הצבא מבין היטב שאין בכוחו למוטט את חמאס היות שצה"ל חסר כוחות לאחר הקיצוץ הדרסטי של שש אוגדות בעשרים השנים האחרונות.
צה"ל נשאר בלי יתירות כוחות, ולכן לאחר שכבש שטח ברצועת עזה ועובר למקום אחר, הוא מוציא את כוחותיו מהשטח שכבש, ואין כוחות חדשים שיכולים להחליף את הלוחמים שעזבו. פִרצה זו מאפשרת לחמאס לחזור לאותם מקומות שכבש צה"ל ופינה מהם את כוחותיו.
לא הבכירים בצבא ולא שר הביטחון גלנט אינם מודים במצבו הקשה של הצבא, והם מגוללים את האשמה על ראש הממשלה שמעדיף שלא להחליט על היום שאחרי ההשתלטות על רצועת עזה, כלומר מי יחליף את השלטון האזרחי של החמאס ברצועה. בלעדי החלפת השלטון, אומרים בכירי הצבא ושר הביטחון גלנט,אי־אפשר לנצח.
כדי למוטט את שלטון החמאס, צריכים להתקיים שני תנאים הכרחיים: הראשון – שצה"ל, לאחר שכבש שטח, יישאר בו לאורך זמן וימנע את חמאס מלחזור שוב לאותו שטח כפי שזה קורה היום. רק אם התנאי הראשון יתקיים, יהיה אפשר ליישם את התנאי השני, והוא – הקמת רשות אזרחית של גורמים חיצוניים במקום השלטון האזרחי של החמאס. צריך אפוא להבין שאין שום גורם חיצוני שיהיה מוכן להיכנס לרצועת עזה ולהחליף את שלטון החמאס אם אין כוחות צבא בשטח לאורך זמן שימנעו את חמאס מלחזור לשטח. עד היום חזר חמאס בהמוניו לאותם מקומות שכבשנו, ובעתיד הוא ירצח כל גורם זר שינסה להחליף את שלטונו. גם כוח פלסטיני שיעז להחליף את שלטון החמאס לא יוכל לעמוד מול אותם עשרות אלפי מחבלי חמאס שישחטו את כולם.
גלנט בהצהרותיו האחרונות אינו אומר את האמת הפשוטה הזאת לציבור. הוא לא מספר שהצבא חלש וקטן, ואין לו יתירות כוחות בגלל הקיצוץ האווילי של שש אוגדות מסד"כ היבשה של צה"ל בעשרים השנים האחרונות. לאחר שצה"ל מוציא את כוחותיו משטח שכבש, נאלץ הצבא לפשוט שוב על שטחים שכבש, פשיטות שאין בכוחן למוטט את חמאס.
יתר על כן, כולנו זוכרים איך בחצי השנה האחרונה לא הפסיק גלנט לשבח את יכולות הצבא. הוא אמר שצה"ל כבש שמונים אחוז מרצועת עזה, וצה"ל שולט ביד רמה גם במנהרות, וזה רק עניין של זמן קצר שהחמאס ייכנע. הוא גם איים על ארגון החיזבאללה שבתוך זמן קצר נצא עליו למלחמה, ונרחיקו מעבר לנהר הליטאני.
לגלנט התברר שכל הצהרותיו הן עורבא פרח, ואי־אפשר להעלים עוד מהציבור את אי־יכולת צה"ל למוטט את החמאס. הא ראיה: החמאס חידש את שיגורי הרקטות לעבר יישובי העוטף, לאחר שחזר לשטחים שצה"ל כבש, ולאחר יותר מחצי שנת לחימה בו מצבנו חזר להיות מצב של לפני המלחמה.
גלנט מצא לנכון להטיל דופי בביבי שלא הקים את השלטון החליפי האזרחי לשלטון החמאס אף שברור לכול שאי־אפשר להקים שלטון חליפי לחמאס בהיעדר צבא לאורך זמן בשטח הכבוש. גלנט החליט להעלים את האמת הזאת מהעם שלצבא המקוצץ יש אשמה אף גדולה מזו: חוסר היכולת למוטט את החמאס נובע מהיות צבא קטנטן ללא שום יתירות כוחות להישאר אפילו זמן קצר במקומות שכבש.
כל הוויכוח הזה שכל כולו מושתת על האגו ועל הניסיון לכופף ידיים, מביא לידי המשך הלחימה שאין לה כל תכלית. גם הצבא וגם ביבי יודעים שהלחימה לא תמוטט את חמאס, אבל המאבק ביניהם הוא על אגו ועל הטלת אשמה זה על זה, בין גלנט והרצי הלוי מזה, ובין ביבי, מזה.
המשך הלחימה תהפוך למלחמת התשה לאורך חודשים ושנים מול החמאס ומול החיזבאללה ללא שום יכולת לנצחם. היא תהרוס כל חלקה טובה במדינה - את הצבא , הכלכלה , היחסים הבין לאומיים , והחברה ותגרור אבדות כבדות לכוחותינו, הרוגים ופצועים קשה(קטועי גפיים, עיוורון חלקי או מלא) ואובדן חייהם של שארית החטופים, ואנו דוהרים לכיוון הרעיון האפוקליפטי: "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ".
יש צורך מידי בשיקום הצבא, בהגדלת כוחות היבשה , בניית חיל טילים היעיל בעשרות מונים מהמטוסים כנגד טילים, רקטות וכטב"מים, לרכוש ולהציב נ"מ רב קני מוכוון מק"ם שיגן כנגד כטב"מים על מטרות אסטרטגיות ועל ישובינו בצפון. לפתח לייזר עוצמתי שעלותו קטנה במאות מונים מהטילים היקרים שלנו (חץ, קלע דוד, כיפת ברזל) שהמלאי שלהם מאוד מצומצם ולא יאפשר להגן על העורף יותר ממספר ימים מצומצם מול אלפי טילים, רקטות וכטב"מים שישוגרו מדי יום ביומו על ידי האויב לעבר העורף הישראלי.
ועוד נושאים קריטיים רבים שהצגתי במאמריי הקודמים. יש להחליף באופן מיידי בדרג המדיני והצבאי , את כל אלה שידם הייתה במחדל הקשה ביותר מאז קום המדינה. לצאת לדרך חדשה עם מנהיגות שידה לא הייתה במעל, שתשקם את הצבא, הכלכלה, יחסים בין לאומיים ואת החברה הישראלית.