לפני שנתיים זיהיתי את "קול הדוד הדופק" והוצאתי לאור מאמר בשם "ממשלת בנט האתחלתא ה-2".
במאמר טענתי שהגענו לשעה גורלית ולהזדמנות היסטורית בקנה מידה תנ"כי, עת עלה לשלטון ראש ממשלה ימני, דתי לאומי, ציוני, המאחד את עם ישראל – בשורה ראשונית ויחידאית שטרם נראתה מאז קום המדינה ובעצם מאז ימי בית חשמונאי.
הפצרתי בקוראי בכל מאמר מאז, במשך שנתיים שלימות, להבין שהחמצת השעה בהפלת ממשלת בנט תוביל לחורבן חסר תקדים ולבכייה לדורות.
בכל מאמר ציינתי מספר אירועים היסטוריים בהם נשמעו קריאה ודרישה אלוהית מהעם להיענות לעליית שלב בגאולה, ולקחת בה חלק. התוצאה הקבועה של הדיפת ההזדמנות ההיסטורית הייתה תמיד טרגדיה בסדר גודל לאומי, חורבן, שואה ובכיה לדורות.
קריאה 1 – כניסה לארץ ישראל / בכייה לדורות: עם ישראל נדרש לעלות לארץ ישראל. המרגלים, נשיאי העדה היו אלו שהדפו את הרצון האלוהי ועוררו באמצעות תעמולת הדיבה פחד ומורא בלב העם. סירובם לפעול עם אל גרר עמו כליה על הדור, ובכיה לדורות.
קריאה 2 – הצהרת כורש / אימת שואת המן: לאחר 70 שנות גלות בבל, באה הצהרת כורש ועם ישראל נקרא לעלות ארצה לבניין המקדש. לקריאה נענו רק השוליים של החברה מבחינה דתית, חברתית וכלכלית. הנשארים בגלות נאלצו להתמודד עם "הצהרת המן" ממנה ניצלנו בנס, הפעם.
קריאה 3 – הצהרת בלפור / שואת היטלר: לאחר אלפי שנות גלות קורא הלורד בלפור ב1917 ליהודים לעלות לישראל ולהקים את ביתם. רבים רבים התעלמו מן הקריאה, ומבין הנענים לה היו גם משכילים כופרים בעלי תפיסות פרוגרסיביות. על ידי העולים נוסד כסא ה' בעולם, והמתעלמים נאלצו להתמודד עם שואת היטלר ימ"ש.
למרבה האבסורד, בכל אחד מהאירועים הוא שקבוצות משמעותיות שהחמיצו את השעה ואת הקריאה האלוהית כללו למרבה הפלא גם גדולי תורה, רבנים ותלמידי חכמים.
"ישראל לא ידע עמי לא התבונן" (ישעיהו א, ג)
החטא עליו מדבר הנביא ישעיה איננו מעשה נקודתי של אי קיום מצווה כזו או אחרת כי אם חטא מסוג אחר, חטא שנובע מתפיסת חיים שלימה שיש בה עצימת עיניים נוכח המאורעות הפוקדים אותם, וערלת לב מלנסות להתבונן על המציאות ולהבין את שנדרש מהם. חטא שמקורו בחוסר הקשבה, "אם תאבו ושמעתם" (שם יט).
אין לנו כעת נביאים שיבהירו לנו את המהלך האלוהי בדורנו. ועדיין – אין זה פוטר אותנו מהחובה להביט על המציאות והעובדות, לפתח שכל ישר, להשתדל לגלות הקשבה מתמדת לאור מגמת התורה והנחיותיה, ללמוד מהתקדימים שנכתבו במקורות ישראל, ולאחר שיש תמונה רחבה על המציאות תוך מבט אמוני על החיים ומגמתם לקבל החלטות מושכלות על מנת שלא נחזור על אותם חטאים ולא נקבל את אותן הצרות. בעיקר – אין אנו פטורים מהאומץ לפעול עם אל גם מול לחץ חברתי ומחירים אישיים.
