סמ"ר איתי פוגל שנפל בקרב ברצועת עזה הובא היום (ראשון) למנוחות בבית העלמין הצבאי ביקיר.
אל"מ במילואים אברי, סבו של איתי, ספד ואמר: "22 וחצי שנה היו חיינו שזורים זה בזה והיינו הרבה יותר מסבא ונכד, היינו חברים, דאגתי לא להחסיר ממך דבר, כבר שהיית בגן הייתי מגיע בימי שישי ולוקח אותך לגן, כך הייתי עושה בהמשך גם עם אחיך וככה הייתי מסיים את השבוע באושר".
"עם הגיעך למצוות נסעת איתי ועם משפחתך לקיבוץ ניצנים ביום כיפור על מנת לארגן מניין בקיבוץ וכמה נהנו חברי הקיבוץ שכבר בגיל 13 וחצי קראת את מפטיר יונה ותמיד שמחנו שהגעת לקיבוץ ותמיד שבאתי שאלו אם איתי מגיע".
עוד אמר: "כשלמדת בישיבת מעלה אליהו ביקרתי אותך כמעט בכל יום שישי. ביקור שבו היינו לבדנו בשיחות נפש. כשהחלטת להתגייס לצה"ל החלטת ללכת לשיריון וכמה היית מאושר מהשיבוץ".
"כשלא הכניסו אותך ללחימה מול החמאס אתה מאוד כעסת, אבל כעסת עליי, איך סבא שעוזר לכולם לא יכול לעזור לנכדו. דרשת ממני, אפילו הרמת את קולך, שאסדר לך טנק על מנת שתכנס איתו לעזה. כמה היית מאושר כששובצת כאיש צוות עם המ"פ אורי זמיר שהיה למעשה המפקד הראשון שליווה אותך בטבילת האש במלחמה. אני רוצה להודות לזמיר על התקופה שהיה איתו".
בהמשך אמר בבכי: "כסבא לנכדיו שאיבד בזמן של 42 יום שני נכדים על הגנת המדינה, אלקנה בג'נין ואת איתי בערב יום הכיפורים ברפיח ושניכם רצתם ראשונים להיות בצריח ולפני כולם. אני מבטיח לך איתי וגם לאלקנה שאני אהיה חזק על מנת לשמור ולסייע להורים. מהסבא שלא מפסיק להתגעגע לנכדו האהוב, אני מצדיע לך נכד יקר ואהוב שלי".
הרב חיים גנץ, ראש ישיבת מעלה אליהו בה למד פוגל, ספד ואמר: "אנחנו נמצאים בדור גדול ובזמן גדול. איתי הוא איש אציל. אנחנו מתפללים לקב"ה שייתן למשפחה את היכולת לשאת את החוסר הנורא הזה. יש כאן מורשת חיה שתעשה את רשמם ותפעל בעולם. האמא אמרה שהם רצו שאני אחתן את איתי, אבל כנראה שהנישואין שלו עליונים עוד יותר".
הרב לביא אנגלמן, ר"מ בישיבת מעלה אליהו, ספד בדמעות: "איתי, תלמיד חכם, כולו תלמיד וכולו חכם. חיפשתי מילים שנכנסתי לבית. סבתא (של איתי) אמרה - איבדנו תלמיד חכם. איתי תלמיד היה תלמיד, גם כשלא היה צורך והבגרות הסתיימה, גם כשאנשים סגרו את הגמרא הוא המשיך".
"עברתי על שיחות שהיו לנו, שלושה שבועות אחרי תחילת המלחמה הוא כתב לי 'אני במילואים ואני באמצע ללמוד מהר"ל, אתה יכול להסביר לי', אמרתי לו, 'אתה באמצע מלחמה', הוא ענה לי: 'כן, אבל היה לי זמן'".
עוד שיתף: "בשיחה האחרונה שהייתה לנו יצאת לכמה דקות מהשבעה של אלקנה (בן הדוד שנפל) ודיברנו קצת. אמרת לי שיש לך חייל שמרגיש תחושת אשמה, שאולי בגללם נהרגו החטופים. אמרת לי שאמרת לו שלא יתבלבל. אנחנו שליחים, אנחנו צריכים להשלים את המשימה, איתי אתה שליח ציבור. אנחנו הציבור ואתה השליח".
