הפקודות ירדו לשטח בזו אחר זו: לפתוח את המחסומים!
זה לא חדש, זה קורה כל פעם לקראת הרמדאן, אבל השנה זה צורם יותר, מפתיע יותר, מקומם יותר, ובעיקר – מדאיג יותר. כאילו לא למדנו כלום, כאילו לא קראנו את הסקרים, לפיהם 80 אחוז תומכים בטבח וזוועותיו, כאילו כוחות הבטחון שלנו לא מתוחים גם ככה עד קצה גבול היכולת...
ביום חמישי שעבר הכנתי את הגרפים הצבעוניים של פיגועי הרמדאן במספר עותקים כמספר חברי הממשלה, על מנת להניח אותם בפני כל אחד מחברי ולחייב את כולנו לראות את התחזית הכל כך ברורה מראש. אלא שישיבת הממשלה בוטלה, ולאחר התלבטות החלטתי לשלוח את הגרפים בקבוצת הוואטסאפ של הממשלה. הרי לא יתכן שהם לא יעמדו לנגד עינינו.
הגרפים שהנחתי בקבוצת הוואטסאפ של הממשלה לקוחים הישר מנתוני השב"כ. ומה ניתן לאבחן בהם בקלות?
ראשית, את הנתון שכולנו מכירים מהחיים: רף הפיגועים ברמדאן הוא תמיד בעליה מטאורית, לעומת החודשים שלפני ושאחריו. אפשר לספר לנו שוב ושוב על חג של תפילות, אחוה ושמחות משפחתיות, אבל אנחנו יודעים על בשרנו שזה חודש של פיגועים, ושלחג הקורבן שבסופו יש על פי רוב קורבנות יהודים. זה לא חדש, ובשביל זה לא צריך גרף, רק זכרון סביר.
החלק החשוב יותר הוא הגרף שמצביע על האפקטיביות של פיגועי הרמדאן, כלומר עד כמה הפיגועים האלה "מצליחים" לגבות קורבנות, בהשוואה לפיגועים בתקופות שאינן רמדאן. זה כבר נתון מוזר ומענין, שקשור לאופי הפיגועים ברמדאן, ובעיקר – לנגישות הגבוהה יותר של המחבלים אל קורבנותיהם הפוטנציאליים, זו הנגישות שנשענת על פתיחת המחסומים, על הסרת מגבלות התנועה, שאנחנו באיוולתנו נוהגים בה מידי שנה מחדש.
הנתון השלישי גם הוא מענין: הוא מצביע על עליה דרמטית במאמצים של כוחות הבטחון לסכל פיגועים בתקופת הרמדאן, וזאת באמצעות עליה מטאורית במעצרים מינהליים. למה ובאיזו הצדקה מתבצעים המעצרים הללו? פשוט משום שגם כוחות הבטחון יודעים שהחודש הזה מועד לפיגועים, ולכן הם מנסים לסכל אותם מראש, ומשקיעים מאמצים מודיעניים, מבצעיים, וגם משפטיים לא מבוטלים בסיכול הזה. מה אומר לכם? להצדיע להם על מאמצים עילאיים אלה! באמת להצדיע. אלא מה? שזה לא מספיק מועיל. כי הגרף מצביע בבירור על כך שלמרות הכמות העצומה של מעצרים מינהליים ברמדאן, עדין החודש הזה מסתכם בקורבנות טרור רבים יותר. וכאן נשאלת השאלה – למה?
ובכן, הסיכול באמצעות מעצרים מבוססי-מודיעין לא מצליח, מהסיבה הפשוטה (גם היא ידועה לכל מי שזכרונו אינו בוגד בו) שחלק גדול מפיגועי הרמדאן הם ספוראדיים, כלומר: המפגע, בהשפעת אוירת הרמדאן במסגד, בהילולה הלילית, באירוע מתלהם על הר הבית, או בצפיה בסרטוני רשת רוויי-הסתה, מחליט בפתאומיות לבצע פיגוע. גם הוא לא ידע על כך רגע לפני כן, אז איך ידע על כך השב"כ? הדבר היחיד שיכול למנוע ממנו להצליח, הוא צמצום הנגישות שלו אלינו, צמצום חופש התנועה שלנו. אבל אנחנו, פועלים בדיוק להפך, ומגדילים את הנגישות הזו לכבוד החג הקדוש.
