רגע מזוקק
כמה זוך וטוהר יש ברגע ההוא שבו תחת אש, כשחושך ומהומה מסביב והזמן דוחק, לוחמי ימ"מ עוטפים בגופם שני חטופים בלב רצועת עזה, מוכנים לספוג בגופם את כדורי האויב ובלבד שהשניים, אותם הם מעולם לא פגשו, לא ייפגעו ויגיעו הביתה בשלום. ושאף אחד לא יספר לנו על פילוג, קיטוב ושיסוע בגלל כמה ויכוחים בינינו לבין עצמנו.
לאן כל זה מוביל
מדינה פלשתינית? לא. זה לא רציני, נכון? זה נשמע כמו עוד אירוע בשרשרת האירועים שמחזקים את התמיהות הקוגנטיביות סביב ג'ו ביידן. די הגיוני שמי שלוחץ ידיים לאוויר, לא זוכר מאיזה כיוון דלת היציאה, לא יודע מה ההבדל בין מקסיקו למצרים, לא זוכר איך קוראים לחמאס, גם מדבר על מדינה פלשתינית כמשהו שיביא שלום ושקט. די טבעי בסך הכול.
העניין הוא התגובה הישראלית הרפה. נכון, ראש הממשלה אמר משהו על התנגדות למדינה פלשתינית ושריו שחררו כל אחד בתורו הסתייגות או התנערות מהרעיון הביידני, אבל לאירוע הזה נראה לענ"ד שצריך להתייחס קצת יותר ברצינות.
לא יתכן שרק בגלל קמפיין בחירות של אדם אחד בוושינגטון, עם ישראל יכנס לקורלס מסוכן שהולך ככה: זה מתחיל בצעדים שביידן כבר נוקט כעת מאחורי גבה של ישראל. ישראל מביעה התנגדות. ביידן ומדינות ערב יגיבו בנימוס דיפלומטי, אבל ימשיכו לגדף את ראש ממשלת ישראל בחדרים סגורים ויקדמו בלהט את המהלך. ארה"ב תכריז על הכרה חד צדדית במדינה פלשתינאית, עדיין ללא קביעת גבולותיה. מדינות אירופה ושאר העולם שעד כה גמגמו את ההכרה יקבלו את הגושפנקה האמריקאית להכריז גם הן על הכרה בחבורת אבו מאזן כמדינה. מאותו רגע יוכרזו כל המתנחלים, 517 אלף ישראלים, כמי שעוברים על הדין הבינלאומי אולי אפילו כמבצעים פשעי מלחמה, והסנקציות המינוריות שהופעלו בשבועיים האחרונים על עשרים וכמה מתנחלים יהיו רק הפתיח לשורת סנקציות על כלל המתיישבים. זה לא יתחיל ויסתיים בהקפאת חשבון בנק. נרמוז רק שלא יהיה מומלץ באותם ימים למתיישבים לטוס לבקר את הדודה בצרפת או לסגור עסקה בניו יורק. בשלב הזה יהיו הרבה ישראלים שיגידו, טוב, הם מתנחלים אז לא נורא, אבל אז הם יבינו ששורת סנקציות נוספת וקשה לא פחות מחכה לכל מי שמשרת כחייל ובוודאי כקצין ביהודה ושומרון, וכך שמאלנים להפליא יגלו שהם, ילדיהם, אחיהם ושאר קרוביהם שלרגע דרכו כחיילי צה"ל על אדמת יהודה ושומרון נתונים תחת חרב הסנקציות שיכולות להסתיים גם במעצר והבאה למשפט. אתם לא רוצים שנמשיך עם התרחיש הזה, נכון?
אז יהיו מי שיגידו שקצת התפרעתי עם התרחיש. יגידו שבכל זאת, אנחנו מדינה ריבונית שלא תאפשר זאת ושאר בלה-בלה-בלה, אז אל תגזים, אבל העובדה שאנחנו מדינה ריבונית לא גרמה לשום מנהיג אירופאי או אמריקאי להפסיק להתערב לנו בעניינינו הפנימיים, ואין שום סיבה שיעשו זאת מעכשיו והלאה. תנו להם רק אור ירוק מוושינגטון והסוסים שלהם כבר ישעטו על ראשינו. הן הרי מחכים לזה שנים.
