אנו נמצאים בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל שבה כולנו משוועים להחזרת חטופינו והשמדה מוחלטת של כוחות הרשע הנאצים של חמאס. במקביל לכך שלוחמי המילואים והסדיר ממשיכים להילחם ציר הרשע בכל הגזרות נגד, נראה שמלחמה קטנה אחרת ניטשת בשבועות האחרונות ביתר שאת - מלחמה על הקול הסרוג.
עד לפני כניסתו של שר החוץ גדעון סער לממשלה והתמזגותו ברשימת הליכוד יחד עם מפלגתו, היו כמה שחקנים שכיוונו אל המנדטים הפריכים שנמצאים בעיקר בימין הרך. על הקווים התחממו כמה שחקנים. הראשון, כאמור, הוא גדעון סער, ואליו הצטרפו השחקנים הוותיקים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, וכמובן השחקן הישן־חדש נפתלי בנט. הימין הרך, שמרכיב חשוב ממנו הם הדתיים הלאומיים המתגוררים בין גדרה לחדרה, נותר ללא מענה מסודר במערכות הבחירות האחרונות, ורבים מהם הרגישו שאין להם במי לתמוך.
ניתוח נתוני הבחירות האחרונות הוכיח שהמצביעים הללו עומדים על בין חמישה לשישה מנדטים שהתפזרו בכל קשת מפלגות המרכז. בזמנו, אי שם, מי שהייתה הבסיס לקלוט את כל המצביעים המפד"ל ההיסטורית, שהייתה בית לדתיים של פעם יחד עם חילונים רבים שרצו את המסורת נוכחת יותר בחייהם. בשביל רבים, מפלגות הקואליציה הנוכחית לא היו מייצגות מיטביות של "דתיי המרכז", ואלה הצביעו ברגלים ונדדו למפלגות מרכז.
תוצאות הבחירות לכנסת בגבעת שמואל, בירת הציבור הדתי־לאומי, מוכיחות זאת ביתר שאת. בבחירות הצביעו בעיר 15,059 קולות כשרים. מפלגת יש עתיד קיבלה 2,196 קולות, מפלגת המחנה הממלכתי קיבלה 1,806 קולות, והאלטרנטיבה שניסתה להתחרות על הקולות, הבית היהודי בראשות איילת שקד וראש עיריית גבעת שמואל יוסי ברדוני, קיבלה 1,361 קולות. במילים אחרות, יותר משליש מהקולות, 5,300 במספר, בעיר הבירה הסרוגה של ישראל שבה יותר מ־60 אחוזים מתושבי העיר הם דתיים לאומיים, הלכו למפלגות המרכז. לשם השוואה, מפלגות הליכוד ויש עתיד קיבלו 3,600 קולות כל אחת. המנדטים הסרוגים נמצאים על הרצפה, ורק מי שיצליח לצרף גרוש ללירה יגרוף את כל הקופה הפוליטית.
הראשון שהבין זאת וקרא את המפה נכוחה הוא יושב ראש ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. במהלך פוליטי חכם הוא צירף אליו את אחד הסמלים המשמעותיים בציבור הדתי־לאומי, ראש עיריית גבעת שמואל ב־20 השנים האחרונות, יוסי ברודני.
ברודני זיהה את הצורך הקיים בציבור הדתי־לאומי במפלגה דתית שמייצגת את מאות האלפים שחשים שאין להם בית, ובבחירות האחרונות לכנסת החליט שהוא מחיה את מפלגת מפד"ל ההיסטורית. יחד עם איילת שקד הם גרפו 60 אלף קולות, שהגיעו בעיקר מתושבי המרכז, דבר שלא הספיק להם כדי להיכנס לכנסת, אך מעיד על מגמה ברורה ונצרכת. במילים אחרות נראה כי המפד"ל ההיסטורית מצאה כיום מקום חדש בתוך ישראל ביתנו.
חשוב לציין כי בשביל רבים, מפלגות הציונות הדתית והליכוד אינן מייצגת אותם, ועל כן אלטרנטיבה ימנית שכזו יכולה להתאים לאלה שהם אנשי ימין אך קולותיהם נדדו למחנה המרכז. כאשר מוסיפים לכך את הצטרפותו הלא רשמית של בנט למחנה רק לא ביבי, במיוחד לאחר העימות המתוזמר שלו עם עמית סגל, ונוסף לכך שאנשי המטה החדשים שלו נמצאים עמוק בשמאל, אנו מבינים כי בקרב הסרוג בנט כבר הכניס לעצמו גול עצמי.
מערכת הבחירות עדיין לא כאן רשמית, אבל נראה שהקולות הסרוגים יהיו שוב מפתח מכריע. מי שירים את הכפפה ויחיה מחדש את מפד"ל החדשה הוא זה שיזכה בכל הקופה.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים פוליטיים בארץ ובחו"ל, שירת יותר מ־400 ימים כקצין במילואים במלחמת חרבות ברזל