ראש אמ"ן אהרון חליוה היה המג"ד שלנו בגדוד 202 כשהיינו באימון מתקדם וגם מאוחר יותר.
הוא היה נחשב למפקד טוב שהביא אותנו לרמת לחימה מצויינת. בבוחן שעשינו בסוף אימון מתקדם ניצחנו אפילו את היחידות המיוחדות.
לצערי הרב כשרונו הצבאי לא חפף את תבונתו האנושית. דווקא את תלמידי ישיבות ההסדר המסורים – חליוה משום מה לא אהב.
האמת היא שדעותיו הפוליטיות לא היו רלוונטיות בתפקוד השוטף. את הזיות אוסלו ספגנו אחר קורס מכי"ם מגדי שמני. שם "למדנו" על ההשוואה הנואלת שבין יהודים ומחבלים, שלשניהם זכויות על הארץ הזו.
באחד התרגילים שעשינו במדבר יהודה, נסעו סביבנו בפראות טרקטורונים שעליהם גנבי נשק. למרות מחאותינו, ההוראה שניתנה לנו היא: לא לגעת בהם ולא להתעסק איתם.
בבוקר "נעלם" המק"כ - מקלע כבד m2.
את רוח התבוסתנות לא המציאו חליוה או גדי שמני. זו הייתה רוח אוסלו; הפרי המורעל של ממשלות רבין, פרס וברק שנתנו למחבלים לצבור כוח ועוצמה שהתפוצצו עלינו ב- 7.10.
הרוח הזו שגובתה במערכת משפט נלהבת התומכת במהלכים ההזויים הללו. לצערנו ממשלות הימין לא הצליחו להעמיד עדיין רוח נגדית אפקטיבית מספיק.
העזיבה של חליוה ופוקס חייבת לסמן את מגמת התיקון של המערכת הצבאית שעצרה את קידומם של קצינים מצוינים כמו עופר וינטר, אבינעם אמונה ודומיהם.
הניצחון של מדינת ישראל מותנה בכך שימונו אנשים שמייצגים את העם בישראל ולא את אנשי ההתנתקות הנפסדים.
את תפקיד ראש אמ"ן צריך לאייש אדם שלא נפל לתפיסת הקונספציה. מישהו מחוץ למערכת הצבאית עם ניסיון בחשיבה יצירתית וחופשית. אדם שאין לו שאיפות להיות רמטכ"ל ולא מחוייב לתפיסת עולם פוליטית.
זו תהיה הדרך להחזיר את אימון הציבור בבכירי צה"ל, רק לשם אנחנו הולכים.
מועדים לשמחה.