אני בהחלט מקווה שאתבדה, אבל עצם ההיתכנות לתרחיש שכזה מחייבת את ראש ממשלת ישראל ושרי ממשלתו לפעולה קצת יותר משמעותית מהמהום מנומנם של הסתייגות מתכנית ביידן.
וכל זה רק בגלל קמפיין בחירות אמריקאי...
הפעם זה מותר
אגב, מעניין לגלות שכשמדובר במדינה פלשתינית פתאום מותר לדבר על היום שאחרי, גם כשמדובר ברעיון שמשסע ומפלג את החברה הישראלית. עד לפני דקה וחצי הזהירו אותנו מלדבר על התיישבות ברצועת עזה כי מדובר ברעיון שמפלג את החברה, לא?
תעלומה בבית הלבן
אני משער שבאחד הבקרים יצא נשיא ארה"ב מהחדר הסגלגל וגילה על מפתן הדלת (יש מפתן לחדר הסגלגל? אין לי מושג, אבל תזרמו איתי. נגיד שיש) זר פרחים גדול וססגוני. הרימו עוזריו של הנשיא את הזר וחיפשו בו פתק כלשהו או כל רמז אחר שיעיד על זהות השולח. שום כלום.
אחרי שעבר הזר המיוחד בדיקה ביטחונית בקרני רנטגן רגישים ולא מצאו שום שבבי איום טרוריסטי נותרה רק תעלומה שאולי מצדיקה סדרה בנטפליקס, אם כי הפתרון מאוד פשוט. מאחורי הזר הגדול עומד ללא ספק ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שרק מבקש להודות לנשיא על מארז הגידופים שהטיח בו, שהרי זה בדיוק מה שמצביעי נתניהו מבקשים לדעת, שהאיש שלהם לא נכנע לדרישות וללחצים האמריקאיים להפסיק את הלחימה, להרעיף עוד סיוע הומניטארי על העזתים ולהתקדם למדינה פלשתינית. ושכשלדברי הנשיא מצורפות קללות, מה יותר משובח מזה. לזה בדיוק חיכה נתניהו.
צל עץ תמרי
זה שגיל תמרי חושב שנתניהו רוצה את החטופים מתים (שמעתי את ההתנצלות שלו, אבל שמעתי גם את מה שאמר אחר כך), זו באמת בעיה אישית שלו. זה שחברי הפאנל סביבו, למעט ניסיון של מוריה אסרף להביע הסתייגות (אבל מיד למצוא עילה אחרת לבקר את נתניהו כדי שההסתייגות לא תחרוג מהמקובל בערוץ) לא מצאו לנכון למחות על דבריו ההזויים, זו באמת בעיה של חברי הפאנל. אבל לי עדיין לא ברור למה ממשיכים להתראיין אצלו חברי ליכוד, ובעצם לא רק הם ואפילו לא רק אנשי ימין, אלא כל מי שדעתו נקייה, בין מימין ובין משמאל.
פוליטיקאים יודעים לברר היטב לפני שהם מגיעים לאולפן פוליטיקאי אחר יופיע איתם, בוודאי אם מדובר בשנוא נפש כלשהו. אם השכן לשולחן הדיונים לא נאה ולא יאה בעיניהם הם יודעים להבהיר שלא יגיעו או שיגיעו רק אחרי שההוא השני ייצא מהאולפן. הייתי מצפה שיבהירו לתחקירניות ערוץ 13 ומפיקי האקטואליה שם שאם מר תמרי נמצא באולפן (הוא עוד יחזור. זו רק השעיה, כזכור), הם מעדיפים להישאר בבית או במשרד. שישאירו את התמרי'ז למיניהם לדבר אל עצמם, לראיין את עצמם. למה צריך לקחת חלק באירוע הזה ולהוסיף למטפחי עלילת דם גועלית שכזו רייטינג?