"אנחנו מבטיחים משפחה יקרה שנמשך להיות משפחה שלכם ואתם משפחה שלנו. אנחנו נמשיך להאיר את האור שלך איתי", הוסיף.
בנוסף, שיתף על תפילת כל נדרי, שעות אחרי נפילתו של פוגל: "אם היית רואה כמה עיניים דומעות היו, תסייע לנו איתי, שנזכה שיתקיים בנו 'הרם קרן ישראל עמך' ושנזכה לראות אותך פנים אל פנים בגאולה השלימה".
הרב אהרון כהן, רב היישוב יקיר, ספד גם הוא ואמר כי אורי היה "הארי בחבורה שנלקח מאיתנו. ברגעים של כל נדרי, אמרנו בישיבה של מעלה ובישיבה שלמטה, אמרתי לעצמי שיש לנו מליצי יושר כל כך גדולים, אבל נשארנו פה עם חוסר כל כך עצום של בן יקר ואהוב שנפל במלחמת התקומה של עם ישראל".
אורי זמיר, מ"פ בפלוגה בה שירת איתי בתחילת הלחימה, אמר: "מי היה מאמין. מיד אחרי שיצאנו מהמלחמה בעזה הגענו לכאן לבית הכנסת ביקיר ואמרו כאן ברכת הגומל. התייעצת על ההחלטה לצאת לקורס מפקדים, ממש בימים האחרונים השלמת עם ההחלטה לצאת לבה"ד 1, הייתי מעמודי התווך שלנו בהקמת הפלוגה. פלוגת ענקי הברק הראשונה בצה"ל. חששו עם פלוגה חדשה להכנס לעזה, אבל איתי היה שונה, הנהג של הטנק הראשון בפלוגה, הוא הוביל בגופו את הכניסה לג'באליה, שאטי ודרג' תופאח. אבל לא רק בגופו הוא הוביל אלא גם ברוחו וערכיו. תמיד עם דעה ערכית וחזקה, הוא סיים כל יום כשהוא שואל את חבריו 'האם עשינו את המירב'".
"איתי ישב בטנק ישראלי. בתא המפקד גילי הירושלמי, בתא התותחן גיא המושבניק מהעמק, בתא הטען דימה שעלה לארץ לכפר סבא ואיתי בתא הנהג. כמה הטנק הזה מסמל את אחדות עם ישראל. איתי, בגרות שלא מתאימה לגילו, דאג לאחדות בפלוגה, לדומים ולשונים בה, אדם שתמיד אפשר לסמוך עליו".
"במלחמה הזו, התבלט בגילוי אומץ ורעות, בחייו, כמו במותו, הוביל את חזית הכח ונהרג כשהוא מגן על המדינה שכל כך אהב. איתי אתה חלק מדור הגבורה הנוכחי".
אריאל, חברו של איתי מנחלים, אמר: "חבר יקר ואהוב, חבר מעלה, חבר נפש, אסור להתעצב במותו של תלמיד חכם, אסור להישאר רק ברובד החיצוני, צריך להתאמץ פנימה, לנקודות העמוקות שבנפש, גם אצלך - הכל תמיד היה במבט פנימי, ערכי מוסרי וכנה".
"כתבת בלי סוף וגם הלחנת והכל צועק. לבוחן לבבות ביום דין. לגולה עמוקות בדין. ריבונו של עולם הכל גלוי וידוע לפניך - העם הזה מופלא, חייליו גיבורי כך ואין להתפלא כולם זכים וטהורים כזוהר הרקיע. אתה איתי ידעת על מה אתה נלחם, היית שלם לגמרי 'אבינו מלכנו עשה למען באים למען שמך'".
מיכל, אמא של צור, חברו של איתי, אמרה: "רק אתה יודע כמה מאמץ עבורי לדבר במעמד הנורא הזה. כגודל המאמץ כך גודל הכרת הטובה שלי ושל משפחתי אליך. אני מיכל סלה, אמא לשישה נפלאים ואמא לצור, חברו של איתי, שנפטר לפני כשנתיים בדיוק. היום, י"א תשרי, יום הולדתו. ודווקא היום, כמה מצמרר, יום הבאתך למנוחת עולמים".
