הצלם חיים גולדברג תפס בעדשת מצלמתו רגע מצמרר של ענת מאיר מציינת יום הולדת 31 סמוך לקברו של בעלה רס"ן דוד מאיר לוחם בסיירת מטכ"ל שנפל בקרבות הגבורה בקיבוץ בארי בשבעה באוקטובר.
ענת כתבה בפוסט: "יום הולדת. בטח היינו עושים ערב שקט בבית, מכינים משהו טעים לאכול. אולי כמה סטייקים על המנגל, או איזה סטייק טונה על פירה שווה כזה עם מלא חמאה".
ענת פנתה בפוסט לדוד ז"ל: "יום הולדת זה מן נקודת זמן כזאת שאתה מסתכל על החיים שלך ואומר תודה. וגם עכשיו כשהלב שלי כואב ופצוע אני רוצה להגיד לך תודה. תודה שאתה שלי, תודה על אושר צרוף שהענקת לי בכל דקה לצידך. תודה שהפכת אותי לאדם יותר טוב. שהשארת בי כל כך הרבה ממך, ושאתה ממשיך ללוות אותי כל הזמן, כי אחרת אין לי הסבר איך אני עוברת את הטרוף הזה".
"השנה אני אומרת תודה על דברים שלא דמיינתי שאי פעם אודה עליהם. תודה על המילים האחרונות היקרות מפז שהצלחת למסור לי. תודה שהשארת לי כל כך הרבה מתנות, ערכים, אהבה, זכרונות, דרך ברורה ועוצמות חיים", המשיכה ענת.
היא הוסיפה וביקשה: "השנה, כשאני מכבה את הנרות, בשביל עצמי אני מבקשת רק אותך ואת החיים שהיו לנו בחזרה. ובשביל כולנו, שיבואו עלינו כבר ימים טובים שכולם ישובו לביתם שנצליח להחלים יחד".
במלאת השלושים לנפילתו של מאיר תיעד גולדברג את שקד, בנם התינוק של דוד ז"ל וענת, מחייך לעבר תמונת אביו על הקבר.
אחיו, צוריאל, סיפר עד כמה החיוך של התינוק היתום, כל כך התאים לדוד ז"ל. "קשה לומר אבל זה טבעי, דוד היה אדם שהחיוך מרוח לו על הפרצוף כל החיים", אמר בראיון לכאן רשת ב'.
צוריאל ודוד היו קרובים מאוד. "הייתי פעם הדמות שלו של טיולים וגלישת צוקים, אופנועים וטרקטורונים. טיילנו בארץ, אהבנו אותה. הוא חי חיים של ילד מתוק, ספורטאי, חייכן, ילד של חברים. לאט לאט כשהוא גדל זה קצת התחלף, בגיל 25-24 הוא הפך לאדם מאוד מעוצב, השירות ביחידה גידל אותו. הוא הפך לחבר קרוב ואפילו לדמות לחיקוי בהרבה מובנים, איש משפחה, דוד שמפנק את האחיינים שלו ובן זוג אוהב".