רק מילה טובה או שתיים
נכון, אתם באופוזיציה, אבל זה עדיין לא מחייב אתכם להקפיד הקפדה כמעט דתית לפרגן על הצלחות כדוגמת מבצע חילוצם של שני החטופים, למשטרה, שב"כ, ימ"מ, צה"ל וכל מה שמסביב, ובלבד שלא להגיד מילה טובה לדרג המדיני. תאמינו לנו, העם הפשוט, פירגון לממשלה, כשמגיע, יעשה לכם רק טוב.
מטהר אוויר
אנחנו עוברים הלוך ונסוע בכבישי ארצנו וסביבנו שלטי ענק שמבשרים על עונת הבחירות המוניציפאליות שמתרגשת עלינו. זה ממש אוטוטו מגיע, ואך טבעי הוא שמועמד יעקוץ מועמד ומפלגה תנגח את אחותה. יום אחרי הבחירות זה יעבור להם. אנחנו כבר רגילים. אבל יש משהו אחד שאפשר לחסוך מאיתנו כבר עכשיו.
בין השלטים המתנגחים, מתנצחים ומכפישים נטועים גם כמה שלטים של מועמדים שכבר הודיעו על פרישתם ובחרו לעבור למקרמה. אז בואו נחליט שכצעד קטן וראשון לשיח אחר ורגוע יותר יוחלט בחוק שכל מועמד בבחירות שהחליט להסיר את מועמדותו יחויב לפנות ולעקור את כל שלטי המתקפה שהוא פיזר נגד ראש הרשות המכהן טרם ההחלטה לפרוש. אין שום סיבה שנמשיך להישטף במסרים מרעילי אווירה כשמי שעומד מאחוריהם אפילו לא מתכוון להתמודד (אולי אפילו כי הבין שראש הרשות המכהן דווקא כן בסדר).
הגיע בזמן
הולנד החליטה שלא לאפשר לנו לרכוש ממנה חלפים למטוסי קרב כדי שלא יסייעו לנו במלחמה נגד החמאס. טוב שהם אומרים את זה עכשיו, לפני האולימפיאדה המתקרבת, כי עד היום כשחיפשנו מי הכי פחות אנטישמי כדי לעודד אותו, הולנד הייתה בין המתמודדים המובילים, בעיקר בגלל כמעט 6000 חסידי אומות העולם (ותוך התעלמות מאינספור אחרים). עכשיו יש לנו מספיק זמן כדי לבחור מישהו אחר. אולי מוזמביק.
כבר לא צריך להסביר
הפעם זה קרה כשיצאנו לראות מרבדי פרחים בשדות העמק. שם פגשנו את קאטו הזקן רובץ בצל עץ לא גבוה, עשב גבוה מקיף את גופו הצנום, כובע הבד רחב השוליים שלו נטוי וכמעט מכסה את פניו, עיניו עצומות ובפיו נעוץ קיסם.
התקרבנו קצת יותר. בירכנו לשלום. בזווית הפה ניתן היה לזהות אצלו תחילתו של חיוך. הוא אפילו לא ענה. היינו בטוחים שכשנסוב על עקבינו הוא לא יוותר ויאמר כדרכו את המשפט האחרון והקבוע על התכנית ההיא, אז עשינו את הצעד הזה, אבל הוא המשיך בשתיקתו. זה כבר היה מדאיג.
התכופפנו אליו ושאלנו מה קרה. קאטו התרווח ובאצבע זקורה וקמוטה הרים מעט את הכובע, פקח עין אחת והחיוך גדל מעט. 'נראה לי שאחרי שבוע כזה אני אפילו לא צריך לומר כלום, לא? נראה לי שכולכם הבנתם עם מי יש לכם עסק? הם גם משניאים מגזר שלם, גם מפלגים עוד קצת את העם תוך כדי מלחמה וגם מגלים חוסר נדיר של רגישות כלפי משפחות שכולות שעוד שומעות בראשן את הדפיקה הנוראה ההיא... כל כך הרבה רע בכל כך מעט זמן... איזה כישרון נדיר... אז אולי עכשיו תבינו שרק אם תפסיקו להלעיט אותם ברייטינג הם פשוט יעלמו?', אמר\שאל בקול שקט ומדוד, הוריד שוב את הכובע אל מעל העיניים וחזר לנמנם. הלכנו משם.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]