ראיונות מלטפים, מאמרים שלו מתפרסמים במקור ראשון ובבמות אחרות, מזמינים אותו כנואם מכובד לימי עיון בהתיישבות.

צריך להדגיש, הוא לא היה סתם חייל ש'רק מילא פקודות', הוא פיקד על כל העסק. כאיש קבע הוא יכל לבקש לא לקבל את התפקיד, יתכן שזה היה מסיים לו את הקריירה, אבל כל הנרצחים בגלל מעשיו - גם סיימו את הקריירה.

אם היה לנו טיפה עמוד שדרה, הוא לא היה מעז להוציא את אפו מהבית. בטח שלו להציג את עצמו כמציל המפעל הציוני.

מה שהבנאדם הזה עשה

לערוץ 7 עניין לטשטש את פשע הגירוש בכלל ?

שמתם לב לכך שבערוץ הנכבד הזה כלל לא עוסקים ולא מדברים על הגירוש ?

ערוץ 7 לא מדבר על ה"גירוש", אלא משתמש במילה האלגנטית "התנתקות" ...

("קושיה" נוספת על ערוץ 7 יש לי בעניין התאריך שבו החלה המלחמה.

בערוץ חוזרים שוב ושוב על המונח "שבעה באוקטובר", ואותי זה ממש מקומם.

אאל"ט, אצלנו המלחמה התחילה ב**שמחת-תורה תשפ"ד**,

ולא בתאריך-הלועזי-חסר-המשמעות ההוא !!!)

האם ערוץ 7 מנסה לעשות לנו הנדסת-תודעה ???

זה כבר זמן ארוך ככה. לא ברור למה ואיך, אבל יש פערי ענק בין ערוץ 7 לעיתון בשבע.

הסדר הוא כזה:

הארץ

 |

סרוגים

 |

ערוץ 7

פעם אחרי סרוגים היה פשוט ריק, וערוץ 7 היה ברשימות אחרות. היום לצערינו לפעמים נראה כאילו יש תחרות סמויה עם סרוגים מי יהיה הסניף הדתי של הארץ.

עקירת גוש קטיף | ערוץ 7

בס"ד
 

כמה מילים שכתבתי במקום אחר, אחרי צפייה בפרק השני של סדרת ההתנתקות (אגב, בעניינו של גרשון, היה מוטב לו היה שותק ולא מזכיר לכולם שגם את הלבטים שהיה בסדרה - לו במציאות לא היה בכלל)

מבקרי סדרת ההתנתקות מהשמאל טוענים כי היא "מלבינה" את המציאות שהייתה בגוש קטיף ערב הפינוי. אלא שהם מתעלמים מהעובדה שמבחינת מי שחווה את הגירוש מן הצד הימני, יוצרי הסדרה דווקא חושפים פצע אחר לגמרי ומנסים להלבין אותו.
 

שילה מאז"ה מציג את סיפורו של מפקד הגירוש, גרשון הכהן. מאז"ה זה ר"ת מזרע האהרון הכהן, וגם מי שלא הבחין בכך בצפייה, לא יכול היה לפספס את דבריו של עמוס תמם בריאיון ל"ישראל שישבת" בסוף השבוע האחרון, שם הזכיר זאת במפורש.

הצפייה בסדרה מייצרת תחושה חזקה של אמפתיה כלפי שילה. יוצריה מצליחים לשכנע כי החלטתו לפעול "מבפנים" נבעה מרצון אמיתי למנוע מלחמת אחים, גם אם הדבר כרוך במחיר אישי. במקביל קשה להישאר אדישים לניכור שנעמה מאז"ה חווה מצד חברותיה ומטופליה.

חודש שעבר, במלאת 20 שנה לגירוש, שבו ועלו קולות המאשימים את מובילי ההתנתקות, בהם גם הכהן, על סירובם להתנצל. כך גם נפתחת הסדרה, בדמותו של שילה מאז"ה, חודשיים לאחר הפינוי, מול חבריו של בנו על גבעת טרשים בשומרון. הוא נשאל על כך ישירות על ידי בני הנוער - ומסרב להתנצל.

האם בזמן אמת מישהו מאיתנו היה מוכן שאשת מפקד הגירוש תיקח חלק באחד הרגעים המשמעותיים בחיינו? כנראה שלא. היום, המבט לאחור יוצר תחושת אי-נוחות, אך גם מספק פרספקטיבה צלולה יותר.

