שירה שפירא, אימו של ענר שהפך לסמל של גבורה, כשבאומץ לב ובתושייה ניהל קרב הרואי מול המחבלים שוחחה עם אמילי עמרוסי בהסכת "רוח, קרב" בכאן מורשת על שכול, רגש ואמונה.
"הוא סמל בסיירת נח"ל, באותו סוף שבוע הוא היה בבית ויצא למסיבה, באותם הרגעים הוא לא היה חייל על מדים, אבל הוא היה חייל בכל ההתנהלות שלו", סיפרה שירה על בנה.
היא הוסיפה כי "חברה שלי עזרה לי להמשיג את זה ואמרה לי שברגעי האמת האחרונים הוא היה חייל של חופש, או אפילו לוחם חופש, הוא לא קיבל פקודות, אף אחד לא אמר לו מה לעשות, אף אחד לא ציווה עליו, אף אחד לא הנחה אותו, רק הוא והקול הפנימי שלו נכנס לתוך המיגונית, לקח אחריות ולקח מנהיגות הוא תפקד כמפקד, אחראי מנהיג בתוך הסיטואציה ואחר כך הוא לחם בידיים חשופות כי לא היה לו כלום, הוא היה עם כפכפים וטישרט מהמסיבה".
שפירא סיפרה על הרגע בו הסתיימה המסיבה כשהמוני מחבלים חדרו לישראל: "הוא היה במסיבה, פתאום התחיל מה שהתחיל, המפקד שלו התקשר ואמר 'תבוא מהר, קורה משהו מקפיצים את כולם', אז הוא אמר לו 'אין בעיה אני פה קרוב, אני ברעים' והמוצב שלו היה בסופה. הוא נכנס למכונית שלו מהר כדי להגיע לבסיס, הוא הספיק לקחת חלק מהחיילים, אבל אז הם נסעו על כביש 232 והתחילו יריות".
"הם הגיעו למיגונית, הם הגיעו אחרונים למיגונית, במיגונית היו 29, הוא ראה את הבהלה והכאוס והוא קודם כל הרגעי. אמר 'אני ענר שפירא, אני לוחם בסיירת נח"ל'".
היא הוסיפה כי "אחת הניצולות אמרה לנו שהיא אמרה לו 'ענר איזה יופי שהגעת, אתה מרגיע אותנו', אף אחד לא הכיר אותו חוץ מהרש גולדברג שהיה חבר שלו והוא חטוף ואנחנו מתפללים לשובו יחד עם כל החטופים ועוד שניים שהיו איתו באוטו שהכיר אותם לצורך הנסיעה".
שפירא סיפרה שכשהמחבלים הגיעו, "הוא ראה שהם לא נכנסים, רואים בסרטון שהם מתחילים לזרוק רימונים פנימה, הוא אמר לכולם שינסה להשליך אותם החוצה ואמר להם שאם יקרה לו משהו שימשיכו לעשות את זה. כולם שכבו והתכופפו, הוא עמד שם בפתח והדף רימון אחר רימון, 8 רימונים".