קצירת זרע מהנפטר – האם אפשרי?

במציאות אשר נוצרה מאז ה-7 באוקטובר, נשאלה השאלה של קצירת זרע מן המת, אשר מעלה איסורים ובעיות שונות. למעשה, אין לקצור זרע מן המת, בוודאי בלי בקשתו, ובוודאי שלא אצל רווק. כאשר יש בקשה של הנפטר ולחץ של המשפחה לעשות כך, יש לבחון אצל מורה הוראה.

החיילים הגיבורים שלנו, מסרו נפשם על קידוש השם, למען הגנת עם ישראל. הרצון לאפשר המשכיות לחיילנו הגיבורים לאחר מותם הוא רצון חשוב, אולם, יש ליישם אותו על ידי הקמת מיזמי חסד, מיזמי חינוך ומיזמי תורה לעילוי נשמתו

בוכים אנו על ההרוגים הרבים במלחמה זו, חיילים ואזרחים. אנשים רבים וטובים, אשר יכלו להוסיף כל כך הרבה טוב לעולם. במציאות זו, נשאלה השאלה של קצירת זרע מן המת, שאולי באופן זה יוכלו לאפשר קיום לנפטר לאחר מותו. זו אחת הסוגיות אשר בהן דנו בכנס 'תורה ומדע' ה-30 אשר קיימנו השבוע במרכז האקדמי לב, אשר הוקדש השנה למלחמת חרבות ברזל.

שאלה אחת שיש לשאול כאן, היא שאלת ניוול המת. ישנו איסור לקחת חלקים מן המת, והדבר נחשב כניוול המת. אמנם, היה מקום לדון אם הדבר נעשה באמצעות שאיבה מן המת, שאולי הדבר איננו נחשב כניוול (על פי שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב קנ"א), כיוון שזו פעולה שרגילים לעשותה גם באדם חי. אולם, דבר זה איננו פשוט, ויש לדון בשאיבת זרע כניוול המת. פרט לכך, במקרים רבים מאוד הדבר נעשה על ידי כריתת האשך, הוצאת הזרע ותפירה מחודשת של האשך, דבר שהוא בוודאי ניוול המת.

ישנו גם איסור הנאה מן המת, ובוודאי כאשר המת לא הורה על כך בחייו (ראה תחומין כ', במאמרו של הרב יגאל שפרן, ובהתייחסות לדבריו של הרב זלמן נחמיה גולדברג, שהובאו בספר אסיא י"ג).

ישנן גם בעיות נוספות. מציאות זו, עשויה להביא לתקלות. למשל, עשויים לחשוב שזהו זרעו של המת, ולפטור בטעות מחליצה (עיין במאמרו של הרב יעקב אריאל, בתוך גיניקולוגיה, גנטיקה, פוריות ויילודים לאור ההלכה, ח"ב עמ' 61, ובכל נושא זה, בספר פועה, כרך ב', עמ' 317 ואילך. במקרה זה בוודאי שיהיה חיוב חליצה, כי בשעת מיתה כבר התחייבה האישה בחליצה, פרט לכך שמסתבר שאין הבן מיוחס אחרי אביו באופן זה).

גם לאחר קצירת הזרע, הדעה הרווחת בפוסקים היא לאסור שימוש בזרע (הרב עובדיה יוסף, הרב אלישיב, הרב רבינוביץ' – עיין בספר פועה שם; הרב אשר וייס, בית הלל י'. אמנם, עיין גם באסיא עז-עח, במאמרו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין, ובדברי הרב מאיר ניסים מאזוז, שו"ת פועה, פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 159-160, ובספר פועה שם. כמו כן, היה מקום לתת את הדעת שכיוון שהדבר נועד ליצירת חיים, אין כאן ניוול המת, אבל כיוון שמבחינה הלכתית לא נכון ליצור לכתחילה חיים כאלו, הרי שתהיה כאן בעיית ניוול המת. עיין גם בשו"ת במראה הבזק ה' ק"ג).

כאשר הדבר נעשה ללא בקשתו של הנפטר, יש גם בעיה מוסרית. ייתכן שהמת לא היה מעוניין שישתמשו בזרע שלו ליצירת וולד שנולד מראש לאדם מת (נעשים כעת סקרים ובדיקות בעניין זה), בפרט שייתכן שדבר זה משפיע נפשית על הילד. כמדומני, שגם מבחינת החוק, הדברים עדיין מורכבים.

כמו כן, פשטות הדין היא שאין הוולד מיוחס אחרי אביו (אמנם, נחמיר בכך לאסור בקרובותיו), למשל אם האב כהן, הרי שאין הבן נחשב לכהן (כאשר הזרע נלקח מחיים והופרה לאחר מיתה, נחלקו בכך הפוסקים, והאם יש דין של ייחוס אחר האב – עיין ספר פועה ב', עמ' 319, אולם, אם הזרע נלקח לאחר מיתה, מסתבר שלכל הדעות אין ייחוס אחרי האב – עיין בדברי הרב יעקב אריאל, שו"ת פועה שם, 160-161).

למעשה: אין לקצור זרע מן המת, בוודאי בלי בקשתו, ובוודאי שלא אצל רווק. כאשר יש בקשה של הנפטר ולחץ של המשפחה לעשות כך, יש לבחון אצל מורה הוראה. לכן, לא נכון ללכת למשפחה לאחר מות בנם, ולדובב אותם לאפשר קצירת זרע, בוודאי כשלא הייתה בקשה מפורשת של הנפטר. בזמן זה, ההורים אינם מבינים את משמעות הדברים, ונוטים להסכים בכדי שלא למנוע אופציות. אולם, כפי שראינו, מבחינה הלכתית אין הדבר נכון, וגם אין בכך קיום "פרו ורבו" של המת (אי אפשר לקיים מצוות אחרי מיתה), ויש בכך ניוול המת לשווא, ויצירה של ילד יתום בעל כורחו. כמו כן, צריך להיזהר ולא להחתים חיילים בצורה סתמית על אישור הוצאת זרע לאחר מותם, מבלי שהם הבינו את המשמעות הרחבה שיש לכך, מבחינה הלכתית ומבחינה אתית. יש לכנס וועדה שתדון בכובד ראש בעניין זה, תיתן חיזוק נכון להורים ולנשים, ותקבע הנחיות מתאימות בנושא זה, ברגישות רבה.

מאז תחילת המלחמה זכיתי להיות עם אלפי חיילים בצפון ובדרום. לדאבוני, השתתפתי גם בלוויות רבות. החיילים הגיבורים שלנו, נחלמו בעוז ומסרו נפשם על קידוש השם. אנחנו צריכים לעשות הכל בכדי להמשיך את זכרם, ובכדי לחזק את המשפחות. הרצון לאפשר המשכיות למת לאחר מותו הוא רצון חשוב, אולם, יש ליישם אותו על ידי הקמת מיזמי חסד, מיזמי חינוך ומיזמי תורה לעילוי נשמתו. באופן זה, נוכל לא רק לתת המשכיות לפעולותיו בעולם, אלא גם להועיל לעילוי נשמתו.

הכותב הוא ראש הישיבה ורב המרכז האקדמי לב, נשיא סולמות ונשיא תנועת המזרחי העולמית