אודי טנא
אודי טנאצילום: ניגון שרמן

ביום ראשון נציין 9 חודשים לפרוץ המלחמה. מלחמה ששינתה את החיים של כולנו מהקצה אל הקצה. ששואלים אותי איפה אני גר אני עונה שאני גר ברכב או ברכבת, תלוי לאיפה מועדות פניי.

העולם השתנה וכאדם מאמין , אני יודע שזה לטובה. תמיד אומרים שמלחמה היא דבר רע וזה נכון בשורש אבל במקביל לכך גילינו את כל היופי שבעם הזה. לא זוכר למשל מתי אני וחבריי שילמנו במסעדה כשהיינו על מדים. לא נדבר בכלל על כל הטוב האחר שהעם הזה מרעיף עלינו כמו צימרים שאנחנו ישנו בהם כבר חודשים בלי לשלם אגורה. בזכות העמלקים האלה, גילינו כמה כולנו חזקים יחד וכמה העם הזה הוא עם של אריות, לא כמו העבבר הלבנוני ההוא שחשב שאנחנו עכבישים.

התמונה הזו שפה היא בערך תמצית חיי משמחת תורה, כל הזמן רץ, כל הזמן בתנועה, כל הזמן בעבודה ומג'נג'ל בתשעה כדורים במקביל.

לקוחות, קמפיינים, קמפיינים, קמפיינים (אמרתי כבר קמפיינים?), מילואים, משפחה, ילדים, עסק, דוקטורט, לימוד תורה עם הילדים שלא נפסק אפילו יום אחד גם אם זה בדרכים שונות ומשונות וגם כל מיני זוטות אחרות. השתדלתי להיות כל הזמן חייל של העם ובין לבין שכחתי את עצמי כמו רבים מעם ישראל. ששואלים אם הייתי משנה משהו אני אומר שכלום, הייתי עושה אותו דבר בדיוק ואין גאה ממני על מה שעשינו עד כה ועוד נעשה. לצערי, ללוויות של חבריי הטובים ביותר לא יכולתי ללכת, לנחם משפחות שאהוביהם נפלו לא הספקתי ללכת וזמן לעיבוד עצמי בקושי היה.

התמונה הזו צולמה בשישי שעבר במרוץ השנתי לזכרו של דני גונן, בנה הנדיר של @דבורה גונן המלכה שכל מילה שאגיד עליה רק יקטין את מי שהיא. יש לי מנהג בכל שנה להכפיל את טווח הריצה שכולם רצים. באמצע הריצה הבנתי שהתעייפתי מידי ואחרי 10 ק"מ עצרתי.

הבנתי שלפעמים צריך לעצור ולנשום סתם ככה. לאדם שכל החיים שלו בריצת מרתון זה כמו ללמוד ללכת מחדש.

יש הרבה טוב בעולם, הוא סובב אותנו, הוא פה בדרכים שונות ודווקא במלחמה הזו מרגישים את זה ביתר שאת. אז למי שתהה על מהות הפוסט, אני לא עוצר לרוץ לרגע רק מסדיר נשימה וחוזר לפרק לכל הנאצים את הצורה יחד עם כל חיילי המילואים המופלאים שלנו. וכן, שאתם רואים חייל מילואים ברחוב, תעצרו ותחבקו אותו או תגידו מילה טובה. אנחנו אזרחים שחזרו לקבע וחיים בעולמות במקביל, אין לכם מושג כמה נחת זה מביא לנו, ההוקרה וההכרה הקטנה הזו מכם היא סיפור חייו של העם היהודי.

הכי חשוב לזכור שכל ריצת מרתון מתחילה בצעד ועוד צעד וגם המנוחה היא חלק סופר משמעותי בהצלחה. כולנו הרי עם של רצי מרתון כבר אלפי שנים, אז מה זו מלחמה שכזו שבאה אלינו בטווח הזמן של העם היהודי?

שנמשיך לרוץ, תמיד. והכי חשוב שנזכור שהם ימשיכו בדרך הרצח ואנחנו נמשיך בדרך הנצח.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי, קצין במילואים שמשרת מאז שמחת תורה