כבאי הדרום התמודדו עם אירועי יום מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר כשהם ממהרים מנקודה לנקודה ומאתר נפילה אחד למשנהו, תוך שהם מאוימים באש המחבלים, ומגלים שחבריהם נהרגו בדרכם לסייע לאחרים.
רשף גל גולדשטיין, מפקד משמרת בתחנת שדרות, מספר: "בשש וחצי בבוקר יצאתי מהבית שלי בקיבוץ יד מרדכי ועשיתי את הדרך לעבודה כמו בכל בוקר. בדרך החל מטח רקטות מסיבי מאוד - משהו לא אופייני. אני עוצר בצד הדרך, מתגונן, ואחרי כמה דקות ממשיך בדרכי לכיוון תחנת שדרות. אני נכנס לעיר ממש בסמוך לכניסה של המחבלים ולא מבחין בהם. הגעתי לתחנה".
"היינו באירוע במבנה שקרס ואנחנו שומעים קולות ירי ומבינים שיש חדירת מחבלים. טיפלנו בזירה והמשכנו למקום בטוח מירי המחבלים שמסתבר שהיה ממש קרוב אלינו בכביש", הוא משחזר.
משה גפן, מפקד צוות בתחנת אשקלון, נזכר ברגעים הראשונים של המתקפה. "לפי כמות הנפילות אנחנו מבינים שזה אירוע אחר בנוסף כבאים שהקפיצו אותם מהבית לא מגיבים. באחד המקטעים שאנחנו רואים בטלוויזיה רואים את אריק מרציאנו הרוג על הרצפה ליד הרכב".
"האזעקות לא מפסיקות ואנחנו יוצאים לאירועים תחת אש. ממשיכים לחלץ ולעבוד תחת אש. מדי פעם אנחנו חוזרים לתחנה ומתעדכנים שיש חברים שלא עונים ולא יודעים מה קורה איתם", הוא ממשיך לתאר.
הבשורות הקשות מגיעות במהלך היום ותוך כדי טיפול בזירות רבות. "לאט לאט, במהלך היום, הבשורות הקשות נופלות עלינו. שניים מהם נהגעו ממש מעבר לסיבוב כאן. אם זה מפקד תחנת קריית גת שלום צבן, שעלה על מדים, הוציא את בת הזוג שלו ואת הבן שלה מהעיר, ואחר כך ירו בו בדרך לעבודה".
"אריק מרציאנו היה בדרך אליי למשמרת ואחרי זה גילינו שגיל תעשה שגר בנתיב העשרה ירו בו במהלך קרב עם מחבלים וכשזרקו רימון הוא קפץ עליו כדי להגן על הילדים שלו. והמשכנו לעבוד ולנסות להישאר בפוקוס ולהיות ממוקדי מטרה. אנשי אשקלון בונים עלינו שניתן את המקסימום ונמשיך מאירוע לאירוע".
גפן משחזר רגע אחד שנחרט בזכרונו. "טיפסנו באחד הבניינים באשקלון, ואני רואה משפחה בתוך החדר מדרגות של בניין, שהיתה בו פגיעה בקומה שישית או שביעית. הם היו בקומה שלישית והאם איכשהו ניסתה להישאר רגועה, אבל הילדים בוכים, עם מבטים כאלה שילדים לא צריכים לחוש. זה היה זיכרון קשה מבחינתי".
"באתרים מסוימים שאני עברתי בהם, שעל אחד מהם ברכתי הגומל, היה רצף של נפילות ובקושי הגעתי למקלט. היתה הפוגה קלה ובדרך החוצה היתה נפילה 100 מטרים ממני. הרגשתי את הרסיסים ואת ההדף פוגעים במכנס שלי, ברוך השם יצאנו בלי חורים חדשים אבל זה היה מטורף. אני מפונה מגוש קטיף, ירו עלי לא אחת, אבל יום ה-7 באוקטובר שמחת תורה לא היה כמוהו. זה היה פשוט יום מטורף שפשוט לא נגמר, אחד הימים הארוכים שלי בחיים", הוא מסכם.