תמי וזיו ברסלבסקי, אימו ואחיו של רום החטוף בידי מחבלי החמאס ברצועת עזה מתארחים באולפן ערוץ 7 ומספרים על רום, ההתמודדות עם חוסר הידיעה ועל התחושה הקשה לנוכח דאגתה של היועמ"שית לתנאי כליאת מחבלי הנוח'בה.

על נסיבות חטיפתו מספרת תמי: "רום עבד כמאבטח בנובה ללא נשק. הוא יצא ביום חמישי והיה אמור לחזור בשבת אחרי הצהריים. בשבת בבוקר רום התקשר אליי בעשר בבוקר. התחלתי לבכות והוא אמר לי 'אמא מה קרה, למה את בוכה, קרה משהו בבית'. אמרתי לו שאני שמחה לשמוע אותו ושיספר לי מה קורה איתו. ראיתי בטלוויזיה מחבלים ויריות. הוא אמר ברוגע ובקור רוח שלא אדאג, שהא באזור מוגן, יצא מכלל סכנה ונמצא עם שוטרים וחיילים והכל בסדר. 'בעוד כמה שעות אני בבית. אני מדבר מטלפון של שוטר ותכף אני מתפנה. הנה אומרים שכבר שולחים אוטובוס ואני מתפנה'. שאלתי אותו אם הוא אומר את האמת והוא אמר שכן ובעוד כמה שעות הוא בבית. 'אל תתקשרי כי אין לי טלפון, אבל תדעי שבתוך כמה שעו אני בבית'".

"למעשה חצי שעה לפני שהוא דיבר איתי הוא היה באוהל, ומי ששלח לי את הסרטון שבו הוא הופיע אמר לי שעשר דקות אחרי שהוא צילם את הסרטון שבו היו באוהל חיילים ושוטרים, הגיעו מחבלים וירו בכולם, ורוב מי שרואים בסרטון נרצח, ושרום הצליח לברוח. הוא דיבר איתי כשהוא היה מתחת טנק ותחת אש. הוא לקח טלפון מבחור דרוזי בשם ראיף, וכך כשהמחבלים מעליו רצין ומשתוללים הוא דיבר איתי ברוגע כדי להרגיע אותי שבתוך כמה שעות הוא יחזור הביתה".

תמי מוסיפה ואומרת כי בינה לבין עצמה היא מאמינה שרום אכן האמין שהוא ייצא משם. "רום נחטף בשעה שלוש אחר הצהרים. משש וחצי בבוקר הוא רץ ממקום למקום כדי לעזור לאנשים. הגיעו אלינו עדויות על העזרה שלו לאחרים. הוא סיכן את החיים שלו עבור אנשים שהוא לא מכיר, ויותר מכך, הוא סיכן את החיים שלו למען גופות של בנות. היה לו חשוב לקחת את הגופות האלה, שלא יהיו זרוקות בשטח ולהחביא אותן. הוא לא רצה שיחללו אותן ולא שיחטפו אותן ודאג להן".

זיו, אחיו של רום, לא מופתע מהסיפורים המצטברים על רום. "לא מפתיע אותי. אני מכיר את רום. כזה הוא. זה רום שאנחנו מכירים, זה רום שגדל בבית משפחת ברסלבסקי. ככה הוא גדל, ככה הוא היה וככה הוא יהיה".

על התקופה שחלפה מאז חטיפתו של אחיו אומר זיו כי נראה שהחיים התחילו מחדש מאז השבעה באוקטובר. כל תאריך בחייו נמדד לפי השבעה באוקטובר, לפני או אחרי. "זה תאריך שהפך את החיים. משם אני סופר את הדברים, לפני או אחרי המלחמה".

"אני בחיפוש אחרי דברים שיכולים לעזור וכל מה שאני יכול לתרום לכך אני תורם" הוא אומר ורואה גם בראיון לתקשורת חלק מהמשימה האישית שהוא נוטל על עצמו. "אנחנו חברים טובים מעבר לאחים. כל הזמן היינו ביחד. חלקנו חלק אחד", הוא אומר.

את תמי מקומם מאוד לשמוע שיש מי שעסוק בימים אלה בתנאי כליאתם של מחבלי הנוח'בה. "מאוד מאוד מקומם. שמעתי לאחרונה שגלי ביהרב מיערה, היועצת המשפטית לממשלה של מדינת ישראל, ביקשה דו"ח מפורט על תנאי כליאת המחבלים, הנוח'בות. אני לא מבינה איך אישה יהודייה אחרי ה-7.10 יכולה לחשוב על איך מרגישים המחבלים בכלא. הילד שלי ועוד 132 חטופים נמצאים בעזה, במנהרות בלי אור יום, בלי אוכל, בלי סימן חיים, אנחנו לא יודעים מה קורה איתם, אין אינדיקציה אם הם חיים, איך את מעזה לחשוב על זה שאת רוצה לשפר להם את התנאים. אלא אנשים שרצחו, אנסו, שרפו, ערפו ראשים, חטפו את הילדים שלנו, את היקרים שלנו. זה לא מתקבל על הדעת".

"כמו שלא נתפס לי ה-7.10, כך לא נתפס לי שדבר כזה קורה מבית", היא אומרת וזיו מוסיף ומספר על תחושת החיזוק שהוא מקבל מהעם. "זה מרגש ומחזק, זה מסעיר רגשות. כיף לשמוע. אנשים שולחים סרטונים לאימא שהם מכינים עוגיות ועוגות עם תמונות של רום, זה מרגש מאוד".

באשר למאבקן של המשפחות שמשתנה באופיו ממשפחה למשפחה, אומרת תמי כי אכן אנו עוברים ימים קשים מאוד, ימים של תסכול וחוסר ידיעה אם אכן נכון להילחם, להיכנס לרפיח או לא, ומה שברור לה בשעות הללו הוא הצורך לתמוך במדינה, להיות מאוחדים ולסמוך על צה"ל שעושה ויעשה את כל הנדרש להשבת החטופים מהר ככל הניתן.