"ביום העקירה מגוש קטיף קיבלתי טלפון מרבני הגוש", מספר הרב יוסף צבי רימון בראיון מיוחד לרגל 20 שנה לגירוש ולהקמת 'תעסוקטיף'.
"הם ביקשו שאגיע לבתי המלון לראות מה חסר למפונים. כשהגעתי, ראיתי שחסרים דברים בסיסיים - כביסה, פעילויות לילדים ולנוער ועוד. מיד התחלתי לארגן מאות מתנדבים מאלון שבות ואלפים מכל הארץ. אבל אחרי כמה ימים הבנתי שהקושי העיקרי הוא אחר: האנשים האלה, שעבדו בגוש קטיף, מצאו את עצמם מובטלים".
הרב מתאר כיצד 85 אחוז מהמפונים איבדו את מקור פרנסתם, רבים מהם חקלאים ואנשי ביטחון. "ניסיתי למצוא מי שיפעל, וגם המדינה ניסתה, אבל הבנתי שצריך כלים של חירום. לא היה לי רקע בתחום הזה - אני לומד ומלמד, כותב ספרים ועונה על שאלות הלכתיות - אבל ידעתי שאני חייב להקים ארגון שיחזיר את האנשים האלה לעבודה".
כך נולד ארגון "תעסוקטיף". הרב רימון מספר על האתגר: "הרבה אנשים היו מעל גיל 40-50, חלקם נדרשו להחליף מקצוע. איך אומרים לחקלאי או לאיש ביטחון בן 50 שהוא צריך להתחיל מחדש? עבדנו בלי מימון ממשלתי, והבאנו תרומות מהארץ ומהעולם".
"על 'תעסוקטיף' אני יכול לדבר בלי גבול - על רגעי דמעות ועל רגעי שמחה. אשתף בסיפור אחד. סמוך לעקירה מגוש קטיף מתקשר אלי אדם ואומר שהוא מגוש קטיף והתארס. אולם, הוא מתחיל לבכות - אין לו כסף. ההורים היו מגורשי גוש קטיף ואינם עובדים. אמרתי לו שאנחנו 'תעסוקטיף', עוזרים לאנשי גוש קטיף לחזור למעגל העבודה. הוא אמר לי: 'אין אף אחד אחר שיעזור לי'".
"אמרתי לו: 'תן לי לחשוב'. השעה הייתה 20:00, ישבתי ולמדתי. בשעה 22:00 מצלצל הטלפון: 'שלום הרב, אתה לא מכיר אותי. קוראים לי איציק ואני מגבעת שמואל. אני יודע שאתה עוזר לאנשי גוש קטיף. אתה מכיר מישהו שצריך אולם חתונות עם 300 מקומות?'. התברר שהוא החליף אולם, והקנס היה שצריך לקחת 300 מקומות. הסיפור ארוך יותר, אבל בשורה התחתונה - הזוג התחתן בשמחה באולם הזה. תורמים נוספים שמעו על כך, וזכינו לעזור ליותר מ־50 חתונות בדרך זו - שבאותו יום שבו הבן או הבת של התורם התחתנו, התחתן גם מישהו מגוש קטיף".
"השבוע פגשתי זוג שהתארס. אלו נישואין שניים. הם אמרו לי: 'אנחנו לא עושים חתונה גדולה. במקום, רוצים לשמח מישהו אחר - אבל זה צריך להיות ביום מסוים שבו נהיה שוב בארץ'. ב"ה, בתוך חצי שעה מצאנו משפחה מתאימה בדיוק לאותו יום. הנס ממשיך".
שלוש שנים לאחר מכן, ועדת חקירה ממלכתית קבעה כי 'תעסוקטיף' הצליחה במקום שהממשלה נכשלה, והמליצה על שיתוף פעולה במימון משותף. "הבאנו אנשים לתעסוקה - 3,500 מצאו עבודה, הוקמו כ־300 עסקים, והגענו לממוצע האבטלה הארצי. על זה קיבלנו את אות הנשיא למתנדב", הוא אומר בהתרגשות.
בהמשך הדרך התרחבה הפעילות. "הבנו שיש לנו שיטה פורצת דרך שמסוגלת לעזור לכל אדם אחרי שבר. פתחנו את 'אחותנו', קורס ייחודי לנשים מהקהילה האתיופית שהפך אותן לאחיות מוסמכות בלי פסיכומטרי. אחר כך שינינו את השם ל'לאופק' והוספנו פרויקטים כמו 'תעשוחיל' - חיילים ממשפחות מאותגרות כלכלית שמשרד הביטחון מפנה אלינו - 'נוטעים יחד' לנוער בסיכון, ו'דור ראשון להייטק' שמסייע לצעירים בפריפריה להשתלב בתעשיית ההייטק".
"אנחנו עוזרים לאנשים לחלום - ולממש את החלום. ישנם אתגרים רבים, אבל המון סייעתא דשמיא. ב"ה, זכינו בעמותת 'לאופק' לראות אנשים רבים שהיו על סף דיכאון, וכיום עובדים ושמחים. אנשים שחיפשו דרכים מהירות, וכיום מודים לנו על התהליך שהביא אותם למקום אחר".
"אנשים שלא האמינו ביכולת שלנו לעשות מהפך עם לימודי אחיות בקהילה האתיופית - וכיום זו ספינת דגל בבית חולים הדסה. אלפי חיילים שהיו במצבים קשים - וכיום פורחים. נוער בסיכון שלא האמין בעצמו - וכיום הוא עוזר לאחרים להאמין בעצמם".
במקביל, הרב מוביל את עמותת "סולמות", שמנגישת תורה ומחזקת זהות יהודית, עם פרויקטים כמו "רצים למשנה" ו"תורנוער". לדבריו, שתי העמותות פועלות זו לצד זו מאותו בניין, ומשלבות עולמות של חסד, תעסוקה ותורה.
הרב רימון מתייחס גם לפעילות בעיצומה של המלחמה הנוכחית: "אנחנו עוזרים לאלמנות, יתומים ופצועים. חזרתי עכשיו מביקור חיילים - דיברנו איתם, חיזקנו אותם, ודאגנו להם לשווארמה. מצד אחד יש כאב עצום, אבל מצד שני רואים את הכוחות של עם ישראל. זה דור של גאולה ושל ניסים כמו ביציאת מצרים".
לדבריו, לצד הניסים הביטחוניים הוא רואה גם חיזוק רוחני. "85 אחוז מהציבור רוצים אחדות. רוב הצעירים עד גיל 30 מאמינים, ורבים מניחים תפילין. בתוך הכאב צריך להרים את הראש, להסתכל לאופק, ולהאמין שגם מתוך הקשיים אנחנו יכולים לגדול - כפרטים וכעם".
הרב מסכם את המסע במילים פשוטות ומרגשות, "הבנתי שיש לנו משהו פורץ דרך, וכשיש לנו קושי ומשבר אנחנו צריכים לנסות לצמוח מזה ולהיות טובים יותר אחריו. גילינו שעם ישראל יודע להתרומם מכל קושי, לעזור אחד לשני, ולחלום מחדש".