגיעה בריבונותה בשעת המלחמה המרה בתולדותיה.

ולבסוף, בימים אלה נפתח לראווה משפט דרייפוס של זמננו נגד ד"ר מיכאל בן ארי שבחר באומץ נדיר להתייצב בזקיפות קומה, רוח ושכל של צופה המתריע בשער מפני רצחנותו של חמאס שלא איחרה להגיע והגשימה את כל אזהרותיו לפרטי פרטים. על התרעותיו אלה זכה ללינץ' תקשורתי, בוז ולעג של פסיאודו-עיתונאים באולפנים, ולבריונות משפטית שתורגמה לפסילתו הפוליטית מהתמודדות לכנסת על ידי ביהמ"ש העליון ולכתב אישום המתנהל נגדו בימים אלה בעוון 'הסתה לגזענות'.

למשפט רדיפה זה ראוי כמובן טור נפרד, ואולם, במציאות בה עמוס שוקן מהלך חופשי בינינו בעוד שחירותו של ד"ר בן ארי מאוימת להיגזל רק בשל נאמנותו המזהירה לעמו ולארצו, ראוי ששנתם של נבחרי הציבור, מערכת המשפט, התקשורת, והציבור תנדוד.