ישנם גורמים רבים המשפיעים על הזיכרון הקולקטיבי של כולנו: מערכת החינוך, התקשורת, החוקים של המדינה ש"מכריחים" אותנו לזכור, הרשתות החברתיות, לאילו דברים מקציבים משאבים וכסף, ועוד.
כידוע, יום ירושלים הפך מזמן ל"חגה של הציונות הדתית". לומדים על כך בעיקר במערכת החינוך הממ"ד, משקיעים משאבים רבים ב"ריקוד דגלים", התקשורת המגזרית מפרסם ומסקרת את האירועים השונים וכיו"ב.
"חוק יום ירושלים" שנחקק בשנת 1998 (יותר מ-30 שנה לאחר מלחמת ששת הימים!), אשר יזמו לראשונה מוטה גור וחנן פורת, רק מאפשר את קיום חגיגות יום ירושלים, ולא מחייב אותן, לדוגמא: "שר החינוך רשאי לקבוע פעילויות חינוכיות, שייוחדו ליום ירושלים"; "ראש הממשלה רשאי לקבוע סמלים ליום ירושלים ולהסדיר את השימוש בהם" (מתוך חוק יום ירושלים, תשנ"ח-1998). כלומר, אין חוק מדינה שמחייב לציין את יום ירושלים.
האם מציינים את יום ירושלים במדינת ישראל, מחוץ לעיר עצמה?
בתל אביב מתקיימים אירועים שונים ליום ירושלים. את כל האירועים מפיק האגף לתרבות יהודית, והאירוע המרכזי מתקיים ברחבת בית הספר "צייטלין", שמשתייך לזרם הממלכתי-דתי. האירוע הוא באחריותו של חיים גורן, סגן ראש העיר, שמשתייך לציבור הציוני-דתי בעיר. אגף התרבות או אגף החינוך של עירית תל אביב אינם עורכים אירועים ליום ירושלים. כל האירועים הקשורים ליום מתוקצבים על ידי האגף לתרבות יהודית.
בבדיקת האירועים שעורכת השבוע עיריית ראשון לציון - לא נמצא שום אירוע או אזכור של יום ירושלים. בעבר, היו שני אירועים שיוחדו ליום ירושלים אחד בישיבת ההסדר, והשני בבית יד לבנים - בחסותה של מחזיקת תיק התרבות התורנית במועצה- מיכל קלדרון.
האם יום ירושלים זו "תרבות תורנית"? האם ראשי ערים בישראל לא צריכים לקחת חסות על אירועי יום ירושלים? כנראה שלא. התודעה שזהו חגה של הציונות הדתית בלבד, מיושמת בפועל על ידי הרשויות המקומיות, וחוסר השתתפות זו רק מחזקת את התודעה הציבורית כי החג הוא רק של הדתיים.
בערי הפריפריה, לעומת זאת, המצב שונה. בכרמיאל נערכו בשנים האחרונות צעדות לכבוד יום ירושלים. הצעדה יצאה מהעירייה ועל המודעה המזמינה את הציבור חתום ראש העיר משה קונינסקי, וחברי מועצת העיר. באחת השנים שחלפו נערכה צעדה של 1,000 מתלמידי בתי הספר בכרמיאל לכבוד יום ירושלים, ובשנה אחרת אירוע שבמרכזו שירי ירושלים במתנ"ס ע"ש רבין - במסגרת פעילות של העיריה והחברה למתנ"סים, ולא של המחלקה לתרבות תורנית.
גם בעכו, מצעד הדגלים העירוני פורסם כאירוע של העירייה, וזו אף ערכה ערב שירה בציבור לכבוד היום.
באופקים - העירייה, קק"ל, המתנ"ס, וגם האגף לתרבות יהודית חברו יחד לערב שירה בציבור עם מקהלת הזמר הוותיקה של העיר בפארק אופקים.
על פניו, נראה כי בערים במרכז הודר יום ירושלים מאחריות השלטון המקומי, לחסות נציגי הציונות הדתית והאגף לתרבות יהודית. בערי הפריפריה - יום זה מקבל חסות ובעקבות כך גם חשיבות, מטעם העיריה ומנהיגי העיר.
יהודים בכל הגלויות חלמו על ירושלים. חזרנו הביתה לארץ ישראל בזכות תודעת ירושלים כסמל לאומי.
יום שחרור ירושלים נחרת בלב כל היהודים שחוו אותו בארץ ובעולם. זכירתו והפיכתו לסמל, חיונית להעברת הסיפור לדורות הבאים. ללא מרכזיותה של ירושלים בתודעה הישראלית, אנו עלולים בתוך כמה דורות, לאבד את האחיזה בשורשי הקיום היהודי בארץ ישראל.
הפיכת יום ירושלים לחגה של הפריפריה, היא בשורה לא טובה לזכירתו ולהפיכתו ליום משמעותי יותר לדורות הבאים. שומה על המחוקק, על משרדי הממשלה האמונים על כך ואף על משרד החינוך לפעול כדי לשנות זאת.
הרב ד"ר חנן יצחקי הוא ראש התוכנית לזיכרון ומורשת ישראל במכללת אפרתה