בתקופת "סוף שנת הלימודים". הילדים ולא פחות ההורים ממתינים לקבל את גיליון הערכת התלמיד או התעודה הנכספת, שאמור לשקף את פועלו של התלמיד מבחינה התנהגותית ובעיקר לימודית לאורך השנה.
הערות והארות לקטנים, מספרים לגדולים.
כאיש חינוך, אני חייב לשאול: מדוע לא לפרגן בציונים לתלמידים? למה שלא להוסיף מספר נקודות, בשביל התחושה הטובה של התלמיד, כשעל הדרך, ארוויח גם אני הרגשה טובה עם עצמי על כך שעשיתי "חסד", ואולי אפילו העצמתי את תלמידי בכך?!
שאלה טובה שאני נשאל רבות, הן על ידי התלמידים עצמם והן על ידי הוריהם היקרים. ובכן, התשובה לכך מורכבת מכמה נימוקים. אני טוען כי בית הספר הוא מעין "חממה" והכנה נהדרת לחיים הבוגרים ביום שאחרי.
בבית הספר מתקבלים בסלחנות דברים רבים, זאת בשונה מהשלב הבא שבו פוגש הנער את המסגרת הצבאית, אשר בה על טעויות משלמים, "ובמזומן". ריתוק לבסיס, עצירה בקידום, קנס כספי ועוד.
פחות סלחני הוא שוק העבודה. אם בבית הספר ניתן איכשהו לאחר כל בוקר ולהמשיך, הרי שבשוק העבודה, ככל הנראה, איחור כרוני יגרום לפיטורין.
על-כן, נראה לי שחשוב שכל מורה באשר הוא ישקף לתלמיד את המצב כמות שהוא, בלי "לעגל פינות". חשוב שכל טעות חינוכית-ערכית תגרור תגובה הולמת מהמערכת על מנת שהתלמיד יבין את ההשלכות למעשיו, יקח אחריות על טעויות, יקבל הצטיינות על עשייה טובה ויבין שלכל מעשה יש השפעה.
עלינו להקפיד שהמסר החוזר בכל שנות לימודו והתפתחותו השכלית והאישיותית יהיה עקבי, תואם את העשייה שלו ומלמד דברים חדשים על המציאות ובעיקר על עצמו.
כך נכין אותו היטב לחיים שאחרי. צבא-ישיבה-אוניברסיטה-משפחה-עבודה. הילד שלנו ידע לכלכל את צעדיו בתבונה. כיצד הדברים קשורים לציון בתעודה?
ובכן, כשאני מעניק את הציון, אני לא מחשב ממוצע "יבש" של כל המבדקים והמבחנים שהיו במחצית.
אני רואה את הדרך שהתלמיד עשה, אני בוחן את לקיחת האחריות שלו על נוכחותו בשיעורים, את החשיבות שהוא מייחס להשלמות שיעורים שלא נכח בהם, על כך שהוא "רודף" אחר המורה לעשות מועד ב' במבחן כי היה חשוב לו לשפר את הציון, על זה שהוא מגיע בזמן לשיעור ומכבד את עצמו ואת המקצוע.
את כל השטח האפור הזה אני מכניס לשקלול טרם הציון הסופי. כמובן, למעלה או למטה. תלוי בתלמיד ובמעשיו.
חשוב לתת ציון שמשקף את הדרך ואת העמל ולא סתם להיות "נחמד" כי זה בחינם, אחרת המסר שיעבור לילד יהיה שגוי ומעוות שישליך גם על המשך חייו הבוגרים.
השקעת? ישר כח. תקבל פרגון גם בציון, גם אם לא הצלחת במבחן. לא השקעת? לא נורא. יש לך הזדמנות לתקן במחצית הבאה, בשנה הבאה. מתאימה במיוחד אמרתו הכל כך נכונה של הרבי מקוצק: אל תאמין למי שאומר שיגע ולא מצא, מפני שהיגיעה בעצמה היא מציאה גדולה.
הכותב הוא יזם חינוכי ויוצר הפודקאסט "בית ספר לחיים"