האלוף במיל' גרשון הכהן, בעבר מפקד הגיס המטכ"לי, מתייחס בראיון לערוץ 7 למהלכי הלחימה בדרום לבנון, למחירים הכבדים ולאפשרויות השונות העומדות בפני הצבא והדרג המדיני.
"המחירים בקרבות לא פשוטים וקשים מאוד", אומר הכהן ומדגיש כי עם זאת "השוואתית למה שהיה צפוי בלחימה הזו בדרום לבנון זה פחות מה שצפו. בהשוואה למלחמות גדולות מהסוג הזה כמו אוקראינה, זה מספר שהרוסים היו מקבלים בשתי ידיים. זה לא מקל עלינו, אבל צריך להבין מה צה"ל עושה. ברמה הטקטית הצבא מתנהל בסדר גמור, אבל השאלה לאן זה מוביל אותנו".
"צה"ל הצליח מאז כמה ימים לפני ראש השנה לצאת לפעולת קרב התקפה בכל כפרי רצועת גבול לבנון. מצאו בכפרים הללו תשתיות להתקפת פתע, עם תת קרקע, אזורי איחסון תחמושת וחסרי שהייה לקראת מה שיכול היה לאפשר התקפה אחרי שהיו מקבלים את מה שהציע הוכשטיין לפני כמה חודשים. כלומר שללא הפעולה שנמשכת עד עכשיו, כל התשתית הזו הייתה עומדת בעינה, חיזבאללה היה מקבל את התנאים להסגת כוחותיו מעבר לליטני, אבל לוחמי חיזבאללה מחופשים לאזרחים, שגם גרים בסביבה, היו מגיעים כאזרחים על כפכפים, נכנסים לאזורי ההתארגנות, מצטיידים, נחים, מקבלים תדריך ויוצאים להתקפת פתע. ההישג הגדול הוא שלאורך כל הרצועה הכפרים הללו טופלו ביסודיות".
מוסיף הכהן ומתאר את המהלך הצבאי: "במקביל צה"ל פעל עם חיל האוויר בצורה רחבת היקף מול נכסים של חיזבאללה כמו תקיפת מערכות השיגור והטילים, מחסני תחמושת שנמצאים בבתים בדחיה ומקומות אזרחיים בבקעת הלבנון. העובדה שכל האיומים, שהיו רציניים והאמיתיים, לפגוע בכל תשתית היסוד של קיום מדינת ישראל בחשמל ומים, זה לא קרה ברוך ה', היא הודות לפעולות רחבות ההיקף של חיל האוויר".
"ביציאה להתקפה היה ברור לצה"ל שההישגים חשובים, אבל כשלעצמם לא הם שייצרו את התנאים להשבת התושבים בבטחה, כי גם מי שדורשים שנתקדם עד לליטני לא קולטים שאם כטב"מ יכול להגיע מתימן או עיראק הוא יכול להגיע גם מצפון לליטני כמו גם טילים. כלומר שצה"ל הבין כבר מראשית המבצע שההישגים שהוא יכול להביא בכפרים ובהתקפות חיל האוויר יהפכו למנוף לתנאים להסדר מדיני, שרק הוא יכול להבטיח שחיפה תחזור מחר לשגרה, כי כל מה שצריך חיזבאללה כדי להפר את השגרה שלנו, וזו מטרתו, זה רק כמה טילים או כטב"מים בכל יום. לעומת זאת אנחנו מבקשים יציבות שקט וביטחון וגם תחושה שתאפשר את חזרת התושבים, מה שקשה להשיג. זו א-סימטריה מוחלטת בין מה שהם רוצים להשיג ומספיקים להם לשם כך שלושה טילים, לבין מה שאנחנו רוצים להשיג".
בנקודה זו, אומר הכהן, עולה השאלה הגדולה של דרכי הפעולה של צה"ל על מנת להגיע להשגת היעדים הישראליים: "צה"ל ומערכות ביטחון אחרות היכו את חיזבאללה מכה קשה וטלטלו את המערכת ביסודותיה, כולל פגיעה קשה בהנהגה, אבל חיזבאללה מתאושש, גם בתמיכה איראנית, והדבר הקשה יותר הוא שחיזבאללה מוכן להסדר שהוא לא יותר מ-1701 ללא שיפורים, וב-1701 היתה כלולה גם החלטת או"ם שתבעה את פירוז חיזבאללה מנשקו יחד עם פירוז כל המיליציות והשבת לבנון לריבונותה כמדינה ללא ההגמוניה של חיזבאללה ככוח שולט. את הדבר הזה אנחנו מתקשים להשיג ומכאן יש לנו שתי דרכים לפעול".
הוא מפרט את שתי דרכי הפעולה שניצבות בפני ההנהגה הצבאית והמדינית: "אפשרות אחת היא שנכה שוב ושוב ונקדם את הלחצים על המערכת של חיזבאללה, וזה מה שצה"ל עושה עכשיו בציפייה שכשהלחץ יגדל הם יכירו בהכרח שלהם להגיע להפסקת אש בתנאים שממתקרבים לציפיות שלנו. זה יכול להיות כמעט לאין-סוף, כי אנחנו לא מצליחים לחסום הרמטית את גבול לבנון סוריה שהוא הררי עם דרכים רבות להברחות". עם זאת מזכיר הכהן את הצלחת סיכול ההברחה בשבוע שעבר. לעיתים זה כן מצליח.
