שיהיה ברור, חרדים צריכים להתגייס – העובדה שמגזר שלם חושב שהוא לא צריך לשאת בנטל עם שאר אזרחי המדינה היא מבישה, היא לא מוסרית והיא סותרת לא מעט ציווים של התורה כמו "לא תעמוד על דם רעיך".
ועם זאת, התחרות בשבועות האחרונים בין "אושיות הרשת" הסרוגים מי כותב חריף יותר נגד "חוק הגיוס" ומי משתלח יותר בחברי הכנסת של "הציונות הדתית" מזכירה את הקמפיין שמנהל "מטה משפחות החטופים", בשני המקרים, הדברים נכתבים מדם ליבם של הכותבים, אבל בשני המקרים הזעם מופנה לגורמים הלא נכונים והדרך לא רק שלא מקדמת את פתרון הבעיה, אלא מרחיקה אותו.
לפני חצי שנה בג"צ פסל את הפטור משירות ולמעשה הפך את כל בחורי הישיבה ממעמד של "דחיית שירות - תורתו אומנותו" למעמד של "מלש"ב" (מועמד לשירות בטחון), למרות זאת, עד רגע זה (למעט אירוע יח"צ חד יומי) צה"ל לא שלח "צו ראשון" ולו לתלמיד ישיבה אחד.
המלחמה הבהירה לכולנו שצה"ל צריך לוחמים והרבה, הבשורות היומיומיות על נופלים שחלקם הגדול בני תורה ששלבו ספרא וסיפא מביאות למסקנה הלוגית שאת המחסור בחיילים ימלאו בני הישיבות החרדיות שיגויסו. הבעיה שהמסקנה הזו היא לא ממש לוגית, בשביל להיות לוחם צריך שני תנאים מקדמיים: כשירות ויכולות פיזיות ומוטיבציה, ומי שלא עומד בתנאים האלו אין לא מה לחפש בשדה הקרב. בקרב הציבור הכללי מדובר על כ-2% מהאוכלוסיה, כך שגם אם החרדים יחליטו להתגייס היום בהמונים מדובר על 1,000-2,000 לוחמים מתוך כ-60 אלף דחויי שירות, ולגבי השאר לא בטוח שהצבא רוצה או צריך אותם, ובכל מקרה לא הגיוני שתקציב הבטחון בשעת מלחמה יופנה לעלויות של שילוב חרדים בתפקידים לא קרביים.
לבעיות מורכבות אין פתרונות קסם ולכן לדעתי הפתרון המידי צריך להיות כזה שיכלול גיוס חובה ללוחמים (אפשר גם במסלולים כמו "הסדר" ו"הסדר מרכז") וגיוס רשות לצה"ל או למסגרות של שירות לאומי לשאר הציבור החרדי, כאשר במקביל יינתנו תמריצים כלכליים והעדפות בתחומים שונים (לימודים, דיור, מעונות, וכו') אך ורק למשרתים (בצה"ל או בשירות לאומי) לפי הכלל "אין זכויות בלי חובות".
הפתרון של תמריצים הוא פשוט ומהיר, הוא לא דורש היערכות של צה"ל, הוא לא כופה על החברה החרדית שינוי, אלא מאפשר לכל פרט לבחור אם הוא חלק מהחברה הישראלית או לא, הוא מעודד תהליכים שממילא קיימים כבר שנים בחברה החרדית, בניגוד למהלכים של "כפיה" שגורמים לציפוף שורות ועצירת תהליכים איטיים של שינוי בחברה החרדית.
צריך להגיד ביושר, הסיבה שבמדינת ישראל לא מתמרצים את מי שנתן את חלקו למדינה היא התנגדות נחרצת של המערכת המשפטית (המכונה "מניעה משפטית") בטענה המופרכת שמדובר באפליה כלפי הציבור הערבי. זו הסיבה שמשרתי מילואים לא יכולים לקבל עדיפות במגורים במעונות הסטודנטים של האוניברסיטה ובקבלה לעבודה בשירות המדינה, זו הסיבה שלא מתנים מתן גמלאות מהביטוח לאומי בשירות צבאי או אזרחי (כמו שהיה פעם "קצבת יוצא צבא"). כשמערכת המשפט מונעת מחרדים סבסוד של מעונות (ועל הדרך מוציאה נשים חרדיות ממעגל העבודה) היא לא עושה את זה כדי לקדם גיוס, אלא כדי לדפוק את החרדים.
גם אם חברי הכנסת של הציונות הדתית יחליטו להתנגד לחוק והוא לא יעבור, זה לא ישנה שום דבר בשטח, זה לא מה שיגרום לחרדים להתגייס או לא להתגייס, זה לא מה שיפתור לצה"ל את המחסור בחיילים לוחמים, וזה לא מה שיביא לשינוי המיוחל בחברה החרדית. מהסיבה הזו גם לא תהיה שום בעיה לכל ממשלה אחרת לשנות אותו ברגע שתיבחר (כמו שקרה עם רפורמת הכשרות של מתן כהנא).
ולכן, אני מציע להגדיר את המטרה וממנה לגזור את הדרך ואת הכאב והזעם המוצדקים להפנות לאפיקים הנכונים, ללחץ על משרד המשפטים בעניין מתן תמריצים למשרתים, לחץ על מערכת הבטחון להיערך לקליטת מתגייסים חרדים, לחץ ו'שיימיניג' על נבחרי הציבור החרדי (בסגנון המכתב של חנוך דאום לאריה דרעי), הסברה וסיוע לגורמים שמקדמים תוכניות גיוס שונות בקרב הציבור החרדי, וכו'.
לכתוב עוד פוסט ולקבל הרבה 'לייקים' מאנשים שחושבים כמונו לא באמת מקדם את העניין.