האשמת ישראל ע"י הנשיא ביידן באחריות להרג אזרחים ואלפי ילדים ברצועת עזה, היא עדות להתממשות דברי הנביא על האומרים לרע טוב ולטוב רע.
את שגשוגה וחוסנה הפנימי ואת הפיכתה למעצמה עולמית ארה"ב חייבת לערכים המוסריים המדינתיים התנ"כיים שלה.
ממחויבות לערכים אלה היא התגייסה מאז המאה ה-19 לחסל איומים שקמו בעולם, הן עליה עצמה והן על שלום האנושות.
במאה ה-19 היא התגייסה לחיסול הפירטיות הברברית בים התיכון; במאה ה-20, במלחמת העולם הראשונה היא התגייסה לחיסול המדיניות המיליטנטית של דם וברזל הגרמנית, במלחמת העולם השנייה לחיסול הנאציזם ובמלחמה הקרה, לחיסול עריצות הקומוניזם.
מול איום אחד שצמח כפרא במאה העשרים היא נשארה שוות נפש והפכה אותו לטריוויאלי: הזוועה הפלשתינאית של אובדן צלם אנוש בהפעלת טרור חסר עכבות אנושיות מתחילת המאה ועד לאינתיפאדה הראשונה וזוועת אובדן צלם יצור חי והפיכת הטרוריסטים הפלשתינאים עצמם, ילדיהם ואזרחיהם לפצצות אדם ולמגינים אנושיים, מהאינתיפאדה השנייה ואילך.
באובדן צלם יצור חי הטרור הפלשתינאי הפך את שדה הקרב ממלכת אי הוודאות, לכאוס שבו על הצד היהודי - הקורבן לזוועה, נכפה לוותר על ערכיו וכמו הפלשתינאים, לאבד גם הוא צלם אנוש וצלם יצור חי:
זאת, בין אם כדי להישרד, הוא ייאלץ להרוג, בניגוד לערכיו, ילדים ואזרחים פלשתינאים ובין אם, כדי להימנע מהריגתם, הוא ייאלץ לוחמים, ילדים ואזרחים ישראליים, להיהרג במקומם.
ער לברירה הזוועתית שבפניה ישראל הועמדה, תוך הקרבת עקרון מלחמה "רציפות והמשכיות", צה"ל פועל ברצועה בצעדים מדודים, מלווים בייעוץ משפטי שוטף, שמאריכים את המערכה, מרבים את אבדות צה"ל וגורמים לישראל נזק כלכלי ותדמיתי חסר תקדים.
מעבר לצעדים אלה, ששום צבא לא נקט כמוהם בעבר, ישראל יכולה לנקוט בצעד נוסף אחד בלבד: לוותר על הכחדת חמאס, שכמוה כוויתור על הכחדת הפירטיות, הנאציזם והקומוניזם ולהשלים בכך עם הפיכת אובדן צלם אנוש ואובדן צלם חי, לתופעה אנושית טריוויאלית.
שנים של הכלת זוועות הטרור הפלשתינאי חסר העכבות האנושיות וחסר העכבות של יצור חי על ידי ישראל, אכן הפכו את הזוועה הזו - שגם הנאצים לא הפעילו כמוה, בהפיכת ילדיהם ואזרחיהם לפצצות אדם ולמגינים אנושיים - לטריוויאלית.
הטריוויאליות הזו גרמה לישראל לשגות, כאשר בקבלה את ברכתו של הנשיא ביידן להשמדת חמאס, היא לא פתחה את המערכה בגילוח מחלפות ראשו של "שמשון" העזתי: ילדיו ואזרחיו בתפקיד מגיניו האנושיים של הגיבור.
כבמקרה של שריפה הפורצת באולם קולנוע גדוש בקהל צופים, על צה"ל היה לפתוח את המערכה בפתיחת דלתות חרום, בשבירת חלונות, בהפלת גדרות ובשחרורו של כל שסתום אחר בסיר הלחץ העזתי, כדי לאפשר לבני הערובה של חמאס, להימלט למקלט בטוח מחוץ לרצועה.
כל נזק מדיני ואחר שהיה נגרם לישראל עקב כך, היה נמוך בהרבה מהנזקים הנוראיים שטעותה גרמה למעמדה ולביטחון היהודים בעולם.
במקום להאשים את ישראל באחריות להרג אזרחים ואלפי ילדים, לאור הצווים המוסריים 'הוראת שעה' ו'עבירה לשמה' הנגזרים מערכיה התנ"כיים, מצופה מארה"ב שתשתמש עכשיו בכל 'פטיש' וכלי אחר שעומד לרשותה, כדי לפתוח את הפלונטר ההומניטרי שישראל יצרה ברפיח ולאפשר בכך את השלמת הכחדתו המלאה של חמאס.
משיקולים מוסריים אלה ולאור אזהרתו המפורסמת של עמנואל קאנט, נכון לבקש מארה"ב שתגנוז את הרעיון לפצות את הפלשתינאים (!?) ולהגן על ישראל (!?) במתן הכרה למדינה פלשתינאית עצמאית.
אין צורך בנביאי התנ"כ כדי לדעת מראש, שמדינה עצמאית שתוקם לחברה שאבדה צלם אנוש וצלם יצור חי, תהיה, כנבואתו של קאנט, מדינה לבני שטן – השנייה אחרי המדינה הנאצית והראשונה שתוקם בברכת מעצמה דמוקרטית.
הכותב הוא מומחה בחשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי ומדיני