התעוררתי לכך שהתואר "נופלים" לחללים הקדושים במלחמות ישראל (כשמופיע לבדו), הוא אינו הולם, ונראה שיש בו פגיעה מסוימת בנהרגים על קידוש השם.
התואר "חללים" - אין בו פגיעה, אך גם הוא אינו מבטא אלא את עצם ההריגה ולא יותר.
נכון שמצאנו בתורה ובנביאים תואר נופל לנהרג, וכן את התואר נופלים לנהרגים במלחמה, אבל התיאור הוא לזמן הנפילה או לעת הסמוכה לנפילה, ואין זה תואר נמשך, כי אינו מתאים כלל לאישים שעלו למרום.
הדבר מאד משמעותי. אל לנו להיגרר אחר התפיסה החילונית! שאמנם היא מעריכה ומעריצה את הגבורה ומסירות הנפש, והנפטרים מן העולם בהגנה על המולדת מכובדים ויקרים לכולם מאד, אבל לא מספיק מודגשת - הנצחיות של הנשמה. יתכן שישנם לא מעטים – ואולי בהם גם מקובעי דרכי ההנצחה לגיבורי וקדושי צה"ל שעלו בסערה השמימה - הרחוקים, כנראה, מאמונה בהמשך קיומה של הנשמה בעולמות עליונים [ובתחיית המתים לעתיד לבא].
אנו מאמינים בני מאמינים באמונה שלימה, שרק הגוף, ה"נרתיק הקדוש" של האדם, של הנשמה, זכר או נקבה, האזרח או החיל --- נכנס לקבר ונטמן ברגבי עפר; אולם הנשמה ממריאה לעולם הנשמות. ישנה עלייה לנשמה, עלייה שהולכת ומתגברת. מתפללים לעילוי הנשמה, אומרים בהקפדה קדיש לזיכוי הנפטרים; מזכים את נשמת הנפטרים בלימוד משניות ותורה בכלל, בהנהגות טובות ובזיכוי הרבים. זו בעיקר חובת וזכות הצאצאים ובני המשפחה. ובפרט כשמדובר על "קדושים כזוהר הרקיע מזהירים", מוסרי הנפש מכח עקידת יצחק! הי"ד.
התואר "נופלים" (כשמופיע לבדו), לכאורה יש בו בזיון, הינם ראויים לתארים אחרים, המתייחסים לנשמתם, כי זה כל האדם. כדוגמת: הנשמות שעלו לגנזי מרומים, המתעלים, המתרוממים, קדושים וטהורים. אולי נוכל להגדירם גם כצדיקים.
והנני קורא להרגיל את לשוננו לתואר "קדושים", כפי שהיה נהוג מקדמא דנא.
זאת ועוד. כנסת ישראל כולה קמה ועומדת, בכח האמונה, בכח התורה, היא זקופת קומה בבטחונה בה'; ואם נפלה בתקופה מהתקופות , לא תוסיף לנפול אלא שוב מתרוממת.
כך אמרו חז"ל על פסוקים קשים הנאמרים בספר עמוס פרק ה, א - ב:
שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹשֵׂא עֲלֵיכֶם קִינָה בֵּית יִשְׂרָאֵל: נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ אֵין מְקִימָהּ:
ואמרו בברכות ד, ב:אמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי? - מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, דכתיב: נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל.
במערבא (בארץ ישראל) מתרצי לה הכי: נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל!
אמר רב נחמן בר יצחק: אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקדש, שנאמר סומך ה' לכל הנפלים.
הבה ונאמץ את ה"סיסמה" "הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד"! ובמה? ב- "ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ". (תהלים כ, ט – י).
רואים אנו בימים אלו ולאורך כל השנה שעברה, את תקומתנו - במסירות נפש עצומה, כשהקב"ה מתהלך בתוך מחנותינו ועושה לנו ניסים מופלאים שאין הלב יכול להכיל. אנו בבחינת "אין בעל הנס מכיר בניסו".
יהי רצון שנזכה לקיומו במלואו של הפסוק בויקרא כו, יג (פרשת בחקותי): "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת". אולי מרומזת כאן השלמת הקומה העליונה, הרוחנית, שעדין בתהליך תיקון. ו"כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן".