חוזרים לחבל עזה

בזמן הסכמי אוסלו וההתנתקות, השמאל חלם על שלום, והימין הזהיר שהסכמים אלו יביאו עלינו רק שפיכות דמים ותוספת טרור.

במשך השנים שחלפו מאז, לא היה רגע אחד של "שלום". המציאות היא, שמאז הסכמי אוסלו הטרור התגבר שבעתיים, ומאז ההתנתקות, הטרור שיצא מעזה פגע בחבלי ארץ רבים.

בשעתו, רבין לגלג על אזהרות הימין שמא יעופו קטיושות מעזה על אשקלון. "לא הייתה קטיושה ולא תהיה קטיושה" הוא אמר. כידוע, עוד הרבה לפני טבח שמחת תורה, הטילים שנשלחו מעזה הגיעו הרבה יותר רחוק, וחייהם של תושבי ה"עוטף" היו קשים כבר שנים רבות, כאשר טווח הטילים מעזה הולך וגדל.

היינו מצפים, שהתומכים בדרכו של רבין ובדבריו "לא הייתה קטיושה ולא תהיה קטיושה", יבינו שדרך אוסלו נכשלה. יאמרו לעצמם, ניסינו את דרך ה"שלום", הקרבנו למענה הרבה, והתוצאות מראות ש"זה לא עובד". כל מקום שצה"ל עוזב, נוצר שם בסיס טרור. אך התוצאות בבחירות מראות שאין שינויים משמעותיים בין הגושים הפוליטיים בישראל. מלבד ריבוי טבעי גדול יותר של הציבור הדתי והמסורתי, השמאל ממשיך לשמור על גוש יציב של קרוב לחצי מאזרחי ישראל.

דרך אגב, השמאל גם ממשיך לתמוך באותה דרך, וממשיך לחפש את המתווה המתאים לדעתו, כדי לקדם מדינה פלסטינית ולמסור לה עוד חבלי ארץ.

נשאלת השאלה: מדוע?

וכי השמאל לא רואה להיכן דרכו מובילה?

במה טעינו, שלמרות שצדקנו בכל אזהרותינו, דברינו אינם נשמעים?

הרבה תשובות לדבר, נציג כעת שתיים מהן.

האחת: שאנחנו נשמעים "לא אמינים" וממציאים "תירוצים".

אפרש דברי:

הרי הסיבה האמיתית שאנו מתנגדים להסכמי אוסלו וההתנתקות, היא כי אנו רוצים ואוהבים את ארץ ישראל. אנו מאמינים בהבטחתו ומצוותו של בורא עולם "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", ובשם כך אנו מתנגדים למסירתה לנוכרים. ההסברים אודות הסכנות הביטחוניות שבהסכמים הנ"ל, הגם שאלו טענות נכונות, אינן הסיבה האמיתית שלנו. ממילא, מי שלא אומר את האמת הפנימית שהוא מאמין בה, אמינותו נפגמת.

הסיבה הנוספת: שמעולם לא קראנו לבטל את הסכמי אוסלו, או לחזור לגוש קטיף.

ממשלות הימין, שנבחרו אחרי הסכם אוסלו, כאשר הציבור הצביע עבורם בגלל כשלון ההסכם, בסופו של דבר שימרו את ההסכמים, וחלקן עוד המשיכו אותם. וממילא, אומר איש השמאל, אם אתם באמת חושבים שההסכם כל כך גרוע, מדוע אינכם מבטלים אותו? מדוע אינכם חוזרים לגוש קטיף? מדוע אפילו בתוכניות שהימין מציג, מדברים על "סיפוח שטחי C", תוך ויתור על שטחי A ו?B כלומר, הימין בעצמו מכיר ב"צדקתם" של הסכמי אוסלו.

פלפולים המסבירים מדוע בשעת חתימת ההסכמים הם היו גרועים, אך אחרי שנחתמו ראוי לדבוק בהם, משכנעים בדיוק כפי שמשפט זה נשמע. הם בעיקר משכנעים, שאפילו אנחנו מודים שהיה ראוי לתמוך בהסכמי אוסלו, והראיה, שכעת אנו לא קוראים לבטל אותם, ואף מציגים את ה"חזון" שלנו, בהתאמה לחלוקת הארץ הנמצאת באותם הסכמים.

דרך אגב, בקריאה ל"סיפוח שטחי C", ובתוכניות ה"ימין" שאינן כוללות קריאה לחזרה לגוש קטיף, אנו במיוחד משדרים, ש"חזון ארץ ישראל השלמה עבר מן העולם". בכך אנו משמיטים את הקרקע מתחת הבסיס האידיאולוגי של הציבור האמוני, ומכריזים כי פג תוקפו.

התוצאה, שאפילו כעת, אחרי הטבח הנוראי בשמחת תורה, עדיין מפלגות הימין מדשדשות בסקרים.

הקריאה כעת להתיישב בחבל עזה איננה רק געגועים לחבל מולדת שנקרע מאיתנו – דבר חשוב לכשעצמו. היא קריאה המעמידה את כל צדקת הדרך בשלושים השנים האחרונות. היא קוראת לתיקון. היא אומרת, שהדרך של מסירת חבלי מולדת לזרים זו דרך שגויה, ולכן צריך לתקן אותה. היא "משדרת" שאנו באמת מאמינים במה שאנו אומרים. ובע"ה ככל שהדרישה לשוב לגוש קטיף תישמע ברמה, כך היא תהיה יותר "דבר הנשמע", ותשפיע מרוחה על המהלך הלאומי כולו.