הטרגדיה הגדולה של הציונות הדתית והמשבר הגדול שקרה עם הגירוש בגוש קטיף ביטא תהליך סוציולוגי ותפיסתי בחברה הישראלית שלצערי הרב לא פסק אלא העמיק.
האשמים העיקריים לצערי הם מנהיגי הציבור הדתי לאומי, ראשי ההתיישבות ואף אנחנו, ואם לא נטרח לתקן את המצב הזה אנו נמשיך לפגוע בהתיישבות עצמה. להפוך אותה לנישה, ל"משיחית וקיצונית" ממש כמו שהיא נתפסת כיום.
לפני שבוע התקיים כנס של תנועת נחלה הקורא להתיישבות בחבל עזה הוא כונה ''כנס הניצחון" אקדים ואומר שהרעיון הזה חשוב ומדויק בעיני, חייב להחזיר את תפיסת הביטחון ההתיישבותית שטוענת שביטחון אמיתי תלוי בהתיישבות אזרחית. בעבר מדינת ישראל פעלה ליישם את התפיסה הזו בצורה מעשית ופוליטית משמאל ומימין.
למרות זאת ישנה בעיה גדולה המתבטאת בכנס הזה, הבעיה היא בתמונות הכנס, לא שהתמונות הם הבעיה אלא שהם מבטאות את הטרגדיה ההתיישבותית של הציונות הדתית. אם תסתכלו בתמונות הדבר הבולט ביותר הוא חתיכת הבד הצבעונית על הראש שאומר את המסר, התיישבות = ציונות דתית. אפשר היה לכתוב על זה משפט של חכם סיני "אמור לי מה צבע הכיפה שלך ואומר לך אם השתתפת בכנס הניצחון להתיישבות בעזה"
הטרגדיה הגדולה של הגירוש מגוש קטיף נבעה מכך שההתיישבות ברצועת עזה נתפסה כדתית לאומית, ממילא מערכת מדינית יכולה לטפל ב'מגזר' משיחי שפוגע ברעיון אידאולוגי של מנהיג (מה שלא היה קורה אם העם כולו היה מתנגד לאותו המנהיג). הבעיה שלנו שלא למדנו מכך. לצערי גם היום אנחנו עוסקים בכנסים שמביאים את הציבור הציוני דתי אך לא מצליחים להסביר את המסר הזה לעם כולו.
איך הגיוני שהתיישבות נתפסת כציונות דתית?! האם ידעתם שלמעלה משליש מתושבי יו''ש הם בכלל חרדים?! האם ידעתם ש28% מתושבי יו''ש הם אנשים חילונים?! ההתיישבות היא אולי מפעל שהציונות הדתית הניעה והובילה אבל היא לא יכולה להיות נכס צאן ברזל מגזרי, ממזמן היא צריכה להיות נחלת הכלל, לייצר שפה משותפת שתסביר ותחבר את העם היושב בפריפריה ובמרכז, את החרדי מבני ברק והחילוני מבאר שבע, את הקיבוצניק משדה אליהו והמושבניק מרגבה.
משפט המפתח להנעת תהליכים מדיניים גדולים ומורכבים הוא 'קונצנזוס'. וככל שמגוון רחב יותר של שותפים ממגזרים שונים יצטרפו תחת קונצנזוס תפיסתי כך הסיכוי רב יותר לחולל שינוי. כדי לחולל את השינוי האמיתי לו אנו כמהים בהתיישבות בנחלת אבותינו לא מספיקה אמונה גדולה ומגזר שמוביל, צריך תנועה של עם, תנועה של חיבורים בתוך עמינו, שתכפור בטרגדיה ותבנה משהו חדש אבל גם ישן של התיישבות שחוברה לה יחדיו, אל הארץ הטובה והרחבה שהנחילו לנו אבותינו.