"אתה חבר יקר לנו ולצור, שובבות נעורים, לחסדים, חבר שנמצא עם כל כוחות האור, חבר לחסדים, לאהבת כל אדם, ליות את צור בחצי השנה האיומה בחייו - אתה והחברים מנחלים הייתם עוגן עבורו וקרניים של אור בחשיכה. הייתם השפיות שלנו בימים שנלחמנו עליה. תמיד היית הראשון לעזור והאחרון להפרד. כבר בשבעה הקמת לזכרו של צור את קבוצת הטלגרם שמלווה אותנו עד היום. אתה לימדת אותנו שאפשר להתרומם מכל זוועה שבעולם".
"אני עם תמונות שלך איתי שהאירו את האור שלנו בחשיכה שלנו. לך יעל, האמא, אומר, שיש טוב בסוף, אנחנו מסוגלות להתרומם מהזוועה האישית שלנו. תמיד ביקשת מאיתנו לא להתבייש, לבקש כל מה שאני רוצה. אז אני בחוצפתי מבקשת היום שתי בקשות - גש, חבק את צור ביום הולדתו, אור לאור, תחגגו כמו שרק אתם יודעים. הוא כבר יעשה לך סיבוב על הטרנטה שלו. גשו יחד לכסא הכבוד ואנא האירו באור החסד והרחמים את האב הרחמן, אל רחום וחנון".
עמית ושחר, בני הדודים של איתי, ספדו: "איתי, היית אדם טוב, בלי לעשות יותר מדי רעש, זה נבע מכישרון והשקעה, למדנו ממך הרבה. היית הכי קרוב לכולם, הכי קרוב לבני הדודים הגדולים, לבני הגדולים הקטנים, היה לך קשר קרוב ומיוחד. לכל אחד נתת את ההרגשה שאיתו אתה הכי קרוב. תמיד גרמת למי שדיברת איתו להרגיש הכי טוב".
"אחד הדברים היותר בולטים אצלך זה החיוך. לא משנה כמה ניסיתי לא הצלחתי לדמיין אותך בלי. לא יודעים איך ממשיכים בלעדיך בלי האירועים המשפחתיים, בשמחות, תמיד תחסר לנו".
אבישי, אחיו של איתי, אמר: "איתני, רק בשנים האחרונות ראיתי אותך כמודל לחיקוי ועכשיו כשאתה לא איתנו אני רואה את זה יותר מתמיד. אני לא מאמין שבראש השנה האחרון אני עוד תהיתי לגבי ההמשך שלי. נתת לי עצות לצבא. אני רוצה לשמוע ממך עוד עצות - אני לא אתן לזה להפיל אותי. מכאן זו רק תקומה, אני אזכור אותך ואמשיך לפעול - גם אם אמא לא תתן לי ללכת לקרבי. איתי, אתה היית אדם כל כך טוב ואני מודה לה' שהוא זיכה אותי באח מדהים כמוך".
נדב, אחיו של איתי, אמר: "כמה היית עצוב על אלקנה, כל אירוע משפחתי היה לך אותו, אין דבר שלא עשיתם ביחד, אני מבטיח לך, אני ארקוד בחתונות וארקוד בשבילך. כשישאלו אותי כמה אחים יש לי עדיין אספור אותך כי אתה היית אח שלי ותמיד תהיה אח שלי".
אמא של איתי ספדה: "נתחיל בתודה לכל מי שבא להשתתף במעמד הזה שאנחנו צריכים ללוות את איתי לקבורה במקום לחופה. אנחנו יודעים שהרבה מכם לא ראינו ולא נצליח לראות בגלל כמות האנשים אבל אנחנו מרגישים את כולם".
"איתי, נולדת ביום השואה וחגגנו את הברית שלך ביום הזיכרון, בעיצומה של מלחמה, של סבל ועצב, שלהי מבצע חומת מגן, אחת התקופות המורכבות שהיו במדינה. התלבטנו איך חוגגים דבר כזה בימים כה קשים. סבא רבא שלך, שמואל, שביקשנו ממנו להיות הסנדק שלך, היה זה שהאיר את ענינו וגרם לנו להבין את העוצמה שלך. דרך המילים שלו הבנו שאתה התקומה".
