ד"ר עדי שוורץ, איש מכון משגב לביטחון לאומי, מומחה לאונר"א ומי שחיבר יחד עם עינת וילף את הספר 'מלחמת זכות השיבה', שוחח עם ערוץ 7 על משמעות אישור החוק בכנסת המבטל את ההסכם המשפטי המאפשר את פעילות אונר"א בישראל.
כבר בפתח הדברים הוא מדייק ומציין כי דווקא החוק השני שאושר הוא המשמעותי והדרמטי יותר, שכן השלכותיו נוגעות לא רק לאונר"א במזרח ירושלים, אלא גם ליהודה שומרון ורצועת עזה.
החוק הראשון אכן מדבר על ישראל הריבונית, אך החוק השני, שכאמור אושר גם הוא, אוסר על כל גוף רשמי של ישראל, בין אם מדובר במשרדי ממשלה ובין אם מדובר בצה"ל, לעמוד בקשר עם אונר"א. במידה ואכן הוא יישום לא תוכל סוכנות אונר"א לתפקד בפועל שכן היא זקוקה לקשרים הרציפים עם מתפ"ש, עם הנמלים הישראליים כדי לקבל סחורה, לנוע במעברי הגבול ועוד, כך שגם אם ישראל מנועה מלסגור את אונר"א, באופן מעשי היא תבלום את יכולתו לתפקד.
מה שהוביל לחקיקה הוא התיעוד המצולם של אנשי הארגון משתתפים במעשי הטבח בשבעה באוקטובר. על כך שאלנו את ד"ר שוורץ אם לא צפויה טענה לפיה מדובר במעשיהם של בודדים שהיו מטופלים ואולי מסולקים מהארגון, ואין מקום להעניש את הארגון כולו. על כך משיב שוורץ ואומר כי "הסיפור הרבה יותר גדול מההשתתפות של עשרות בטבח. מאות או אלפים מאנשי הארגון הם חברי חמאס".
בעיניו ההשתתפות בטבח הייתה רק תופעת קצה של הקשר הנמשך בין אונר"א לארגוני הטרור הפלשתינים עוד משנות השישים של המאה הקודמת.
"אונר"א היא הרחם והדיביזיה המרכזית של הפלשתינים להנצחת הפליטות והסכסוך ולשידור המסר שהמלחמה לא נגמרה", אומר שוורץ ואנחנו תוהים אם הפלשתינים זקוקים לאונר"א כדי להחזיק בעמדות אלה, או שמדובר בנרטיב שבו מחזיקים הפלשתינים ממילא. "אכן, זה לא עומד על אונר"א, אבל המסרים שהפלשתינים מקבלים מבחוץ, כמו קבלת יותר ממיליארד דולר ותמיכה בינלאומית, הם לא שמשהו בהם לא בסדר. הבעיה היא שגם אנחנו שיתפנו עם זה פעולה, אז בואו נפסיק לשתף פעולה עם המסר הזה".
לטעמו של ד"ר שוורץ המהלך החוקתי שהחל אתמול בחקיקת החוק מהווה צעד ראשון במסע הארוך להכרה עתידית של הפלשתינים בקיומה של ישראל. לא פחות מכך. "נרטיב הנכבה, האדמות שנלקחו מהם, זה שהם הפכו לפליטים ושהעולם חייב להם, כל אלה מגולמים בתוך אונר"א. משום כך הם מנופפים במפתחות לבתים שכבר מזמן לא קיימים, משום כך תהלוכות השיבה, משום כך הם מחזיקים בתעודות הפליט".
אונר"א היא זו שחינכה דורות של פלשתינים על הכמיהה לשוב לעץ הזית שהותירו מאחור ב-48', וכעת "ישראל משנה כיוון. היא לא מוכנה לחיות עם הדבר הזה. לכן בהחלטה הזו אין ימין ושמאל".
על ההתנגדות האמריקאית לחוק שבאופן מפתיע לא השפיעה על המחוקקים הישראליים, אומר ד"ר שוורץ כי מאחוריה עומדים גם ההרגל, שהשפיע גם על ישראל כשהעדיפה להמשיך לפעול מול אונר"א, אך לא רק זאת. "יש הסברים עמוקים יותר. בממשל הדמוקרטי הפלשתינים נתפסים כצד החלש שצריך לעזור לו, ואין לאמריקאים עמוד שדרה להפסיק את כל מה שעוזר להם, גם אם ברור לארה"ב הנזק של אונר"א. לכן האמריקאים הם אומרים שאת הדבר הזה נצטרך לשמר. במקום לפתור את בעיית העומק הם אומרים שזה עדיף מכלום, גם אם זה לא מושלם".
"עד אתמול בערב ישראל שיתפה עם זה פעולה ואנחנו צריכים לבוא בטענות לעצמנו. אתמול החלטנו שאנחנו מטפלים בבעיה הזו", אומר ד"ר שוורץ ומעיר כי נכון לשים לב לתגובות הפלשתיניות להחלטה. כל התגובות הלו מתמקדות בכך שחזון השיבה יימשך. הם לא מתייחסים בתגובותיהם לשאלת הסיוע ההומניטארי, כי לא הוא עניינו האמיתי של אונר"א, אלא טיפוח שאיפת השיבה.
ומה באשר לסיכוי לכך שישראל תיגרר לעימות חזיתי עם האו"ם כאשר היא פוגעת בארגון השייך במידה כזו או אחר לארגון הבינלאומי? ד"ר שוורץ מציע לכולנו לזכור ש"אנחנו בעימות דיפלומטי עם האו"ם כבר עשרות שנים, מאז שהשתלטה עליו אג'נדה סובייטית ערבית אנטישמית. נותר לנו להחליט אם אנחנו מתקפלים כשהם תוקפים אותנו כפי שהם עושים בהאג ובהתבטאויות של גוטרש, או לעמוד על שלנו. אני מעדיף שנעמוד על שלנו. נצטרך לעשות את זה בחכמה ולנהל מלחמות בצורה שנצא ממנה עם ידינו על העליונה, אבל אין לנו אפשרות להבליג".
לשאלת המחיר שיתכן וישראל תשלם על המהלך, אומר שוורץ כי בהחלט יתכן שיהיה מחיר שכזה, "אבל המחיר של הישארות אונר"א בתמונה גדול יותר". עם זאת להערכתו "מעבר לגינויים ומסיבות עיתונאים לא יהיה הרבה. ארה"ב עסוקה בבחירות וכל מדינה בבעיותיה. אין להם יכולת להוציא את ישראל מהאו"ם כי יש חוק אמריקאי שקובע שיוטלו סנקציות אם יפגעו במעמדה של ישראל. בניין האו"ם נמצא בניו יורק", הוא מזכיר את הנתון שמסייע לארה"ב לאיים על הארגון. "לכן נמשיך לשמוע טענות והערות משרי החוץ של האיחוד האירופי וה-7-G, אבל אני לא צופה משהו משמעותי".
לכל זאת מדגיש שוורץ כי "צריך רק לראות שהמדינה לא תשתמט מחובותיה, שצה"ל וארגונים אחרים שהתרגלו לעבוד מול אונר"א לא יפעלו בדרכים עוקפות". ההרגל לעבוד מול אונר"א עלול להחזיר אותנו לאחור למרות החקיקה. שוורץ מוסיף הערה לתשומת הלב ולפיה עצם העובדה שכל שרי החוץ של העולם וארה"ב התנגדו מלמדת עד כמה משמעותית החקיקה הזו.