לקראת יום כיפור מתארח באולפן ערוץ 7 הרב רפי פוירשטיין, נשיא מכון פוירשטיין ומראשי רבני צוהר, המברך על החלטת 'ראש יהודי' שלא לקיים את התפילה בכיכר העיר, מתוך תפיסה לפיה יום כיפור הוא יום של חיבור בעם ישראל ולא יום של מחלוקות.
הרב פוירשטיין רואה ביום הכיפורים יום אופטימי שבו עם ישראל מתבשר על היכולת לתקן, לשנות ולחזור לייצר מקום טוב. "יום הכיפורים הוא יום של תקווה טובה למפנה נפשי ביטחוני חברתי לאומי ורוחני לעם שלנו. יום הכיפורים הוא יום של התחלה מחילה וחסד, יום של תקווה גדולה".
"מלחמות היהודים נגמרו", קובע הרב פוירשטיין שאף מוסיף כי המלחמות הללו מעולם לא היו. "מלחמות היהודים הן מלחמות של קצף, מלחמות של שכבה מסוימת שבעזרת ה' גם היא תחזור בתשובה, שמתפרנסת מהמאבקים, הקטטות, ההקצנה והביטויים החריפים. החברה הישראלית שלי היא 300 אלף חיילי מילואים משרתים מאות ימים, החברה הישראלית שלי היא הנשים שלהם בבית, הילדים ההורים והמשפחות שלהם. זה מיליונים. זו החברה הישראלית שבשקט נקראת ועושה ומציית, עובדת יחד מכל הקצוות ומכל המחנות אנשים יודעים ומבינים מה עומד בפנינו וכל השאר זה שטויות. מישהו זוכר מהי פסקת ההתגברות שעליה כמעט התפרקה המדינה. על מה רבנו ועל מה התקוטטנו? אל תתייחסו לשאלות של תפילה בהפרדה או לא. זה מיותר".
הרב פוירשטיין מביע שמחה על ההחלטה של ביטול התפילה בכיכר ומגדיר אותה כהחלטה נבונה, "לא בגלל שאסור להתפלל ולא טוב להתפלל בכל מקום, אלא בגלל שנושא היום צריך להיות שלום וחיבור. כל מה שיוצר מאבק הוא כל כך מיותר בשעות האלה ובכלל. אנחנו צריכים לחפש את התורה והיהדות שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
לדבריו אכן יהיו פוליטיקאים שיריבו ויהיו מי שינהלו מלחמות יהודים, "אל תקשיבו להם. אנחנו לא שם. אנחנו המילואים ואנחנו החיילים והמשפחות שלהם. אנחנו הטוב שבמדינה הזו", אומר הרב פוירשטיין ומדגיש כי מתוך היותו אדם מאמין הוא אופטימי באשר ליכולתה של החברה הישראלית לתקן את שהתקלקל. "המשימה היא לא דת ומדינה אלא להחזיר את האופטימיות, האמון והתקווה, ובימים האחרונים חוזרים התקווה והאמון עם ההצלחות שלנו בצפון, היכולת למוטט את החמאס בדרום, יש לצה"ל הצלחות מדהימות לגבי המציאות הביטחונית שאנחנו בתוכה", אומר הרב ומציין את היכולת של הדור הצעיר שלא רבים האמינו ביכולותיו לנצח, ואת ההתמודדות עם 180 טילים בליסטיים. "תראו כמה כוח יש בנו, חפשו אותו".
