יהונתן דויטש הי"ד בן ה-23 מבית שאן הובא היום (שני) למנוחות אחרי שנרצח אתמול בפיגוע הירי בכביש שמוביל ליישוב רותם בבקעת הירדן.
עם כניסת מיטתו זעקה סבתו "יהונתן, איפה אתה? אני פה, אבל איפה אתה?". אמונה, ארוסתו של דויטש, ספדה: "יוני שלי אהוב שלי. דווקא בנסיעה אליי הגיעו מחבלים ימח שמם ולקחו לי אותך. כל מה שעולה לי בראש - 'הקב"ה למה למה לקחת לי אותו?'".
"אומרים לי שטוב לך עכשיו שם למעלה. אבל היה צריך להיות לך טוב פה למטה. לנו ביחד. את השמלה לא ראית כי זו הייתה צריכה להיות הפתעה. חלמנו על בית ולעשות טוב למען הכלל, הילדים שיהיו לנו ושנזדקן ביחד".
עוד ספדה: "כל כך כאב לך הפילוג בעם. אם הוא היה כאן, הוא היה אומר לכם, למרות הדעות השונות - בואו נעמוד ביחד. כוחנו באחדותינו ורק ביחד ננצח. עשית אותי מאושרת, הענקת לי את התקופה המאושרת בחיי", הוסיפה.
אימו של יהונתן ספדה לו: "יהונתן בכורי אהובי. איך הלכת לי. לפני 23 שנים זכיתי בך. פלא שלי. גדלת להיות אדם של חסד, מצחיק ושנון. יהונתן שלי - עמוד התווך של המשפחה - כמה צער על אמונה שלנו. הלב שלי נשבר לרסיסים. אם יש בי נחמה זו הידיעה שגדלת כל כך שמח מואר ושלם. כל כך הרבה נחת הסבת לנו. תמיד אמרת לי 'אמא את יודעת שאת מלכה?'. עכשיו אני מלכה שלקחו לה את הכתר".
האח, יאיר, ספד: "הייתה לי הזכות להיות לחיות לידך 20 שנים. תמיד אמרת, ובמיוחד אחרי ה-7 באוקטובר, 'יש לי את הזכות להילחם למען העם הזה' ואהבת את המדינה הזאת עד מוות. נמשיך להילחם על הארץ שכה אהבת".
הרב הראשי לשעבר, הרב דוד לאו ספד: "כאשר נולד יהונתן בן שאול הוא נקרא יונתן בלי ה'. אבל כשידע שהוא יוצא להצלת עם ישראל, אמר לנער שלו, בוא מלך נעשה את זה במסירות והוא זוכה להציל את ישראל וזוכר ששמו יהיה יהונתן".
"הוא זכה להגיד הגומל אחרי שיצא להציל את עם ישראל. הוא יצא לקרב, יצא למלחמה ויצא ממנה בשלום. אבל המרצחים מצאו אותו. כדי שנזכור שזה לא רק בדרום זה גם בצפון. זה העתיד של עם ישראל, יהונתן ושכמותיו. הבית כולו חינוך, הוריו אנשי חינוך, והבית הזה היום כואב. הגיע זמן נחמה והגיע זמן גאולה".
מפקדו של דויטש ספד: "בכל התקופה האחרונה דויטש לא הפסיק להילחם. נסענו לדרום במאתיים קמ"ש. אחרי שהשתחרר ביקש לחזור. נלקח מאיתנו במפתיע. על עולמו הערכי אפשר לכתוב ספר שלם".
הרב משה פטרון, סבו של דויטש פנה לארוסה וקרא לה: "אמונה היקרה, מבקשים ממך - ובחרת בחיים".
חיים דויטש, סבו של יהונתן זעק: "זו תמונה לא אנושית. ריבונו של עולם תוציא את הילד הזה מהאלונקה וקח אותי במקומו אני מחכה".
"נכד ראשון, אין לי מילים להביע את הכאב על אובדנך. יהונתן היה נשמה טובה ופשוטה, אדם שעשה טוב לעולם ולסובבים אותו. עם לידתך, הבאת שינוי מהותי לחיינו. כמה טוב ומתיקות הבאת איתך. הצער על כך שעזבת אותנו בפתאומיות הוא עצום, וכפליים עצוב שלא זכית לממש את השינויים הגדולים שעמדת לבצע בחייך, ולחגוג את ברית הנישואים.
"השארת לנו חלל ענק שאני מניח שלעולם לא יתמלא. הכאב הוא עצום, אך אנחנו אנשי אמונה, מחויבים לממש את הצו האלוהי עם הכוחות הנפלאים שיש למשפחה שלנו. יהונתן, המשך לעשות טוב גם למעלה, לצד כיסא הטוב". לארוסתו, אמונה, הוא אמר: "אנחנו מבקשים ממך, למרות השבר הענק והיגון העמוק, להאמין ולבחור בחיים. מגיע לך לחיות ולגלות את כוחותייך. החיים מצווים עלינו להמשיך ולצמוח, ואת יכולה לעמוד בכך. בחרת בחיים, ונתחזק ונצמח יחד איתך".
שחף מושקוביץ, תושבת נחל עוז ספדה גם היא ואמרה: "בלילה שבין השבעה לשמונה באוקטובר, הפנים הטובות של יהונתן היו הראשונות שזכיתי לראות אחרי כמעט 20 שעות בממ"ד".
"אמרת, 'קוראים לי יונתן, אני ממגלן, באנו לחלץ אותך'", שחזרה בבכי. "יהונתן, זוכר איך חודשים אחר כך צחקנו כשחשבתי שאתה מחבל? אמרתי לך שאני דואגת לכם ואתה אמרת לי שמעכשיו אתם תדאגו לכולנו".
אביו ספד הבוקר בריאיון לכאן רשת ב': "נורא פחדנו. יש לנו עוד שני ילדים, אחד בדובדבן ואחד בסיירת צנחנים. הם יצאו מעזה והייתה הרגשה שזה נגמר כביכול. התחלנו לחלום את החלומות של החיים", אמר אביו. כאשר השתחרר, הוא וארוסתו אמונה קבעו תאריך לחתונה.
"הוא היה איש של אנשים ושל שמחה, הוא אהב את המדינה ואת העם בצורה בלתי רגילה", סיפר אורי. "יהונתן רצה להתחיל ללמוד וחשב לעסוק בחינוך. הוא ואמונה תיכננו לעבוד שניהם בכפר לנוער בסיכון".
"יהונתן היה שותף בפרויקט שנקרא "תקוותנו" שמנסה לחבר בין כל חלקי החברה הישראלית. "הוא היה פעיל בזה וחלם להקים תנועה ולהשפיע על החברה הישראלית", סיפר אביו.
