די לחולשה ולתבוסתנות

כל מי שפותח את מהדורת החדשות מימין ומשמאל מריח ריח חריף של חולשה ותבוסתנות כאילו כלום לא קרה כאן בחצי שנה האחרונה.

סופרים את ההרוגים. סופרים את הכישלונות. סופרים את החטופים. סופרים את מה שעוד לא הספקנו.

אנחנו אלופים בלראות את חצי הכוס הריקה, איזה שהוא מנגנון הגנה גלותי ששומר עלינו שלא נזקוף ראש חלילה.

נכון, הדרך עוד ארוכה והניצחון המוחלט עדין לא הושג. ואגלה סוד קטן גם אם כל חמאס יושמד מלבד 2, סינוואר ומוחמד דף שר"י יצאו מהמחילות עם תמונת ניצחון של וי בידיים. למה ? כי הם אלופים בלוחמה פסיכולוגית והם יודעים בדיוק מה עובד עלינו. ואפילו אם כל הנהגת חמאס תוכרע כליל - דרכנו עוד ארוכה היא.

"שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם...". איך? על ידי מסירות הנפש של חיילי וגיבורי צה"ל, על ידי התפילות ולימוד התורה, על ידי אהבת העם ומסירות הנפש שלו.

אם למשל בצוק איתן היו אומרים לנו שצה"ל יכנס למלחמה (רק) חצי שנה בעזה. וצה"ל ישיג (רק) את מה שהוא השיג עד עכשיו היינו קופצים על זה בשתי ידים. נכון, אנחנו רוצים יותר. הרבה יותר. רוצים שכל המטרות שהדרג המדיני והצבאי הציבו בתחילת המלחמה יושגו במלואם עד הנציחון המוחלט.

אנחנו רוצים שעם ישראל יזקוף את הקומה שלו ובגויים לא יתחשב. אנחנו רוצים התיישבות יהודית בצפון הרצועה ולאורך כל הרצועה.

אנחנו רוצים שמדינת ישראל, יסוד כיסא ד' בעולם תופיע את כל אומר החיים העמוק והנשמתי שלה ותעלה עוד שלב בתחיית הרוח. אנחנו רוצים גאולה שלמה עכשיו!

אך רצה הקב"ה שסדר גאולתן של ישראל יצמח קמעא קמעא ואכן מי שפותח את העיניים רואה שהגאולה מתקדמת בצעדי ענק. לא מתקדמת, דוהרת!

חצי שנה של מסירות נפש, חצי שנה שאנשים יצאו מהמסגרות הפרטיות שלהם והם מלאים אכפתיות ודאגה לעם ישראל. עזרה הדדית, ארגוני חסד שקמו כמו פטריות, מאות אלפי תפילות ודמעות שנשפכו והגיעו עד כסא הכבוד, בתי מדרשות שהוסיפו נרות תמיד בלימוד תורה ובשקידת התורה, מבצעים שונים, אלפי אנשים שהתחזקו בתפילין כל יום, ציציות, שמירת שבת, כשרות וטהרת המשפחה, אלפי יהודים שעלו לארץ ישראל ועוד היד נטויה. וכמובן כמובן מסירות הנפש של חיילי צה"ל בגבורתם האדירה למען עם ישראל.

זה המבט שאנחנו חייבים להתרגל אליו גם אם יש בנו ביקורת. הורים שכולים פותחים את מהדורות החדשות ומה הם אומרים לעצמם? הבן שלי נהרג חלילה לשווא. פצועים שנלחמים יום יום על החיים שלהם מה הם אומרים לעצמם?

אנשים שמתמודדים עם קטיעות של איברים ופציעות גוף ונפש שילוו אותם לכל החיים - מה הם חושבים שהם קמים בכל בוקר מאתגר מחדש. חיילים שעדין נלחמים, מה הכוח והרוח שאנחנו נותנים להם. אל תאשימו כל היום את ההנהגה, מה הכוח שאנחנו נותנים להם?

אני הקטן יש לי משהו לומר לכם חיילים גיבורים, פצועים, הורים ומשפחות שכולות - אל תקשיבו לרעשי הרקע משמאל ומימין. עשיתם המון למען מדינת ישראל!

נלחמנו יחד כמו אריות בעזה הרגנו עשרות אלפי מחבלים, פרקנו להם תשתיות, עשרות בכירים חוסלו, מאות מנהרות הושמדו, טונות של אמל"ח ומשגרים הושמדו או נלקחו, מאות עצורים, עשרות אלפי תקיפות שלא השאירו כמעט זכר של בתים ברצועה. צפון הרצועה הושמד כמעט כליל. לפני כמה שנים צה"ל יצא למבצע רק בבית חאנון שהשיג אולי רבע מהמלחמה הנוכחית בבית חאנון. מי שהיה שם יודע שאין בית חאנון. היו היה.

אבל זה לא רק זה, מסירות הנפש שלכם, של היקרים לכם, של חיילי צה"ל ואזרחי ישראל הוסיפה אוצרות רוח אדירים בנשמה של האומה.

כמה רועי קליינים שקפצו על רימונים היו במלחמה הזאת? כבר לא מתרגשים מזה מרוב שזה הפך לנורמה.

עם ישראל חי בזכותכם לא רק במובן הפיזי אלא נתתם לו חיים אחרים, חיים בעלי משמעות אחרת, חיים של גודל, חיים של יציאה משעבוד לפרטיות לחרות של אחריות לאומית וכללית.

עם ישראל חוזר ומאמין בעצמו והמשמעות הזאת היא העיקר, כי העיקר לא מתחיל ונגמר רק במה שהעין הקטנה שלנו יכולה לקלוט ולהשיג.

תודה לכם גיבורי החיל! וכן אני גם מעז לומר תודה למנהיגים שהובילו אותנו ובע"ה עוד ימשיכו במלחמה גם אם היינו שמחים שהיא תהיה בעצימות הרבה יותר גבוהה. תודה! בזכותכם יצאנו עוד קצת לחרות.