על השאלה האמונית שרבים מעלים מאז השבעה באוקטובר בנוסח 'איפה היה רבש"ע ביום ההוא', אומר הרב פוירשטיין כי אינו יודע איפה היה האל בשבעה באוקטובר כפי שהוא "לא יודע איפה הוא היה בשישה באוקטובר ואיפה הוא עכשיו. אני יודע שהוא נמצא בכל מקום ואני יודע שאני לא מנהל החשבונות של הקב"ה ולא מפרש את צעדיו. אני יודע שבכל מה שאני פוגש אותו הוא דורש ממני תיקון. אני פוגש הרבה ניסים עצומים, אני פוגש כוח ואני מייחס אותו לקב"ה שניסה אותנו ניסיון גדול. אנחנו עם של עקידת יצחק, מלומדים בניסיונות האלה. אני לא חושב שיד אדם ושכל אדם יכולים לענות על השאלה למה עכשיו. יהודי לא שואל למה זה היה, אלא מה עליי לעשות, כפי שכותב הרב סולובייצ'יק, ועלינו לאחד את החברה שלנו כפי שקורה ולתת לזה ביטוי גדול יותר. יש לנו מה לעשות, וזה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו".
על פעילות המכון שהוא עומד בראשו העוסק בשיקום קידום והסתגלות ביכולות חשיבה של אוכלוסיות שונות, מספר הרב כי עוד קודם לראשית המלחמה הקים הארגון סניפים למרכז שיקום לנפגעי טראומה, חיילים ואזרחים, בירושלים וראשון לציון וכעת הוקם גם סניף בשדרות ובהמשך יהיו גם בבאר שבע ובשדרות. "זו המלחמה הגדולה של החברה הישראלית שעברה משהו והיא מאותגרת בנפשיות שלה".
"אנחנו מאמינים ופועלים כך שקודם כל נחזיר את האדם לתפקוד הנורמטיבי שלו, לעבודה, לשגרה וזה מה שייצור את החוסן שלו. לתת כלים למי שקשה לו לחזור לתפקוד ככל הניתן ובעקבות תפקוד בריא בנפש. טוב לטפל בנפש מתוך תפקוד בריא. יש לנו כוחות של צמיחה וחיים, וצריך לדעת לממש אותם ולמנף אותם".
הרב מוסיף ומציין את החרדות הגוברות גם של ילדים בתקופה הזו, כאשר האזעקות לא מיטיבות איתנו ועם זאת "אנחנו יכולים לתת משמעות מתקנת ובריאה לתופעות שאנחנו פוגשים. זה טבעי אבל צריך לדעת לטפל ולפנות למקומות הנכונים ואנחנו מנסים לתת מענה בזירה שלנו לכל אותם אזרחים וחיילים שעברו חוויות שמחייבות עזרה. לא כדאי לטאטא את הצורך בעזרה. לכו לקבל עזרה ודעו שיש לנו הרבה כוח ובריאות שצריך לתת לה ביטוי".
לקראת ראשית יום הכיפורים מגדיר הרב פוירשטיין את תפילת כל נדרי כפלא. "מדוע בחרו חכמים לפתוח את היום בהתרת נדרים. מה עם שבת, לשון הרע, כשרות? יש הרבה נושאים, למה דווקא כל נדרי? הסביר אבי מורי פרופ' פוירשטיין שכדי שאדם או חברה יעשו שינוי ותיקון הם צריכים להתיר נדרים, ובשפה מודרנית זה לחשב מסלול מחדש. אדם שלכוד בסבך הנדרים המחויבויות וההרגלים שלו לא ליכול לחשב מסלול מחדש. הוא נעול וסגור וכלום לא יזיז אותו ממקומו. אני מחפש את האנשים שבעקבות השבעה באוקטובר מחשבים מסלול מחדש. אני שואל את עצמי איפה הייתי ולאן אני הולך. זה מה שצריך לשאול את עצמנו וכדי לעשות זאת יש להתיר נדרים, להגיד שאמנם יש לי חוט שדרה, אמונות ודעות שאני מאמין בהן, אבל אני מוכן לבחון אותן לבדוק ולשכלל אותן. לכן כל נדרי משמעותה האישית והקולקטיבית היא ההבנה שהתיקון עובר דרך ההקשבה לצד השני והבנה שלו, בחינה של עצמנו מחדש".