
מחדל השורשי שנמשך כבר עשרות שנים, הוא אימוץ שיטת הדחיינות וההחלטה שלא להתמודד עם דברים קריטיים מצד ההנהגה בישראל.
ההקרבה של עקרון המציאות ,פעולה בהתאם להערכת המציאות, ואי עשייה מול הבעיות כשרק נוצרו הביאו לכך שאלה רק התפתחו וגדלו מיום ליום. . מחדל הדחיינות עומד עתה גם אל מול דילמת רפיח ואופן הפעולה שם. כדי לצאת מחוזקים וטובים מאירועי ה7 באוקטובר יש לטפל במחדל באופן שורשי.
ההתמהמהות בכניסה לרפיח יכולה להיות מוסברת בנימוקים שונים, כמו לחץ מארה"ב וממדינות נוספות, האוכלוסייה הגדולה שעברה לרפיח ועוד. אך נראה שהסיבה העיקרית קשורה למחדלים הבלתי נתפסים שהתגלו ב-7/10, מחדלים שהובילו לאיום קיומי על מדינת ישראל ולמעשי זוועות, רצח, אונס, התעללות, חטיפה והרס של משפחות רבות.
מחדלים המורכבים בגדול משני ראשי מחדל עיקריים. המחדל שהתבשל במנהיגות האומה במשך עשרות שנים והמחדל המבצעי מודיעיני. בסקירה זו נתמקד במחדל השורשי שהתבשל במנהיגות האומה - הממשלה, כוחות הביטחון וגופים נוספים, כך שנוכל להפיק לקחים לעתיד טוב יותר, וליישמם כבר בתקופה הקרובה, כולל בכניסה וניצחון ברפיח ובציר פילדלפי ומיגור האיומים האחרים.
קונספציה, עיוורון, שאננות, יוהרה, אי איסוף מידע, ניתוח מוטעה של המידע, אי העברת המידע, אי הבנת האויב, מקצועיות לקויה, אי הלימה בין גודל והרכב הצבא ליכולות האויב, מוכנות לקויה, הוראות שגויות, אי יישום של המלצות וועדות חקירה קודמות, חוסר ב"איפכא מסתברא", הפיכת הצבא לצבא קטן, מחאת הסרבנות ומחדלים רבים נוספים - הם התולדות של המחדל השורשי שנמשך כבר עשרות שנים, כשהמנהיגות אימצה את שיטת הדחיינות והחליטה לא להתמודד עם דברים קריטיים שהיה עליה להתמודד.
בכך המנהיגות הקריבה את עקרון המציאות (פעולה בהתאם להערכת המציאות) ולא התמודדה עם דברים שהיה עליה לטפל כשרק נוצרו, ובוודאי שהיה עליה לטפל כשהתפתחו וגדלו מיום ליום. בין הדברים הרבים ניתן להזכיר את חוסר ההתמודדות וההכלה בנושאי המשילות בדרום ובצפון ישראל, החיזבאללה, החמאס, הרשות הפלסטינית, יהודה ושומרון, אונר"א, מצרים, ירדן, הבניה הבלתי חוקית של הערבים, גניבות האמל"ח, ההתיישבות, מערכת החינוך ודברים רבים נוספים. חוסר ההתמודדות של המנהיגות הביאה אותנו למציאות קשה המאיימת על עצם קיומנו.
כדי להבין כיצד, במשך עשרות שנים, הוטמעה תפיסת הדחיינות כנורמה, ניתן לחשוב על מה שעבר בהתחלה בראשם של מקבלי ההחלטות: חרדה, למה להתמודד עם זה? שהבא אחרי יתמודד עם זה, הטיפול עלול להוציא את השד מהבקבוק, זוהי מטלה קשה לביצוע, קיים חשש שלא אצליח לבצע אותה, לא נוח לי לטפל בכך, הטיפול עלול לפגוע במשרה / בקידום שלי.
ולשאלה, כיצד המנהיגות המורכבת מאנשים, הצליחה להשלים עם נורמת הדחיינות ולדבוק בה, כדאי להכיר את מנגנון ההגנה הידוע בשם רציונליזציה שהם יצרו לעצמם. מנגנון הרציונליזציה פועל באמצעות מתן הסבר לוגי להתנהגות המאיימת על יציבות העצמי, במטרה להימנע מהחוויות הרגשיות שהדחיינות מעוררת.
הבחירה של האנשים במתן הסבר רציונלי לדבר מסוים נעשית באופן לא מודע, והיא נועדה למנוע מהאדם להתמודד עם המשמעויות הרגשיות של התנהגותו. מאחר ומנגנון הרציונליזציה מבצע מניפולציה על החוויות של האדם, ולא משנה את תפיסת המציאות החיצונית - יכול מקבל ההחלטות לשכנע את עצמו בסיבות הגיוניות לכאורה להצדקת התנהגותו הדחיינית.
כדוגמא, מקבל ההחלטות המאמץ את שיטת הדחיינות וההכלה, ישכנע את עצמו שהאויב רוצה לחיות איתנו בשלום, שהאויב מורתע, האויב אומר שהוא רוצה להשמיד אותנו רק לצרכים פנימיים, האויב מורכב מאנשים תמימים החפצים לחיות בשלווה, אם נקים מדינה פלסטינית יהיה שלום, שטחים תמורת שלום וכהנה וכהנה. ולאחר שישכנע את עצמו שוב ושוב שזהו המצב, הוא יפנים את שיטת הדחיינות, ולא יפעל על פי המציאות האמיתית הדורשת את פעילותו.
לאחר שהבנו את המחדל הנורא שבאימוץ נורמת הדחיינות, עלינו להפיק את הלקחים ולטפל במיידי בכל הדברים הקריטיים המחייבים את טיפולנו.
עלינו להכריע באופן מוחלט את השלטון ואת היכולות של חמאס וארגוני הטרור האחרים בעזה. לשם כך חייבים לנצח ולשלוט גם על רפיח וציר פילדלפי, ומוטב לעשות את זה מה שיותר מהר.
עלינו להכריע את האיום מהצפון לפני שיהיה מאוחר מידיי. עלינו להמשיך לגדוע כל התעוררות מאיימת ממזרח. עלינו לטפח מנהיגות שתפעל בנחישות בלתי מעורערת ותעשה את כל מה שצריך לעשות כדי להפיק את התוצאות הטובות ביותר לטווח הארוך, על אף הקשיים שיווצרו בדרך. ובמקביל, תפעל בצניעות ובהחלטיות שקטה ושלווה תוך מתן השראה לביצוע הנדרש.
יש לנו קצינים, חיילים, שוטרים ואנשי כוחות ביטחון מדהימים ועם נפלא התומך בהגעה לניצחון מוחלט על כל אויבנו, ובעזרת ה' ננצח.
הכותב הוא תת-ניצב (בדימוס), עו"ד ונוטריון, לשעבר ראש מנהל הטכנולוגיות במשטרה, מפקד יחידות מחשב מבצעיות בצבא, מנכ"ל ויו"ר חברות הייטק, חבר בביטחוניסטים.