טקס יום הזיכרון נערך בקיבוץ בארי להוקרת 33 אנשי מערכת הביטחון של הקיבוץ שנפלו בימי הלחימה של שבעה באוקטובר ואחריו.
עילם מאור, חבר כיתת הכוננות של בארי, נאם בטקס: "עברו עלינו שעות רבות לבדנו מול רוע אנושי יוצא דופן. אולם, בשעות אלו היו בבארי גם מגוון פעולות ומעשים של אנשי הקיבוץ ושל אנשים נפלאים שהגיעו אלינו מבחוץ, שהביאו עימם תחושות נוספות - אכפתיות, סולידריות, אומץ ותקווה".
הוא סיפר על היוזמה: "אחרי מספר שבועות התחלנו ליצור קשר עם משפחות הנופלים. הרגשנו את הצורך האדיר שלכם לשמוע עוד, להבין יותר, לגעת ולהרגיש את המקום שבו נפלו אהוביכם. וגם הרגשנו את הצורך שלנו, קיבוץ בארי, לתת בחזרה למי שהיו עבורנו, למי ששילמו מחיר כל כך כבד. פרויקט בלב בארי נולד מתוך אותו חיבור. תמיד תהיו חלק מאיתנו. תמיד תהיו בלב בארי".
רחלי בנאקוט, ראש צוות החירום הישובי ששכלה את אחיה, רבש"צ הקיבוץ אריק קראוניק ואת אחותה זהבה הקר, אמרה: "קיבוץ בארי מחבק אתכם וזוכר את הנופלים האהובים שלכם. כמה ימים לפני יום הזיכרון, לפני שכל אחד מתכנס לאבל הפרטי שלו, היה לנו חשוב להיפגש. לראות זה את עיניו של זה, לזכור ולכאוב יחד".
מיכל נגרי, שאיבדה את בנה רועי נגרי ז"ל, מפק"צ ביחידת לוט"ר, אמרה: "אנחנו, המשפחות שכואבות יום יום, שעה שעה את החיים שנגדעו, החלומות שנקטעו, את עתידם של ילדינו, מבטיחים לדאוג שמורשת ההקרבה והגבורה לעולם לא תשכח. אתם שאדמתכם ספוגה בדם יקיריכם ובדם בנינו, קשרתם את גורלכם לעד בגורלנו ומצווים להיות ראויים לכל אותם נופלים בהחזרת פעימות הלב ללב בארי ובתקומת המקום".
נעמה מאיר, ששכלה את אחיה דוד מאיר, קצין ביחידת סיירת מטכ"ל, אמרה: "הרוע אכזרי ובלתי נתפס. הכאב לא מרפה, החרדות לא עוזבות, האובדן בלתי נסבל. בתוך ההפיכה הזאת, התרוממתם אתם, חבולים ופצועים, דואבים וכואבים להכיר ולהוקיר את מי ששילם בחייו כדי לאפשר לכם חיים. הגעתם אלינו לבקש קרבה, להבטיח קשר שנחתם בדם, לצרף אותנו למשפחה המיוחדת הזאת, משפחת בארי".