מלחמת העצמאות היתה מלחמה על הבית, מדינת ישראל הצעירה חיה בתודעה של "להיות או לחדול", ובכל זאת, בתי הקפה בתל אביב היו מלאים עד אפס מקום ושגשגו יותר מבשגרה.
גם היום, יש מי שמבינים שאנחנו במלחמת קיום מיידית, וגם היום אנשי המילואים שיוצאים מעזה נדהמים לראות את העולם בחוץ ממשיך בשגרה בתי הקפה והברים שוקקים, הצגות והופעות מתנהלות כרגיל ובמסעדות בתל אביב לא ניתן להשיג מקום פנוי.
זה עלול להישמע כמו ביקורת, אבל ההיפך הוא הנכון. המשיכו. המילואמניקים, מערכת הבטחון, מדינת ישראל, צריכים את השגרה שלכם וצריכים את הצריכה שלכם.
לפני שנים הצטרפתי ליוזמה קבועה בכל יום שישי יצאו שיירות של רכבים מכל הארץ לשדרות במטרה לערוך קניות בעיר - זה התחיל עם 20 רכבים והגיע למצב בו אלפי אנשים הצטרפו ליוזמה. יוזמה ברוכה זו, הביאה פרנסה ישירה לעיר מוכת הקאסמים, הקפיצה את מצב הרוח של תושבי שדרות ותרמה לכלכלת העיר דרך יוזמה אזרחית פשוטה וממוקדת. מה שעבד באופן מקומי יכול בקלות לעבוד גם ברמה הארצית.
האדם הממוצע, שאינו מפונה ואינו מגוייס, יכול לתרום למדינה על ידי פעולות פשוטות ויום יומיות, פשוט להמשיך בשגרה – לעבוד ולצרוך. להניע את גלגלי הכלכלה. גם אנשי המילואים שמשתחררים יכולים לצאת, לבלות ולתמוך בכל העסקים ברחבי הארץ. הרי אלה הם העסקים שמכספי המסים שלהם ישולמו התגמולים שהממשלה הבטיחה לאנשי המילואים.
בכל התקופה שאני מגויס, בעלי עסקים (גדולים וקטנים) הציעו לי דברים בחינם. לא הסכמתי לקבל מתוך הבנה שכל עוד אני יכול לשלם בכוחות עצמי, אני מרגיש צורך לעזור לאותם עסקים ולא לקבל מהם תרומות. גם אם הן ניתנות מהלב.
הרבה צוואות השאירו הנופלים במלחמת "חרבות ברזל". יוסי הרשקוביץ ז"ל קרא לפיוס, בן זוסמן ז"ל ביקש "... גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. היתה לי הזכות להגשים את החלום והייעוד שלי ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק…", אלקנה ויזל ז"ל כתב "תחיו! אל תפסיקו לרגע את העוצמות של החיים! " ועוד רבים אחרים.
אסור לנו לעצור את השגרה. המלחמה בשיבוש שגרת החיים שחמאס וחיזבאללה מנסים לכפות עלינו, גם היא חלק חשוב במאמץ המלחמתי הכולל. שגרת החיים הנפשית ושגרת החיים הכלכלית.
אם כאזרחים ניקח אחריות ונגדיל את הפעילות הכלכלית, אזי גם הכנסות המדינה יגדלו והגירעון הענק בתקציב ייראה קצת פחות מפחיד.
יש גם דרכים אחרות כמובן, אפשר לוותר על משרדים מיותרים, על חברי כנסת נורווגים, אפשר לצפות לדוגמא אישית לחסכון, וכל הביקורת מוצדקת. אבל בינינו, זה כסף קטן. זה גם לא באמת הולך לקרות ובכל מקרה לא זה מה שיסגור את הגרעון.
לעומת זאת, אני קורא לנבחרינו לצאת לפגוש את העם. לצאת כל יום לבתי עסק שונים, להתחכך, להקשיב, לקנות, לבלות, וכך ייווצר רווח כפול. גם פוליטי וגם כלכלי. אני קורא להם לעשות שימוש ראוי יותר ברשתות החברתיות. במקום להתנגח, קדמו עסקים. קדמו את השגרה הברוכה. כמות הלייקים לא תקטן. סביר להניח שהיא אפילו תגדל.
בדיוני התקציב הקרובים, במקום לריב על הכספים הקואליציוניים, בואו עם תכנית לעידוד כלכלת שגרה. עידוד צריכה, צמיחה ושמחה. זה יעזור לעם ישראל הרבה יותר. נפשית וכלכלית.
הכותב הוא ד"ר רס"ן (במיל) עמית תוכנית המנהיגות קיימה של הקרן לירושלים