וזה לדעתי גם מה שמנסה לעשות כעת: היא מאפשרת לנו להיכנס לראשם של מבצעי ההתנתקות, להבין את הדילמות ולחוש את המתח. היא איננה ניסיון להציג את גוש קטיף כגן עדן אבוד, אלא ניסיון, אולי לראשונה,  לגעת בפצע שעדיין מדמם, בשאלת הסליחה והזיכרון.
 

הערה אחרונה: עיצוב הלבוש בסדרה נאמן למקור להפליא, המוזיקה קצת פחות. השילוב של קטעים מקוריים מגוש קטיף ומאירועי הפינוי מרגש ומעורר זיכרונות חזקים.

התנגדות עניינית - הפגנות ותקשורת היא מספיקה.

לא צריך לרדת לחיים אישיים של אנשים.

זה פגם מוסרי.

בגלל סיבות פוליטיות ואחרות אין הרבה קצינים בדרגת אלוף שמביעים עמדות ימניות. גרשון הוא כזה ולכן זה עוזר כדי "להלבין" את פשעיו בתקופת הגירוש.

בגדול קצינים כאלה לא מקודמים ונשארים אל"מ בדרך כלל ולפעמים סא"ל. בסיפור הזה גרשון הוא חריג וממילא כשצריך מרואיין עם רקע בטחוני הוא קופץ לשם יפה יפה.

אה, וכמובן שהוא מפרסם את המאמרים שלו בחינם ולא גובה עליהם תשלום. עוד סיבה.

(בורח...)

במקרה שלו כולם היו גאים בו בתור קצין והעובדה שהוא אומר "את הדברים הנכונים" עם דרגות של אלוף עושה נהדר את העבודה. והוא ידע את  זה מראש כשהיה תא"ל ורצה להתקדם לאלוף בתקופה הארורה ההיא.

האם יש התיחסות לזה שהכהן הפך אחרי ההתנתקות לאלוף. זה יכול להיות הסבר מצוין למה למרות  כל הלבטים המרגשים שלו. בפועל הוא קבל את התפקיד וביצע אותו בשלמות

הרב וייס שחלקו בגירוש לא מגיע לכדי עשירית מזה של הכהן, מוחרם ובצדק, ומנגד הכהן הפך ליקיר המגזר.

בושה וחרפה. אוי לאזניים שכך שומעות.

בסופו של דבר - נאמר או לא נאמר, היתה שיחה של יותר משעה. אתה מבין שגם אם אולי נאמר משפט כזה או אחר, זה ממש לא 'מה שנאמר' בכזאת שיחה.

האיש המוזר והקפריזי הזה הוכיח כבר 900 פעם את יכולתו וכישוריו לומר דבר והיפוכו באותו יום ולעיתים קרובות באותו משפט.

סימן ההיכר הבולט ביותר שלו הוא שפת הביבים.

הראשונים שלמדו לפענח את הג'ינג'י הטיפש הזה הם האירנים, ומאז הם עושים לו בית ספר על בסיס יומי ושעתי.

בית הספר האירני נמצא ברובע הדחיה בבירות ולא במיצרי הורמוז. "האירנים מתחננים להסכם" מחרטט טראמפ, אבל את האמת כולנו יודעים, ואת דברי ההבל שלו, לא ניתן לתרץ הלכה למעשה. 

האירנים מבעירים אש בגבולנו הצפוני, ובצדק מגיבה ישראל, אבל לאירנים זה מספיק כדי לנפנף את טראמפ ולשלוח אותו ללחוץ על ישראל לנצור אש, בטרם שיח רציני על סיום הסכסוך במפרץ. 

למי שעוד לא ברור, לאירנים יש זמן, בניגוד לטראמפ שבחירות נובמבר נמצאות מתחת לחלון שלו בבית הלבן.

בינתים מצליח נתניהו להרגיע את הג'ינג'י, ולהוציא את הרבידים מדעתם לא בלי מחיר בטחוני משמעותי וחיי אדם יקרים.

ומצד שני, את תומכיהם ועוזריהם בחצי הכדור הדרומי, הוא מצליח להרגיז. 

