ח"כ יולי אדלשטיין במהלך ריקוד הדגלים
ח"כ יולי אדלשטיין במהלך ריקוד הדגליםצילום: ערוץ 7

אם היה אפשר לצלם ציר זמן היסטורי בצילום לוויין, היה מרתק לצלם את הזמן שעבר משמחת תורה ועד היום.

תחילתה של התמונה היה כנראה מלא דם ואש, המשכה מלא דגלי ישראל ומדי צה"ל וידיים אוחזות זה בזה, וסופה היה רצוף חולשות, ויכוחים, עייפות והמון אובדן דרך ומבוכה. אם היה אפשר לתת לאחדות צבע, התמונה הייתה מתחילה בכחול-לבן עז, הופכת לתכלת דהוי, ומסתיימת באפרוריות עגומה.

ואם היה אפשר לעשות רנטגן לתמונות האלה, ולשקף את שורשי התהליכים, היינו רואים כנראה גל אדיר של רגשות כעס, כאב ותקווה עצומה שמגיע עד השמים בשמחת תורה ובימים שאחריה, והולך ויורד ונופל ודועך מיום ליום ומחודש לחודש, עד אלינו. והשכל? הוא היה כל הזמן נשאר באותו כיוון, באותו גובה, אבל רק אצל חלק לא גדול מהנמצאים בתמונה הזו של עם ישראל.

כי זה דרכו של רגש: הוא נדלק ובוער כמו אש לכמה ימים או שבועות, ומתחיל מיד לדעוך ולרדת. ואומה שמנווטת את דרכה לפי הרגש, לא תוכל לעולם לנצח את אויביה.

הרוע המוחלט והאכזר שחשף את פניו בטבח הנורא גרם לרגע אחד של אמת עצומה להתגלות בכל העולם. אמת על טוב ורע, אמת על עם נבחר שנועד להביא את המוסר לעולם ולכן כל שונאי המוסר נלחמים בו מלחמת נצח. העולם כולו שתק לרגע, כמו במעמד הר סיני, ותמך בעם ישראל תמיכה אדירה. כמו בלפור, כמו כורש, כמו ההצבעה בכט' בנובמבר - אומות העולם הרגישו לרגע מפעים אחד שעם ישראל הוא השליח שלהם ללחום ברוע ולהביס אותו.

ושוב, הכל נשכח. עולם כמנהגו נוהג ונלחם בכל כוחו למנוע מעם ישראל לנצח ניצחון מלא ומוחלט, מי בחיבוק דוב משתק ומי באיומים ועיצומים. עם ישראל עצמו מבולבל, ורבים מבניו ובנותיו הופכים מבלי דעת לכלי משחק בידיהם של חמאס ואיראן כדי לזרוע פילוג, ייאוש ושכחה. שוב האש בוערת ברחובות ישראל, ושוב התקשורת מעסיקה את כולנו בענייני יום קטנות ומשכיחה מאיתנו מי אנו ומה חיינו.

הציבור הדתי לאומי קרוא עכשיו אל הדגל. זוהי קריאה היסטורית, כי זהו רגע היסטורי שבו עם ישראל חייב להחזיק חשבון ולקבל הכרעות היסטוריות. כדי לקבל את ההכרעות האלה, חייבים תורה. חייבים שכל שיודע לנווט את הדרך גם כשהרגש הרותח כבר התקרר וקפא, ורגשות אחרים של חמלה על אחינו ואחיותינו שבשבי תופסים את מקומו ומבלבלים. חייבים זהות יהודית שמלמדת אותנו על טוב ורע, על עם שכבר אלפי שנים לוחם מלחמת חורמה באכזריות וברוע. חייבים העמקה בתפקידו ההיסטורי של העם הזה, ובסיבות האמיתיות לשנאה ולשואות שהגוים מביאים עליו דור אחרי דור.

את כל אלה יש לציבור הדתי לאומי.

בניין האמונה הרחב שנבנה בשנים של עמל תורה ואמונה, עקרונות נצחיים שהתבררו והונחלו לנו על ידי רבותינו ענקי התורה וההגות כבר כמאה שנה, העקרונות ההלכתיים שמנווטים את דרכנו יום-יום ומפלסים את הנתיב המדוייק גם בסוגיות הרות גורל כמו פדיון שבויים מול כניעה לאויב - כל אלה הם מתנה שקיבלנו לא בשביל עצמנו, אלא בשביל שבעזרתם נמלא את תפקידנו כמאירי אור התורה על המדינה.

כשציבור אחד יקר מאוד שוקד על התורה בתוך בית המדרש ומנתק את עצמו ואת תורתו מהמדינה ומתהליכי הגאולה, לא פלא שהוא מגיע לכשלון המוסרי העצום של 'לא להתגרות באומות' בזמן שעם ישראל נלחם בראש התמנון האיראני.

כשציבור שני יקר מאוד לוחם ובונה אבל לא אוחז בתורה שמורה לנו את הדרך, לא פלא שהוא לא תמיד זוכר מי אנו ומה ייעודנו ההיסטורי, ורבים מתוכו נתונים להשפעה רגשית עד כדי עוול מוסרי של רצון לראות כניעה לאומית לרוע המוחלט כדי להציל אחים ואחיות אהובים ויקרים.

הציבור שלנו חייב להרים את נס הנצחון המלא והמוחלט. מי יודע אם לעת כזאת הגענו למלכות. לתמוך בכל הכוח בניצחון, להסביר בכל במה ובכל קבוצת וואצאפ ופינת קפה איך רגשות אהבה וחמלה ורצון אדיר עד כדי נכונות למסור את הנפש עבור כל אחד ואחת משבויינו לא סותרים את העקשנות המוסרית להמשיך עד הנצחון ובכל מחיר.

לחזק את ראש הממשלה, שלפי הפרסומים השונים הוא היחיד שעומד בפרץ מול לחצים אדירים מבית ומחוץ ומתעקש כמו צ'רצ'יל ללחום ברוע ויהי מה. הוא כל כך צריך את החיזוק הזה. להעלות לסטטוס עוד כמה מילים על עם ישראל שחי ולא מפחד מדרך ארוכה.

להתעמק ביום הזיכרון בכאב האינסופי והעצום עד אין קץ על מאות אחינו שנפלו, ולחגוג בלי שום סייג והנמכה את העצמאות שלנו, ההיסטורית, זו שמאפשרת לנו להשיב מלחמה שערה כשאויב נאצי חפץ להשמידנו. לזכור ולהזכיר שוב ושוב שאנחנו עם אחד, עם נצחי, שהוא ורק הוא יודע ללחום ברוע בלי ליפול לכל המהמורות המוסריות שבדרך. להסביר בכל הכוח שה'אור לגוים' שאנחנו לא מתחיל ולא נגמר בעזרה לחלש ובערבות הדדית, אלא עומקו האמיתי הוא להחזיק חשבון מוסרי בכל דור ודור. כשהעולם הלך לאכזריות ורוע ידענו להיות מלאי חמלה, וכשהעולם הולך לטשטוש מוסרי ומחיקת כל עמדה מוסרית אנו יודעים לעמוד זקופים ולהשמיד את הרוע.

כשכל ציבור ייתן את חלקו ויוסיף אץ יתרונותיו המיוחדים למלחמה, גם לאורך החודשים והשנים שהיא כנראה תימשך - נהיה חזקים. הציבור שלנו חייב לתת לעם הזה בהירות מוסרית, דרך, תורה. וביחד ננצח.