"סבא שמואל היה ניצול שואה שנמלט מהתופת ובידיו רק הטלית והתפילין. הוא התפלל כל חייו 'לדוד ה' אורי וישעי' עד למותו בשיבה טובה, אתה מסמל את ההמשכיות ואת התקווה".
"תותי, ילד של אבא ואמא, כשחשבתי מה לכתוב עליך ישבתי בחדר שלך. הסתכלתי מסביב, על המיטה, על השידה שם נערם הר של ספרים, כל אחד מהם מספר את הסיפור שלך. אתה אדם שמתעניין על העבר ועל ההיסטוריה של עם ישראל, של מדינת ישראל, בני ישראל".
"תותי שלנו, עשינו כל שיכולנו להיות הורים ראויים לך ולאחים שלך, זכינו להיות יחד שלושה ימים בראש השנה רק אנחנו, הייתה אווירה טובה ומשפחתית. ביום ראשון האחרון בירכתי אותך בברכת הבנים וראיתי אותך עולה על האוטובוס בפעם האחרונה. ראית אותי מביטה אז התקשרת אליי ואמרת לי 'אמא את מפריעה לאוטובוס להגיע'".
"אנחנו רוצים לבקש ממך איתי לשלוח החלמה לכל הפצועים, במיוחד לעודד ברוט ורועי ששון היקרים לנו ולאיתי מאוד. אנחנו מבקשים מריבונו של עולם שיחזיר לנו את 101 החטופים. תותי, אנחנו רוצים לשלוח אותך למנוחת עולמים עם השיר כנפי רוח שמאפיין אותך".
אבא של איתי אמר: "תמיד הייתה לך שאיפה אינסופית לגדול ולהתפתח, מעולם לא הסתפקת במועט. סיימת את הבגרות במתמטיקה כבר בכתה י', זה לא הספיק לך אז המשך לכתה בלימוד עצמי. בכתה י"א ניגשת לפסיכומטרי והוצאת ציון גבוה, כזה שמספיק לקבלה לרפואה וכל זה בלי שום לחץ - מהמקום שלך להתקדם".
"היית מדריך בעוז ובבני עקיבא, התנדבת באילן ובכנפי רוח וניגנת, כל כך ניגנת, כל כלי שנגעת בו הפך למשהו שעשית בו מוזיקה ייחודית משלך. כשהחלטת ללכת לישיבת מעלה אליהו ידעתי שהיא תעצב את דרכך. כבר בתחילת הדרך שלך החלפת את הטלפון שלך לטלפון פשוט, כדי שתוכל להתרכז בלימוד בלי הסחות דרך. זה היה חלק מהאופי שלך".
"דווקא בערב יום הכיפורים, היום הקדוש, דפקו אצלנו קצינים. ידענו שאתה מסתכן, הבנו מצוין שאתה משתף אותנו מעט כדי שלא נדאג ועדיין לא רצינו להאמין".
עוד אמר: "בהזדמנות זו אנחנו רוצים לחזק את פלוגה ג' ואת גדוד 46. אנחנו יודעים שלא יכולתם לצאת ולהשתתף איתנו כאן, אנחנו יודעים שכמה מההורים שבאו להיות איתנו כאן. תודה שלחמתם עם איתי ותודה שאתם ממשיכים להלחם באומץ ובגוברה, מחכים שתצאו בשלום ותבואו אלינו שנוכל לחבק אתכם".
איתי הותיר אחריו הורים: יואב ויעל, וארבעה אחים היה הבכור מבין אחיו. למד בישיבת נחלים, היה ממובילי הנוער בישוב יקיר, מדריך בבני עקיבא, התנדב בעמותת "להושיט יד", שירת בשריון. איתי גדל בישוב יקיר שבשומרון, משפחתו מהמשפחות הוותיקות בישוב.
בן דודו של איתי, אלקנה נבון, נפל רק לפני מספר שבועות, בפעילות מבצעית בג'נין. זו האבדה השנייה אותה סופג הישוב יקיר, סרן גבריאל שני, שגדל בישוב ונשא לבת הישוב נפל בינואר כ' בשבט בקרב בדרום רצועת עזה.