אבישי גרינצייג
אבישי גרינצייגצילום: עמיחי לבון

לאחר הרהור עמוק הגיע המדריך המשפטי לגלקסיה למסקנה כי התשובה לשאלה הנצחית של החיים, היקום וכל השאר היא: ועדת חקירה ממלכתית.

מיום ליום מתגברת הדרישה הציבורית בקהלים מסוימים להקים מיד ועדת חקירה ממלכתית על מנת שתבדוק את שרשרת המחדלים של מאורעות שבעה באוקטובר. אני שם בצד את המניעים הפוליטיים של חלק מדורשי "ועדת חקירה ממלכתית עכשיו" ורוצה להתייחס קודם כול לטיעון עצמו.

ועדת חקירה ממלכתית היא לא קסם. מי שחושב שוועדת חקירה ממלכתית שמורכבת מכמה אנשים מסוגלת לחקור את כל מחדלי שבעה באוקטובר, את האירועים ואת התהליכים שקדמו לשבעה באוקטובר ואת ניהול המלחמה בחודשים הארוכים שלאחר מכן, משלה את עצמו או שפשוט משקר לציבור.

הדבר הגיוני וריאלי בערך כמו לתת למחלקת החקירות של משטרת מזכרת בתיה לחקור את כל האלפים הרבים של החשודים בטרור שנעצרו בעזה וביהודה ובשומרון מאז שבעה באוקטובר.

כמות הנושאים, כמות המסמכים, כמות העדים היא פשוט אין־סופית. עלות המשאבים שנדרשים כדי להקים גוף אד־הוק שיבדוק את כל הפרשות הללו נעה להערכתי סביב מאות מיליוני השקלים. לא פחות.

לאחר אסון מירון שבמסגרתו קיפחו את חייהם 45 איש ונפצעו כ־150 נוספים, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית. הממשלה הקצתה לוועדת החקירה תקציב של 6 מיליון שקל. בפועל ועדת החקירה עלתה במישרין 10 מיליון שקל, כי הסכום שהוקצב מלכתחילה לא הספיק. לוועדת הצוללות הוקצו 9 מיליון שקל על פי החלטת הממשלה. ועדת טירקל לבחינת אירועי המשט לעזה והמסתעף מזה - עלתה יותר מפי 2.

אסון מירון הוא אירוע טרגי ונוראי, האסון האזרחי הגדול בתולדות מדינת ישראל, אבל במונחים של חקירה מדובר באירוע מצומצם ומגודר ויחסית פשוט מאוד לבדיקה וחקירה.

חקירת מחדלי שבעה באוקטובר היא אירוע בסדר גודל אחר לחלוטין. זה לא רק עניין של כסף. זה עניין של כוח אדם. ועדת החקירה לחקירת פרשת הצוללות מורכבת מנשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון בדימוס צבי זילברטל, נגידת בנק ישראל לשעבר קרנית פלוג, מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית לשעבר גדעון פרנק ותת־אלוף בדימוס יעקב בורטמן, שכיהן כראש להק הציוד בחיל האוויר. לא היה פשוט להרכיב את הוועדה. מדובר בגוף שבודק את תהליכי הרכש של חיל הים לאורך שנים לא מבוטלות. אחד החברים בוועדה פרש "מטעמים אישיים", לאחר שעלו טענות שהוא מצוי בניגוד עניינים.

עכשיו תחשבו על ועדת חקירה ממלכתית שלא רק תבדוק אירוע מתמשך בחיל הים, אלא למעשה תבדוק את כל ההתנהלות של הדרג המדיני והביטחוני בעשור וחצי האחרונים. הוועדה חייבת להיות מורכבת מאנשים שבקיאים היטב בתחום, ומן הצד השני כמה קשה יהיה למצוא מישהו שבקיא היטב ולא מצוי בניגוד עניינים. הוועדה לא אוספת בעצמה את הררי החומרים שאמורים להיערם על שולחנה. לצורך כך תצטרך הוועדה לגייס עוזרים משפטיים רבים מאוד. עשרות, לכל הפחות. מדובר בכמויות חומר בלתי נתפסות.

מכיוון שמדובר בחומר רגיש ביותר, תהליך הגיוס ייארך זמן לא מבוטל מעבר לבחינת ניגוד העניינים.

ונמשכת רשימה

כעת אבקש מהקוראים לא להתעייף ולא להישבר באמצע קריאת הטור. אציג פה רשימה (חלקית!) של הנושאים שמבקר המדינה הודיע שיערוך על אודותיהם ביקורת סביב מלחמת חרבות ברזל.