אגב, נתון מענין נוסף שעולה מהגרפים, הוא הצמצום העצום בכמות הפיגועים בשנת הקורונה. הסיבה היא, כמובן, מגבלות התנועה שהוטלו עקב המגפה....
"הגרפים האלה צריכים להדיר שינה מעיני כולנו" – סיכמתי את דברי בקבוצת הווטסאפ, והתפללתי, ואני עדין מתפללת, למצוא את עצמי טועה.
חשוב לציין: אין שום בעיה חוקית או משפטית להטיל מגבלות תנועה בתקופת הרמדאן. החלטה כזו יכולה לצלוח בקלות גם את מבחן בג"צ, ולא שהאמון שלי בבג"צ כל כך גבוה. איך אני יודעת? מהנסיון בחברון. כאשר מפקדי צה"ל בחברון החליטו להטיל מגבלות תנועה או מסחר בכדי לצמצם את החיכוך בין המחבלים לקורבנותיהם הפוטנציאליים ובכך למנוע פיגועים מטווח-קרוב ("פיגועי חיכוך" הם נקראים בעגה הצה"לית ובכתבי הטענות המוגשים לבית המשפט) – הם הצליחו להעביר את ההחלטות האלה גם בבג"צ. אסופה גדולה מאד של פסקי דין מלמדת על כך שהחלטת כאלה בהחלט עוברות את מבחן הסבירות והמידתיות גם יחד. הזכות לחופש תנועה אינה גוברת על הזכות לחיים ולבטחון – פסק בג"צ פעם אחר פעם. כל מפקדי צה"ל הבכירים, וכל ראשי זרועות הבטחון שלנו מכירים את הנתון הזה.
"את באמת סבורה שמפקד פקמ"ז לא רואה ערך בסיכול טרור?" שאל אותי בקבוצה אחד השרים.
"חלילה!" – השבתי לו – "ודאי אלוף פקמ"ז, כמו כל מפקדי צה"ל וכל כוחות הבטחון מאד מאד רוצים לסכל טרור!" השאלה היא איך. הם באמת חושבים שברמדאן נכון לפתוח את התנועה באופן רוחבי, כדי להתחשב בחג המוסלמי, ובמקביל לסכל טרור באופן נקודתי, פינצטי, באמצעות מעצרים על בסיס מודיעיני. הם עושים זאת כל שנה מחדש, יש רק בעיה אחת: הגרף, וגם המציאות, הזכרון הקולקטיבי של כולנו, וגם השכל הישר, מוכיחים שזה פשוט לא עובד.
"ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל-אשר-צוה ה' את-משה" – על הפסוק הזה בפרשתנו מספר לנו רש"י סיפור נפלא: "אפילו דברים שלא אמר לו רבו... כי משה צוה לבצלאל לעשות תחילה כלים ואחר כך משכן. אמר לו בצלאל: מנהג העולם לעשות תחילה בית, ואחר כך משים כלים בתוכו" – בצלאל משתמש בשכל הישר, ומציע לפעול אחרת, ההפך ממה שמצוה אותו משה, למרות ההירארכיה הברורה ביניהם. ועל היכולת הזו להפעיל באומץ את השכל הישר, אומר לו משה: "בצל א-ל היית!" ומסיים רש"י: "וכן עשה: המשכן תחילה ואחר כך עשה כלים".
כמה זקוקים אנו לבצלאל כזה, שאינו חושש להציע לפעול אחרת, ההפך, משום שכך מורה השכל הישר. כמה זקוקים אנו למשה כזה, שמאפשר לבצלאל להעלות את טענותיו, ואינו חושש לומר לו: "בצל אל היית". וכמה זקוקים אנו לדיון כזה, דיון שמתנהל בלב פתוח ובנפש חפצה, בישרות ובלא שהבדלי-מעמדות מפריעים לדון בדברים לגופם ולהגיע למסקנות הנכונות. הלואי שנזכה!
יחד ננצח, בע"ה. שבת שלום!