"אנחנו מצפים מהעולם המערבי, בעיקר צרפת וארה"ב, שבזכות המכה שצה"ל הנחית על חיזבאללה, העדות בלבנון ירימו ראש וייאבקו להשבת ריבונות לבנון כמו שאמר ג'ונבלאת, מנהיג הדרוזים, שתמיכתו שהייתה נתונה לחיזבאללה, נתונה כעת להשבת ריבונות לממשלה ולפרלמנט הלבנוניים. כעת אין לו את היכולת לעשות זאת למרות שהם הרוב. לא בידינו לחולל את המציאות שבה כוחות פנימיים לבנוניים יתבעו את השבת הסדר הריבוני הלבנוני. כאן יש תפקיד לאמריקה וצרפת אבל לא נראה שהם במוכנות להשקעת כוחות ממשייים שיסייעו לזה להתחולל".
"האפשרות שניה היא מה שעשה בן גוריון בתש"ח ומה שעשינו בששת הימים. הרי לא הכרענו את הצבא המצרי ופרצה מהר מאוד התשה קשה. ההתשה אחרי מלחמת ששת הימים נמשכה כאלף ימים ואיבדנו לא מעט חיילים. לומר שמקבלים את הסכם שייתן לנו הפוגה מתוך הבנה שזה לא נותן תנאים לכך שזו תהיה המלחמה האחרונה בלבנון. להכריע את לבנון זה מעבר ליכולתה של ישראל בעיקר מאחר וחיזבאללה פרוס לכל עומק לבנון ובסוריה. זה מסובך וגדול פי כמה מעזה".
"לנהוג כמו שבן גוריון מקבל את ההפוגה שהביא בנדוט בספטמבר 48' שכלל תביעות קשות כמו לקחת מאיתנו את הנגב ולעשות את ירושלים בינלאומית. בן גוריון מקבל זאת כדי לקבל הפוגה והבנה שהמצרים לא יאפשרו למשאיות שלנו להגיע לנגב הנצור, יהיה חיכוך שיוביל לפתיחת האש מחדש, וכך מכינים את מבצע יואב שהביא לתפנית מול המצרים בדרום".
הכהן מדגיש בדבריו כי "סוג כזה של החלטה אינו כניעה ואינו ויתור אלא הבנת המציאות וניסיון למיצוי נכון של הפוטנציאל שמתפתח עם הזמן שמתפתח".
לשאלתנו באיזו אפשרות הוא עצמו דוגל, משיב האלוף הכהן ואומר כי הוא דוגל כעת בדרך בה נוקט הרמטכ"ל, כלומר "להמשיך ולהכות עד שאולי הלחץ שיגבר יביא להסכמה רצויה לנו יותר, אבל להכין בתודעה שלנו גם את האופציה השניה ולהבין שגם אם נגיע לליטני זה עדיין לא מציל את חיפה והקריות ממטחי אש. זה יכול להקטין את היקפי האש אבל לא למנוע לגמרי. בשלב זה שתי האופציות פתוחות כי ממשיכים במכות שצה"ל מכה כולל בדאחיה, מתקדמים לכרים במעגל הרחוק יותר, שמעבר לקו רצועת הגבול, ואם זה לא יבא הסדר נצטרך לחשוב".
לקראת תום הדברים שאלנו את האלוף הכהן על אופן התנהלותה של המערכה כעת, אם נכונה הבחירה בכניסות ויציאות קרקעיות לכפרי דרום לבנון, או שמא נכון יהיה להסיג את הכוחות הקרקעיים לגבול ישראל, לעבות את מערך הכוחות שם ולהמשיך במכות מהאוויר.
"זו אופציה שבהחלט יש לצה"ל את חיל האוויר כדי לממש אותה וראוי לברך על כך שיש לנו את האפשרות. היא תובעת הרבה תחמושת ואנחנו מקווים שאספקה לא תיעצר. לא בידיים שלנו לייצר את כל התחמושת הזו. צריך גם לקחת בחשבון את סוג הקושי ההולך וגובר של יחידות המילואים וגם של היחידות הסדירות שנלחמות כבר יותר משנה ברציפות, וצריך לבחון מקצועית מתי נכון לעצור ולהתרענן, לעצור רגע לפני קריסה, ולהבין שבסוף אפשר לבוא בביקורת למה עשו כך ולא עשו טוב יותר, אבל הכוחות של צה"ל לא גדולים ולא נבנו למלחמה ממושכת. זה שזה מצליח למשוך יותר משנה זה נס. דיברו על זה גם האלוף בריק וגם מיכאל בר זוהר, הביוגרף של בן גוריון, שרואה את הנכונות להקרבה של אנשי המילואים כנס".
לטעמו של הכהן האופציה של התייצבות על גבול לבנון במקביל להתמקדות במכות מהאוויר היא האופציה לקראת צה"ל צועד. "צה"ל נמצא בכיוון הזה. כחייל ותיק אני יכול לומר שמלחמת יום כיפור ומלחמת שלום הגליל לא העמידו עומס כזה על הלוחמים. זה עומד חסר תקדים. שוחחתי עם מי שלחמו במלחמת העולם השניה והם מספרים שלא נלחמו אז חמש שנים ברציפות. היו הרבה תקופות של התרעננות, אימון מחודש והתארגנות מחודשת, החליפו כוחות".
הכהן מדגיש כי הרמטכ"ל מנהל את המערכה מתוך היכרות ישירה עם דרגי השטח הלוחמים: "הרמטכ"ל מבין את זה, הוא גם נמצא עם הכוחות. אי אפשר להגיד שהוא לא רואה את הכוחות".