סליחה מראש על הפירוט הרב, אבל חשוב שהציבור יבין על מה מדובר: טיפול המוסדות להשכלה גבוהה בסטודנטים המשרתים במילואים, תפיסת הביטחון הלאומי והשפעתה על תהליכים מרכזיים בדרג המדיני ובצה"ל, האבטחה בשדרות ובאופקים, איסוף, פינוי וזיהוי חללים אזרחיים, פינוי פצועים לבתי החולים, פינוי אוכלוסייה וקליטתה, מיצוי זכויות אנשי המילואים, אפקטיביות מכשול קו התפר בעוטף ירושלים, שימור יכולות ייצור אמל"ח בישראל, ניהול מטות החירום האזרחיים, מערכות תקשוב לתכלול לאומי של מידע וטיפול במפונים, פעולות המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל לשמירה על ביטחון יישובים, ההסברה הבין־לאומית, ענף החקלאות במלחמת "חרבות ברזל", טיפול בעת חירום באנשים עם מוגבלות ובאזרחים ותיקים ברשויות המקומיות, אספקת מזון בחירום, בנקי הדם בעיתות חירום.

שוב סליחה על האריכות (מזכיר, מדובר על רשימה חלקית!), אבל האריכות הזו היא מחויבת המציאות כדי שהציבור יבין שמי שטוען שוועדת חקירה שתקום אד־הוק תוכל לבדוק את האירועים - פשוט מרמה את הציבור.

לאחר הפרסום (החלקי והמצונזר) של התחקיר על הקרב בבארי, הקיבוץ הוציא הודעה מרגשת בעין טובה ובגישה אופטימית כלפי מערכות המדינה. בתוך כך נכתב כי "אנו דורשים הקמת ועדת חקירה ממלכתית אשר לא תשאיר אבן על אבן, תבחן את התנהלות כלל הגורמים ותספק לנו תשובות איתן אפשר יהיה להתחיל להשתקם ולהסיק מסקנות אופרטיביות לעתיד".

האם מישהו חושב שוועדת החקירה תוכל לבדוק את ירי הפגז אל עבר הבית של פסי בבארי? אם זו הרזולוציה המבוקשת, ועדת החקירה לעולם לא תסיים את עבודתה.

מעבר לכך, סעיף 15 לחוק ועדת חקירה קובע שיש זכויות מיוחדות לאנשים שעלולים להיפגע ממסקנות ועדת החקירה. "ראתה ועדת חקירה שפלוני עלול להיפגע מן החקירה או מתוצאותיה, יודיע לו יושב ראש הוועדה במה הוא עלול להיפגע ויעמיד לרשותו, בדרך שימצא לנכון, את חומר הראיות הנוגע לאותה פגיעה והנמצא בידי הוועדה".

החוק גם קובע כיצד לנהוג אם אותו פלוני כבר איננו בין החיים. אך חשוב מכך, החוק מקנה זכות לכל מי שלדעת הוועדה עלול להיפגע מן החקירה ומן המסקנות - להתייצב בפני הוועדה ולשטוח את טענותיו.

"אדם שהודע לו כאמור, רשאי להתייצב לפני הוועדה, אם בעצמו ואם על ידי עורך דין, להשמיע דברו ולחקור עדים, אף אם כבר העידו לפני הוועדה, ורשאית הוועדה להתיר לו להביא ראיות, והכול בעניין הפגיעה כאמור".

ועדת החקירה לאסון מירון הודיעה ל־18 איש שהם עלולים להיפגע מן המסקנות, ואפשרה להם לקבל את החומרים ולחקור עדים. הרשימה מתחילה בראש הממשלה נתניהו, השרים אוחנה ואביטן והמפכ"ל ומסתיימת במנהל בפועל של עמותת 'הכנסת אורחים'.

מה בדיוק אמור לקרות בוועדת חקירה ממלכתית על מלחמת חרבות ברזל? ברור לכל בר דעת שרשימת המחדלים וגם רשימת האחראים למחדל (מי יותר, ומי הרבה יותר) היא אין־סופית. בואו ניקח את הסיפור של אמ"ן בלבד, ונצמצם לצורך העניין לבדיקת מחדלי ליל שבעה באוקטובר בלבד - כמה קצינים לדעתכם עלולים להיפגע מן המסקנות? בואו ניקח את החלטות הדרג המדיני. ראש הממשלה לאורך כמעט כל התקופה היה נתניהו, אבל מה עם שרי הביטחון, חברי הקבינט ועוד ועוד? כמה אנשים עלולים להיפגע מחוסר המוכנות בעורף? מחוסר התיאום בין צה"ל לבין המשטרה? יש רשימה בלתי נגמרת של אנשים.

