גל ''אי ההתייצבות'' והשביתות של בכירי המשק בשנה שקדמה לרפורמה, מחזקים את ההבנה: האתגר הציוני הגדול ביותר הוא המלחמה על התודעה ועל קידום אליטה ציונית בשכבות הפקידות.
שנות ה-20 של המאה ה-21 נפתחו בדרמה של מגיפה עולמית ומערכת בחירות בלתי פוסקת בישראל, נמשכו לגל הפגנות ו''אי התייצבות'' על רקע הרפורמה במערכת המשפט, והובילו לאחרונה לטרגדיה של אירועי טבח ה-7 באוקטובר ולמלחמת 'חרבות ברזל'.
שנים סוערות אלו הוכיחו עד כמה חיינו במדינה יהודית-דמוקרטית, חופשיה וחזקה במרחב המזרח התיכון, אינם מובנים מאליהם. השנים הללו הוכיחו גם את הבקיעים והשסעים שמאיימים על שלמות החברה הישראלית, אך גם חוסנה של החברה שלנו.
מבין כל האירועים הסוערים שמתחוללים סביבנו, ניצבת לה הציונות כעוגן יציב שאין להזיזו, וכמגדלור בוהק שמאיר את הדרך, ולכן הסוד לפתרון המשברים הפוקדים אותנו בשנים האחרונות טמון בעקרונות התנועה הציונית.
אם בעבר חיזוק תחושת הלאומיות היה טמון בחיזוק התודעה של עצם הציונות, של הלגיטימיות לעלייה לארץ ישראל ולהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, בשנת 2024 האתגר האמיתי הוא חיזוק תודעת ההובלה וההנהגה.
במשך שנים וביתר שאת בשנה וחצי האחרונות, על רקע הרפורמה המשפטית, וגל ''אי ההתייצבות'' של ארגון אחים לנשק, מחדירים לנו לתודעה את המשפט הבא, כפי שניסח אותו קובי ריכטר: ''הכוח הביטחוני הוא אנחנו (המוחים), הכוח הכלכלי הוא אנחנו, ואנחנו הפתרון של המדינה''.
לאחר התקיפה המוצלחת בתימן, כתבו בארגון ''אחים לנשק'', אשר הובילו בתקופה שלפני המלחמה גל של 10,000 איש לפחות מבין אנשי המילואים, שהודיעו על ''אי התייצבות'' במסיבת עיתונאים, בעצומות ובמכתבים: ''זוכרים שאמרו לנו שישראל יכולה להסתדר בלי כמה טיסות אבל לא בלי ממשלה? אז היום הסתבר שוב שישראל מתקיימת ללא ממשלה מתפקדת, אך תלויה לחלוטין בטייסות ובטייסים שלה''.
כיום במדינת ישראל, הרוב הפטריוטי, נלחץ בתנועת מלקחיים בידי שני כוחות:
כוח אחד הוא מיעוט בתוך הצבא, הכולל את מי שהובילו ''אי התייצבות'', מטכ''ל שרובו מחויב לחזון מדיני שסותר לחלוטין את רצון העם, ומאות גנרלים לשעבר מארגונים כמו ''מפקדים למען ביטחון ישראל'' והמכון למחקרי ביטחון לאומי.
המשותף לכולם הוא השימוש בתפקידים בכירים כדי לקדם תפיסות שאין להם דרך לקדם בעולם הציבורי.
אז מה הפתרון?
יעד מרכזי למחנה הלאומי חייב להיות קידום גיוון מוחלט בחיל האוויר, במערך המ''מ, ב8200 ועוד'. בעבר חשבו רבים שהימין פשוט ''פחות מתאים'' לתפקידים הללו, אך תחקירים רבים שנעשו מוכיחים שביחידות צה''ליות מסוימות עדיין מתנהלים המיונים בשיטת 'חבר מביא חבר' או 'קרוב משפחה מביא קרוב משפחה''.
כל עוד לקצין מובחר כמו עופר וינטר אין מקום בשולחן המטה הכללי, כל עוד 'הטייסים' נתפסים כמחנה הומוגני שמדבר בקול אחד, כל עוד ב8200 מסוגלים לקדם מהלכים של אי התייצבות, לא תוכל מדינת ישראל לקדם מהלכים בהתאם לרצון העם, ולכן זהו יעד קריטי.
המהלך הנוסף טמון בכוח ''הכלכלי'', כפי שהודה קובי ריכטר.
היום יכולים אנשי עסקים רבים, בעלי הון ובכירי המשק, לאיים בשביתות על רקע מהלכים פוליטיים. הסיבה לכך שלא נגבה מהם מחיר ציבורי. המחנה הלאומי ברובו סולד מעימותים וויכוחים, אוהב את עם ישראל ורוצה אחדות ולכן מעדיף שלא להיכנס לחרמות.
סימן חיובי שאנחנו מתקדמים לשינוי הוא פרשת ינון מגל ובנק לאומי. העובדה שבאורח מסתורי הושעה ינון משידוריו ב-103FM, במקביל לביקורת שהעביר על בנק לאומי, כנראה הצליחה לגרום לרבים להבין שאין דרך אחרת, אלא להשיב מלחמה ציבורית.
ערוץ 14, יחד עם כלי התקשורת במחנה הלאומי כמו ערוץ 7, מוכיחים שיש קשב ויש רייטינג לדעות פטריוטיות וציוניות, ומהדורת השבט לא חייבת להיות מורכבת רק מאולפן שרובו ככולו מתנגד לעמדות רוב העם.
היעד הקריטי של החזון הציוני יהיה ליישב את הסתירה: רוב העם חושב באופן אחד, אך המיעוט שהוא כרגע גם האליטה הכלכלית כופה את דעתו על הרוב. עלינו לחזק את תודעת ההנהגה וההובלה בקרב הציבור. להבין שאנחנו הכוח הכלכלי. להבין שאין שום אפשרות לקדם שביתות על רקע פוליטי ולרמוס את רצון העם בלי לשלם על כך מחיר!
תנועת אם תרצו קיימת כבר למעלה מ-15 שנים, הרלוונטיות שלה נותרה בעינה ואפילו התגברה לאורך השנים – ממש כמו הרלוונטיות של הרעיון הציוני ממנו שואבת התנועה את חוסנה וערכיה. בימים שבהם הסביבה סוערת ומשתנה, תמשיך התנועה להוות עוגן יציב ומגדלור בוהק עבור הציבור הישראלי, לאורו של החזון הציוני. והחזון הזה מבטיח כי בעלי ההון, האליטות הכלכליות והביטחוניות לא יכפו יותר את רצונם על אזרחי ישראל. עם ישראל ינצח.
שי רוזנגרטן הוא היו"ר החדש של תנועת אם תרצו. מתן ג'רפי הוא המנכ"ל החדש של התנועה