את הדוגמאות ראינו:
עליה לארץ כנען או - כליה ובכיה לדורות
עליה לבניית המקדש השני או - שואת המן
עליה להקמת מדינת ישראל או - שואת היטלר
תוכנית הגאולה האלוהית לשלביה תתקדם ותצא אל הפועל בסופו של דבר, השאלה היא אם בחסד או בדין, אם בהשתתפות רוב גדולי התורה ולומדיה או חלקם בלבד.
הקריאה האלוהית ה4: בשורת הנהגתו הנדירה של בנט כימין- דתי לאומי-ומאחד
"באחרית הימים תקום תנועה חרישית: מליאת אונים וחפצים (רצונות), מלאה ניגודים וסתירות, מלאה אורות ומחשכים, וחושבת לחתור אל החוף לישועת ישראל. אורו של משיח הכהה בה" (הרב קוק).
- התנועה החרישית באחרית הימים זו היא ממשלת האחדות של בנט לפיד.
"חרישית" כיוון שממשלה זו נוצרה רק בדיעבד על מנת להציל את המצב לאחר 4 מערכות בחירות כושלות, ולפרוץ דרך החוצה ממציאות ממושכת של תקיעוּת ומבוי סתום, ולא כדגל שהונף בתור אידיאל שמלכתחילה. הממשלה שהוקמה בדיעבד בבחינת "תן לי יבנה וחכמיה", לקדם מה שאפשר, יחד עם מגוון נציגים מהקשת הפוליטית מתוך הקשבה כבוד הדדי ושיתוף פעולה במטרה לקדם את הטוב המשותף וטובת המדינה – התבררה כ"דחיפה אלוהית" הרצויה לכתחילה, וכאלטרנטיבה היחידה שבאמצעותה נוכל למעשה לחיות כעם מאוחד במדינת ישראל.
תנועה חרישית זו שהובילה את הקמת ממשלת האחדות בתור הצלת "יבנה וחכמיה" – הינה גם הדרך שתוביל בבוא העת גם לירושלים.
אחדות – "לך כנוס את כל היהודים"
"שלושה כוחות מתאבקים במחננו": הלאומי – ימני , הקודש – דתי, וההומני מוסרי אוניברסלי - שמאל.
בשפה עכשווית, בפשטות ובגובה עיניים, לימד נפתלי את פסקת היסוד הזו מתוך תורת הרב קוק בכנס מנהלים עת שימש כשר החינוך. ולא רק נאה דרש, אלא גם נאה יישם בממשלת האחדות – עם אלו שהיו קשובים דיים ונכונים להצטרף לבשורה.
במקום פוליטיקת משיכת חבל – נוצרה פוליטיקה של הקשבה ושיתוף פעולה לטובת כלל האומה.
במקום פוליטיקה של שנאה – נוצרה פוליטיקה שרואה את הטוב ואת נחיצותו של האחר כמרכיב בתמהיל האומה.
במקום פוליטיקה של אגו – נוצרה פוליטיקה של עבודת צוות, כבוד הדדי, הקשבה ופרגון לזולת.
פוליטיקה חדשה נוסדה בישראל, שפה חדשה שטרם היכרנו. היכולת לרתום את מגוון קצוות האוכלוסייה – אלו שנכונים היו להצטרף לבשורה כשהמניע היה טובת ישראל והמדינה, הובילו להישגים חסרי תקדים כמעט בכל פרמטר. ניכרת היתה סייעתא דשמייא מובהקת וההצלחה היתה מעל ומעבר למצופה ובפרק זמן קצר מאד.
פוליטיקה חדשה שכזו צלחה בזכות כישוריו האישיים והבין אישיים של נפתלי, בזכות יכולתו ליצור חיבורים, ולזהות את גרעין הטוב שבכל קבוצה. יכולת כזו של אחדות – אך לא מתחנפת – שיודעת גם לבקר שותפים, שיודעת מתי גם נכון להתעקש, ויודעת איך לייצר אחדות ולא אחידות – צלחה, כיוון שנפתלי עצמו מקפל בתוכו את שלושת הכוחות והיסודות הללו שיש באומה: הימני-הדתי-והאוניברסלי, באופן מאוזן ומבורר. משום כך יכול הוא גם להוביל את כל האומה ממצב של מאבק – לשיתוף פעולה נדיר על אף השוני והקונטרסטיות המלווה בפרגון ומניבה הישגים.