היועצת המשפטית לממשלה דוחקת בראש הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית, וממליצה שהיא תבדוק בנוסף לכך את כל סוגיית הכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה, את ההיבטים הבין־לאומיים, את היחס לעצורים מעזה בשדה תימן, ועוד ועוד. אתם מבינים שזו משימה בלתי אפשרית?

הוועדה כמובן יכולה להחליט שהיא מתמקדת בשאלות האסטרטגיות הכלליות, אבל גם לכך יש השלכות. היא יכולה להחליט שהיא בודקת את תפקוד ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ועוד שניים־שלושה אנשים, אבל האם הוועדה שתפעל בדרך הזו תיתן תשובות לציבור על המחדל של המסיבה ברעים? על הקרב בבארי? על מוכנות החימושים ועל שלל נושאים קרדינליים נוספים? לא. פשוט לא.

הטור הזה לא נועד לשכנע נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית. ציבורית, זה הדבר הנכון לעשות. אבל צריך להבין שוועדת חקירה כזו לא תוכל לפעול בחלל ריק. הקמפיין על הראש של מבקר המדינה, כאילו הבדיקה שלו נועדה לסכל ועדת חקירה ממלכתית, היא נלעגת. שופט בית המשפט העליון נעם סולברג אמר (אני מתנצל אם הציטוט איננו מדויק, אך זו רוח הדברים) בדיון שהתקיים בנושא בבג"ץ: "למה בישראל תמיד חושבים שלילי ומייחסים מניעים זרים ומחשבה כאילו פעולה של גוף אחד תסכל פעולה של גוף אחר? למה לא להסתכל על כך שעבודת הביקורת של מבקר המדינה תסייע לוועדת חקירה לצמצם את משך עבודתה מ־5 שנים ל־3 שנים?".

פעם אחר פעם השופט סולברג דוקר את הנקודה בהסתכלות פשוטה ובריאה על המציאות.

מי ישפוט את השופטים?

ובהקשר של הקמת ועדת חקירה ממלכתית צריך להגיד עוד שני דברים. מי שתומך בהקמת ועדת חקירה ומתנגד לבדיקה של מבקר המדינה, צריך לזעום על ההחלטה של הרמטכ"ל (כנראה בגיבוי שר הביטחון) לערוך תחקירים מבצעיים בנושאים רחבים תוך כדי מלחמה, ולפרסם את המסקנות (המצונזרות) לציבור הרחב. האם פרסום פומבי של תחקיר מבצעי־פנימי של הגוף המבוקר הוא לא שיבוש של עבודת הביקורת? ובכלל, שר הביטחון והרמטכ"ל תומכים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. אבל כאשר מדברים על ביקורת חיצונית בפועל - הם טוענים שביקורת חיצונית כלשהי על צה"ל בחודשים הקרובים היא פגיעה בביטחון המדינה ובלכידות חיילי צה"ל. זה יפה לקרוא להקים ועדת חקירה ממלכתית, אבל אם בפועל אתה מסרב לבדיקה חיצונית של מבקר המדינה, ובה בעת מפרסם את התחקירים המבצעיים של עצמך - זה קצת מצחיק, לשון המעטה. והעובדה שהיועצת המשפטית לממשלה מיישרת קו באופן מוחלט עם העמדה הזו - זה כבר לא מצחיק.

ועוד נקודה אחת לסיום. היתרון של ועדת חקירה ממלכתית הוא העצמאות שלה. הוועדה מוקמת על ידי נשיא בית המשפט העליון שממנה את יושב הראש, שחייב להיות שופט עליון בדימוס. יושב הראש ממנה את שאר חברי הוועדה. האם יש מישהו שלא מבין שראיונות פרועים כמו שנתנה לאחרונה השופטת בדימוס ענת ברון לעיתון הארץ הם פיגוע תדמיתי על הניטרליות הפוליטית של שופטי העליון? האם מישהו חושב שדמות כמו ברון, שתקפה בחריפות את ממשלת נתניהו, יכולה לבחון את הדרג המדיני והצבאי באופן שכולם ייתנו את אמונם בוועדה ובמסקנותיה? מי שמחליט לשחות בים, לא יכול באותו זמן לשמש מציל בסככה. זאת מלבד הנקודה המשמעותית, שלא ניתן לברוח ממנה: גם לדרג המשפטי והדרג השיפוטי יש חלק בקונספציית שבעה האוקטובר. היחס למחבלים וסוגיות בענייני לחימה הובאו שוב ושוב בפני שופטי בג"ץ. גם הנקודה הזו זקוקה לפתרון.

לתגובות: gravishai@gmail.com