במסגרת סדרת ראיונות על גיבורי המלחמה מהשומרון, שוחחנו עם רויטל שמיר, אלמנתו של מוטי ז"ל, שנהרג בקרבות עם מחבלי חמאס בשמחת תורה בשנה שעברה.
"בבוקר שמחה תורה התעוררנו אך לא היו פה אזעקות. לביא, הבן שלנו, העיר אותנו וביקש מאבא שלו לשחק איתו", חוזרת רויטל ליום המר ההוא.
"מוטי היה מאוד עייף ואמר לו שישחק עם הכלבה. פתאום קלטתי שיש הקפצה של כיתת כוננות. מוטי אמנם היה בשנתיים לימודים מתוך הצבא אבל גם בחוות יאיר מהרגע שהגיע הוא רצה להיות חלק מכיתת הכוננות".
היא מוסיפה ומספרת: "בתוך שנייה הוא אומר שיש שני גדודים של גולני בדרום והוא לא נשאר. עולה על מדי ב' ומתארגן ונוסע לאלקנה ולוקח את הווסט והקסדה. אמא שלו אומרת לו: 'מוטי אף אחד לא קרא לך לאן אתה הולך? יש לך אישה בהיריון, יש לך ילד בן ארבע וחצי'. הוא אומר לה 'אימא את לא מבינה כלום לא מבינה כלום'".
היא ממשיכה לשחזר את יומו האחרון של בעלה. "הוא שועט דרומה ובדרך שומע שמי שלא חצה את קו בית קמה שלא ימשיך בנסיעה. מוטי לא מקשיב וממשיך בנסיעה וחובר לקצין נוסף. הם התקרבו עוד וכשהתחילו לחוות יותר היתקלויות הם פרקו מהרכב. הוא פיקד על כוח המאולתר עם עוד קצינים שהיו בדרך לכיסופים. כשהם הרגישו שהם הצליחו להשתלט על מה שקורה באזור והגיע כוח צבאי נוסף הם יצאו לכיוון קיבוץ רעים. שם הם מיד חטפו ירי וחברו לרבש"ץ. הם החלו לטהר את שכונת הצעירים בקיבוץ. מוטי הצליח לחלץ משם חייל שהיה תקוע בממ"ד בלי נשק".
"הוא ספג רסיסים לפנים ולעיניים והמשיך להילחם. כשנפצע בכתף העביר את הווסט והקסדה לקצינים אחרים שלא היה להם. כשמוטי נסוג אחורה הוא נורה בגבו ונפל במקום. אחר כך, כשטיהרו את הבית הזה, יצאה ממנו בת ערובה. במלחמה הזו אנחנו מחפשים נחמות קטנות להגיד עליהן תודה. גם במותו בבית שהוא נורה בו הוא הצליח להציל נפשות", משתפת רויטל.
לשמיר ברור שמדובר בגבורה עילאית. "שגם אם היינו מחזירים את הגלגל אחורה מוטי היה יוצא שוב ואני הייתי נותנת לו לצאת שוב. לאורך כל החיים בחרנו לחיות מתוך שליחות למען עם ישראל. אין סמלי מכך שמוטי נהרג במלחמה כזו גדולה על הארץ שלנו בקיבוץ שנקרא 'רעים' כי ערך הרעות היה תמיד לנגד עיניו והוא פעל לאורו".
על בעלה המנוח היא מספרת "מוטי היה אדם פשוט. הוא פעל מתוף ענווה וצניעות ולא מתוך חיפוש של הכרת הטוב. הוא הבין שהיכן שצריכים אותו לשם הוא צריך להגיע ולתרום. זה היה מורגש לאורך כל התפקידים שעשה בצבא, שגם אם פחות רצה אותם, היתה מבחינתו הבנה שכרגע זה מה שהמערכת צריכה ממנו ומשם אפשר להשפיע".
"המסר של מוטי שאיתו אני קמה כל בוקר ואני רוצה שכל אחד ישאל את עצמו הוא איפה אני עושה למען החברה ומנסה ליצור אחדות בעם שאנחנו כל כך צמאים וזקוקים לו. הלוואי וכל אחד מאיתנו יהיה קצת ממוטי ומאהבה הגדולה שלו למשפחה לצד אהבתו הגדולה לארץ ישראל שלצערנו בסופו של דבר הוא גם הקריב את חייו למענה", היא מסכמת.