קול הדוד דפק!
עד שקם מי שמסוגל לכנוס את כל היהודים – בחר הציבור התורני להדיחו ולהקים תחתיו ממשלה שהדפה חצי עם והפכה אחים לבוגדים. בהתנהלותם המתעמרת כנגד מתנגדיהם, ובהתנסחותם הדורסנית – יצרו עם אחד מפוזר ומפולג בארצו, ותגובות הנגד והתבהלה לאנטגוניזם שנוצר לא איחרו לבוא והוסיפו לקרוע ולפורר את החברה. במקום הנחת תפילין של בעלה של ראש מרץ ראינו מתקפה על תפילת יום הכיפורים, ומצב כללי של מאבק כוחני רווי פחד ושנאה ששימח ועודד את הצוררים המבקשים לכלותינו.
"אמיתתה של תורת אמת"
לראשונה בתולדות מדינת ישראל עמד ראש-ממשלה דתי לאומי ציוני, כשכיפה קבועה לראשו. דרך הרשתות החברתיות לימד ראש ממשלת ישראל בנט תורה ופרשת שבוע להמון בטבעיות פשטות ונעימות עם ילדיו. בטקסים רשמיים לימד את המורשת היהודית ומסרי סיפורי התנ"ך, האהיב את היהדות וקירב רבים לצור מחצבתם. לעיני מליארדים קידש שם ה' עת עמד ראש ממשלת המדינה היהודית בתפילה מול ה' מעוטר בטלית ותפילין והצהיר על אמונתו באלוהי ישראל ובמסריו המובעים דרך התנ"ך.
ראש ממשלה שבהנהגתו, פועלו ובעצם זהותו כדתי בעל תפיסה תורנית מבוררת מאוזנת, מתונה ומאירה – האהיב שם שמיים על כלל חלקי החברה במתינות, ענווה, וגדלות.
מעצם נוכחותו של נפתלי בעמדת שלטון התעוררו סוגיות הלכתיות חדשות הנוגעות לתפקודו של ראש ממשלה מאמין והפכו לעניין ולעסק ציבורי ותקשורתי. תפיסתו התורנית קשובה לגמרי להלכה וגישתו הבסיסית מאוזנת, מורכבת ובריאה, וכך פעל כשורה במצבים בהם נדרש להכרעות מורכבות.
נדגים זאת בהקשר של שבת ומועדים: מחד – כשברחו 6 אסירים ביטחוניים מהכלא בישראל בשבת הגדיר זאת נפתלי כפיקוח נפש ועל כן חילל את השבת והגיע לחמל לעקוב מקרוב ולקחת אחריות על הארוע שמבחינתו מהווה ארוע ביטחוני שיש לטפל בו ולהסיר את הסכנה המרחפת.
מאידך – כשפוטין ביקש לשוחח עם נפתלי בנט שיחת ידידות בעיצומה של השבת (לאחר פגישתם המוצלחת שארכה שעות ארוכות) נפתלי סירב בנימוס כיוון שלא מדובר בפיקוח נפש, ועל כן יש לשמור על השבת גם אם מדובר בנשיא המעצמה הרוסית. פוטין העריך את תשובתו של נפתלי וביקש להמשיך את השיחה ולהפגש שוב.
למרות החידוש המופלא שבהעמדת ראש ממשלה דתי, עוד לא הגענו אל הגאולה השלמה, וממשלת האחדות בכללותה, ככל ממשלות מדינת ישראל עד כה, לא הוגדרה כדתית. אך בהקשבה למצוקות העם, בעבודה היום יומית למען אזרחי ישראל והזנקת מדינת ישראל, בשפה החדשה שבה קצוות הקשת הפוליטית עבדו יחדיו כאורגניזם, בשיתוף פעולה המלווה בפרגונים וכבוד הדדי אחד לשני ובכלל זאת לתורה – הם יצרו עידן חדש בפוליטיקה הישראלית. ומבחינה פנימית - יישמה והגשימה ממשלה זו הלכה למעשה את מגמת התורה.
היש תקדים לזה?
אור הישועה הזרוחה הופיע. קול הדוד דפק!
האם מישהו באמת חשב שעל ריסוק הזדמנות בקנה מידה תנ"כי שכזה לא נשלם מחיר?
ביטחון
ממשלת בנט הופלה על טיקט ההפחדות הביטחוניות: "ממשלת דמים" "ממשלת שמד". הפחדה זו הוכחה עובדתית כשקרית: לא היה ולא נברא 53 לעבאס, מדובר על כ30 מל' שהתפרשו על 5 שנים והוגדרו אך ורק לנושאים אזרחיים לא לאומיים אשר בכללם גם הורדת הפשיעה בחברה הערבית.
אותה תוכנית עצמה אף יושמה בממשלה הנוכחית ללא שינוי, עד השקל האחרון, למרות שהיה בסמכותם להתנער ממנה. אדרבה, ממשלת ה"ימין על מלא" המשיכה בהעברת כספים לרש"פ, ובעיצומה של המלחמה לא הפסיקה לתדלק את החמאס למרות שבנט ועוד רבים הבהירו שהמפתח לניצחון מהיר הוא מניעת הדלק, דבר שהיה משבית את איוורור המנהרות.
לא קשה לדמיין את גובה הצרחות שהיו מפיקים חברי הממשלה הנוכחית אילו חרפה זו היתה נעשית על ידי הממשלה הקודמת.
מי שזעק אז על החבירה של בנט לעבאס לא היסס כלל להצביע בבחירות לנתניהו – זה שהכשיר את עבאס עוד מ2019. עוד "עבר לו בגרון" להצביע למפלגות שממש במקביל לצרחות כנגד עבאס, שיתפו פעולה במשך שנה שלמה עם אחמד טיבי ועודה והצביעו איתם נגד אינטרסים מובהקים של מדינת ישראל וביטחונה כגון הפלת חוק האזרחות והפלת תקנות יו"ש. הציבור שכח שנתניהו הבטיח לעבאס שייתן לו יותר ממה שהצליחו בנט ולפיד לסגור עמו.
לעומתם, ממשלת האחדות של בנט תפקדה נהדר במישור הבטחוני: עם עבאס והשמאל – הוקשחה התפיסה הבטחונית וממשלת בנט היא זו ששינתה את המשוואה בדרום והגיבה בתקיפות גם על בלון. חמאס הבין שיש מי שמגיב בחומרה ובתקופת בנט הורתע ופחד מלממש זממו. התקיימו מבצעים צבאיים מרשימים לחיסול צמרת ג'יהאד בעיצומו של ט' באב, החל איסוף נשקים במגזר הערבי, ואחוזי הפשיעה בחברה הערבית ירדו.
ובכל אופן, שאלת ההשענות על עבאס היתה מתבטלת מאליה אילו מפלגות האופוזיציה דאז ובפרט הגוש האמוני והציונות הדתית היו מצטרפים לבשורה, מחזקים את בנט – ומאפשרים להותיר את עבאס בחוץ.
זה נכון שיש שותפים מורכבים, אך אפילו ממשלה עם שמאל וערבים – ובלבד שבראשה עומד בנט, הוכיחה מדיניות ביטחונית טובה יותר, יכולת להתאחד ולשתף פעולה ולעבוד יחד למען האינטרסים של המדינה, ולהביא להישגים מרשימים במגוון של תחומים, בצורה טובה הרבה יותר מממשלה ימנית בראשות נתניהו. אישיות המנהיג, אמונתו וכישוריו נתגלו בהקשר זה כבעלי משקל רב יותר לאין-שיעור מתגי הזיהוי של השותפים.
