הרב אשר וייס, מגדולי הפוסקים בציבור החרדי, שיתף בשיעורו בשאלות הלכתיות מרתקות שקיבל מלוחם שנפצע קשה.
"חייל ישראלי צעיר שאיבד את רגליו ואת זרועו הימנית והוא נשאר עם יד שמאל פצועה, בחור ישיבה, תלמיד חכם צעיר ונפלא, הלכתי לבקר אותו. השאלה הראשונה שהוא שואל אותי: איפה אני מניח תפילין עכשיו, ביד ימין? אבל עכשיו זרועו הימנית נקטעה מתחת למרפק, האם זה יד כהה? אז האם האם צריך להניח תפילין על יד ימין שלי?", סיפר הרב וייס.
הוא המשיך והציג את השאלות שנשאל. "השאלה השנייה - אני משתמש ביד שמאל כדי לאכול אבל יש לי גם שימוש מסוים עם מה שנשאר מזרועי הימנית, האם אני צריך נטילת ידיים בימין שלי? השאלה השלישית - אני מקווה שאקבל תותבת עד הזמן של חג סוכות - מה אני עושה עם הלולב והאתרוג? איך אני מחזיק אותם?".
השאלה האחרונה הותירה את הרב וייס בדמעות. "השאלה האחרונה העלתה לי דמעות בעיניים - כשאני הולך להביא את התותבות שלי, מתי אני מברך 'שהחיינו'? כשאני מקבל אותן או כשאני משתמש בהן? זה משהו שמעולם לא שאלו אותי. ובתותבת כשהוא בירך שהחיינו, בכיתי".
"הוא הביט בי, נבוך, ואמר: 'זה פחות מבגד חדש?'. אז אלו הצדיקים. אם הילד הצעיר הזה, חס ושלום, יהפוך לאפיקורס, מישהו יכול לשפוט אותו? האם למישהו יש זכות לשפוט אותו? ילד בן 20, נותר ללא רגליים וללא יד ימין ואלה השאלות שמטרידות אותו", סיפר בהתרגשות הרב וייס.
"אני חושב שהקהילה שלנו לפחות צריכה להכיר את הבנים האלה ולהעריך אותם. זה לא אומר שאתם צריכים להיות כמוהם. אתם יכולים להישאר עם ההשקפה שלכם אבל חשוב לדעת שהקב"ה אוהב ילדים גם שם, לא רק כאן, ושהילדים של הקב"ה הם לא רק כאן אלא גם שם. חשוב שנכיר את הילדים האלה, נעריך אותם ונאמר 'תודה לכם' וגם נרגיש את האחריות, בלימוד שלכם, בהתלהבות שלהם, בחסד שלכם, באהבת ישראל שלכם". סיכם.