חוקרים מאוניברסיטת קולומביה טוענים כי שכול ואובדן של אדם קרוב גורם להזדקנות מהירה של רקמות הגוף.
במהלך המחקר החדש בדקו החוקרים נתונים של אלפי בני אדם החל משנות העשרה שלהם ועד למבוגרים, והתמקדו בעיקר באלו שחוו שכול או אובדן של אדם קרוב עוד לפני גיל 18 וכן בין הגילאים 19 עד 43.
הם מצאו כי אלו שחוו שכול או אובדן של אדם קרוב גילו תסמיני הזדקנות ביולוגיים כבר בגיל צעיר יותר, עוד לפני גיל העמידה. לטענת החוקרים השכול והאובדן גורמים להזדקנות מהירה יותר של רקמות הגוף ומגבירים את הסיכון לבעיות בריאותיות בעתיד.
עם זאת, הם טוענים גם כי תמיכה חברתית וייעוץ נפשי עשוי לסייע לאלו שחוו אובדן של אדם קרוב להתגבר על הפגיעה הביולוגית בגוף.
אליסון איילו, פרופסור לאפידמיולוגיה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, אמרה כי "אובדן של מישהו קרוב הוא גורם לחץ משמעותי וקשור באופן עקבי לבריאות נפשית ירודה יותר, ליקוי קוגניטיבי, בעיות לב ומטבוליות ומוות מוקדם יותר. המחקר שלנו מגלה קשר משמעותי בין חווית אובדן מילדות ועד בגרות לבין סימנים ביולוגיים של הזדקנות. הירידה בתפקוד הרקמה והאיברים שנגרמה כתוצאה מהזדקנות מואצת עשויה להסביר חלקית מדוע לשכול יכולה להיות השפעה כזו על הבריאות".
תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת המדעי Jama Network Open. החוקרים טוענים בסיכום המחקר כי מתוך 3,963 אנשים שנבדקו , 40 אחוזים איבדו אדם אהוב בבגרותם. אלו שחוו יותר מקרי שכול נמצאו בגיל ביולוגי מבוגר יותר באופן משמעותי מאלה שלא איבדו אנשים קרובים אליהם.