נותר רק לדמיין בערגה מה היה משיג בנט לטובת עם ישראל אילו כל האגף הימני היה מחזק אותו ונכנס תחת הנהגתו.
היום כולנו יודעים שממשלת נתניהו-סמוטריץ' הינה כישלון קולוסאלי בכל קנה מידה.
בספרו החדש שיצא מעט לפני הטבח, הודה נתניהו בכך שבנט דרש ממנו להכנס לעזה, למוטט את החמאס ולהסיר את האיום מהדרום. נתניהו התגאה בכך שהדף את נפתלי, וזאת למרות שהוא מתאר באותו ספר עצמו את האפשרות של טבח המוני הכולל כיבוש יישובים וחטיפת שבויים לעזה בידי חמאס.
עמדתם המפותלת והמעוותת של נתניהו וסמוטריץ' הובהרה על ידי סמוטריץ' בסרטון מ2016 בו הוא הסביר לנו ש"חמאס זה נכס" בגלל שיקולים מתוחכמים-כביכול, ולמעשה עלובים ומכוערים ששורשם פחד בלתי נסלח מהשמדה ישרה ונחרצת של אויבינו.
האם הטבח היה מתרחש תחת בנט, שתבע מנתניהו למוטט את החמאס והפך על כך שולחנות? עד שקם מנהיג שפעל כשורה בכיוון הנכון בשנתו הראשונה – קל מאוד לשער מה עוד היה מספיק לפעול ולאלו הישגים נוספים היה מביא לו היה ממשיך להוביל את הספינה גם לקדנציה שלימה ולא היו מופל על ידי אחיו.
קול הדוד דפק!
מי שהגיב על בלון – וודאי שלא היה מתעלם מהתראות על שמד ושואה!
בנט עלה לשלטון כדי להיטיב עם ישראל, והפיל את שלטונו כדי להיטיב עם ישראל ולמנוע את ביטול תקנות יו"ש. כשהודיע נפתלי על הפלת ממשלתו, בירכתי דיין האמת. ברור היה לי שחורבן ובכיה לדורות זה עניין של זמן, אם לא יתעשת ציבור מתנגדיו ויגלה חרטה ותשובה.
פורים כפורים, עת ללבוש מלכות
פורים הפך למרבה הצער רלוונטי מתמיד, נפל הפור. נפל דבר בישראל.
על הדיפת ההזדמנות לאתחלתא ה2 בגאולה, על הפלת מנהיג נדיר בקנה מידה תנ"כי, על פספוס גודל השעה, בה דפק הדוד ואנחנו שוב נרדמנו – נתעוורו עיני ההנהגה המדינית והבטחונית ונתגלגלו המאורעות איך שנתגלגלו. לדאבון הלב נתחייבנו בשואה. כגודל הבשורה – כך גודל החורבן.
בשורש החטא תלוי גם שורש התיקון, התקומה והנחמה, שהרי הדבר תלוי בנו. מן הראוי והמוסרי לקחת אחריות, להודות בטעות שבהפלת ממשלת בנט כפי שהוכחתי הן מצד העובדות הזועקות והן מצד המבט האמוני על המאורעות, ולגלות חרטה ותשובה כנה בקול גדול ברור וצלול באותו הווליום והפלטפורמות ששם הושחר והוכתם עד לנפילת הבשורה. על כפיות טובה, ומרי עיקש של הדיפת התוכנית האלוהית ופספוס השעה – נתחייבנו בחורבן ובכיה לדורות. "על כן בא אלינו הצרה הזו" .
"אם נא מצאתי חן בעיניך המלך, תנתן לי נפשי בשאלתי, ועמי בבקשתי, כי נמכרנו אני ועמי"
אנו זקוקים למנהיגות הנדירה של נפתלי בנט עכשיו יותר מתמיד: שיאחד את העם, ישקם את השבר והחורבן, יאהיב את התורה על הציבור הכללי, ויקדש שם ה' בעולם. וההתעוררות של מטה – תעשה את התיקון ותביא להתעוררות ולרחמים של מעלה.