"הורה כרוב והורה תרד / עגבניה עלי כידון / הורה נח"ל מסחררת / הורה חסה הורה צנון / הורה טנק רתום לפרד / הורה סיירי התות / הורה נח"ל מסחררת / הורה היאחזות".
כן "רבותי ההיסטוריה חוזרת / שום דבר לא אבד לא נשכח", ומי שלא יודע לאתחל ולאַכֵּן, ימצא את עצמו מתאחר ומשתרך.
כן, "החיים עוד לא חזרו למסלולם / הפצעים עוד לא הגלידו / אולי זה ישאר כבר לעולם / אולי צריך לתת לזה עוד זמן / מה יהיה ימים יגידו", אבל כבר עכשיו מבינים שממשל צבאי והקמת היאחזויות נח"ל ברצועת עזה, צריכים לקום כבר אתמול.
רבותי, צריך לשנות את הקונספציה. שום דבר לא ישתנה מעצמו. צריך להראות לעזתים ולכל העולם: מה שהיה הוא שיהיה. חוזרים לשנות החמישים, מקימים ממשל צבאי שיעסוק בפיתוח אזרחי של האוכלוסיה המקומית ה'בלתי מעורבת', ולהודיע ולהיוודע לכל אזרח במערב ובמזרח, "שאת הזן יש לפתח / ולהיטיב ההרכבה".
הוחלט ונלקחה שיבולת מעוטף עזה, היַרכיבוהָ חרבות ברזל? "חמרה חמרה המערבולת / יצא הנח"ל לשדות". מה שלא עושה השכל עושה ההיסטוריה. נשוב לחדש את האידיאלים של תש"ח, נשוב להשתרש באדמות המולדת, נשוב לרענן את רוח החלוציות, ונשוב אל ארץ מולדת.
"צה"ל סיים ביום ראשון האחרון את ביתור רצועת עזה לשני חלקים - צפון ודרום, באמצעות סלילת כביש ממזרח למערב. כך פורסם בחדשות הערב בכאן חדשות. הכביש שנסלל יוצא מאזור בארי ומגיע עד הים.
"בצילומי הלווין, שפורסמו ב'כאן חדשות', נראית סלילת הכביש מרגע תחילת העבודות בחודש פברואר ועד לסיומן הבוקר. במשך כארבעה שבועות, כלים הנדסיים של צה"ל, הצמידו חצץ ושטחו את הקרקע. בכך חילקו את הרצועה לשניים, באמצעות כביש שיאפשר תנועת כלי רכב, 'ציר הומנטרי', וכן בידוק של עזתים שירצו לעבור מדרום הרצועה לצפונה" (מתוך כלי התקשורת).
לא יכולים לחכות, ולא מזמינים לחצים. מפשילים שרוולים ומתחילים לבנות בעוטף ובתוכו. כך היה בתש"ח, וכך המשיך בתשכ"ז. כך היה בסיני וכך יהיה גם בעזה. זאת הדרך ואין אחרת. ההיסטוריה חוזרת, וההיסטוריה השאירה לנו אותה עבודה. חלוציות שנת תשפ"ד יונקת מחלוציות שנת תשל"ד, היונקת מחלוציות שנת תשי"ד.
את התהליך הזה יש להתחיל עם הצבא, ולשדר אותו עם דובר צה"ל יומיומית למהדורות החדשות. שינינו את הקונספציה. זו הדרך ואין בלתה. העזתים חייבים להבין בראש וראשונה, שמה שהיה לא יהיה. כל השכנות הקרובות יבינו את הדבר יחד איתם. כל השכנות הרחוקות יכירו ויידעו: ארץ ישראל ומדינת ישראל לא יהיו כבר כמו שהיו קודם.
לא ניתן לחזור לתפיסות השגויות, ולא ניתן להמשיך את החיים במסלולם שעבר. נכון שהחיים עוד לא חזרו למסלולם, ונכון שהפצעים עוד לא הגלידו, וגם לא יגלידו לעולם. אבל הנחמה שהעם הזה יכול עוד לשאוב, תלויה בחלוציות המאובקת שקמה לתחיה. שום שיעור בהיסטוריה לא יתאר את התקופה נכונה. רק "את, מכוש, טוריה וקלשון / התלכדו בסערה / ונדליקה שוב את האדמה / בשלהבת ירוקה".
שורו הביטו וראו, מה גדול היום הזה שההיסטוריה השאירה לנו. חרבות ברזל מתחילות את הכל מבראשית. "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב / לשיר אותו בכח לשיר אותו בכאב / לשמוע חלילים ברוח החופשית / ולהתחיל מבראשית". מלחמת בראשית נותנת לנו הזדמנות לאומית, לשים הכל בצד ולהתחיל מבראשית. "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".