דעתי עליו לא השתנתה כהוא זה מאז שנכנס בשנית לבית הלבן.

הכרטיס שלי מסודר, בלי קשקושים ובלי מחיקות.

נתניהו, יאמר לזכותו, למד לעבוד עם האיש המתעתע הזה, ואכן הגענו להישגים כבירים. 

אבל המשך כהונתו של נתניהו בלשכת ראש הממשלה אינה מונחת בכיס בגלל שיא מנדטים ימנים שצפויים, נכון לעכשו, לרדת לטמיון. 

בדיעבד אנחנו יודעים, שבאותם ימים ממש, רכבת אווירית אמריקאית מילאה את מחסני צה"ל לקראת עם כלביא שהיה מתואם לחלוטין והתארגנו לקראתו במשך כמה חודשים.

כי:

א. מותר לטראמפ לכעוס, בהנה שלא מדובר בהנפצה

ב. טראמפ ונתניהו כבר עבדו על העולם. זה בדיוק אותן הדלפות שהיו לפני 'עם כלביא'.

ג. הקשר בין ישראל לארה"ב ובין נתניהו לטראמפ לא נמדד בהדלפת שיחות אלא בקואופרציה חסרת התקדים שיש בקדנציה הזו.

ד. על כל הדלפה של 'טראמפ זעם' יש תיעוד של טראמפ בעצמו מחמיא לנתניהו. אז למי להאמין לטראמפ עצמו או למדליף אנונימי?

ה. טראמפ מטורף יותר מנתניהו. 

קיללה את ביבי בטלפון: " בן ****" אחרי שעשה דברים נגד ארהב

עוד חרטטן בשקל ועשרים, שמוכר לוקשים להמונים ומצליח בסופו של יום לשרוף שנים וחצי מנדטים לימין.

תגידו, מי מממן את החרטטן הזה, וממה הוא מתפרנס ביום יום.

איפה הנהגת הציונות הדתית שתקרא לכל המשוגעים ותומכיהם די בכל אתר ואתר, לרדת מהעץ ומהגג.

לגייס את כולם 'כדי להגן על ביתם' - זה מודל סופר בזבזני. אולי בישובי ספר, יש בזה טעם. אם כי גם בעוטף עזה הוכח לחלוטין שבישובים בהם היתה כיתת כוננות מאומנת באמת ושדאגה להחזיק את הנשק זמין - כמעט שלא היו נפגעים. כך שאפילו בישובי ספר, לא באמת צריך לכולם, רק להחזיק כיתות כוננות מאומנות ומצוידות.

בערים הגדולות זה פשוט מוגוחך. התוצאה היחידה של מהלך כמו שהוא מציע תהיה דו"צים מטורפים, כשמאות אלפי בעלי נשקים בגוש דן לדוגמא, שאינם מאומנים כראוי ולא מתורגלים בעבודה קרבית עם אלפי שכניהם ברחובות הסמוכים - יתחילו לירות תוך כדי אירוע שאף אחד לא מנהל אותו ולא באמת מסוגל לנהל אותו.

מעבר לזה, כיום נשארים בקבע, האידיאליסטים. הצורך להחזיק בתנאי קבע מספיק משכנעים, את עשרות האלפים שכיום לא נשארים, שיהיה צריך בשביל להחזיק את הקווים והפעילות הקיימת ובשביל שיהיו עתודות מילואים מספיקות למלחמה בכמה חזיתות - יעלה למדינה הרבה הרבה יותר ממה שעולה צבא החובה היום.

תומכיו וגם בעיני מתנגדיו). תופעה שמעולם לא קרתה לשום ראש ממשלה במדינה

לא אמרתי מילה על נתניהו, או על כך שהוא לא אשם - אקטואליה וחדשות

"נתניהו כנראה שלא יהיה פה אחרי המלחמה"...

גם כחמישה חודשים לתוך המלחמה היו מעטי מעט, שאני לא בהם, שהאמינו שנתניהו ישרוד את זה - והוא שרד. מה שנראה אז כמעט לא לגיטימי - הפך למובן מאליו. זו דוגמה מעולה שמראה שגם בזמן שכל הסיכויים לרעתו - הוא ממשיך להילחם.

זו בהחלט אחת הנקודות שעמדו מול עיני שהחלטתי להתמקד בנקודה הזאת של נתניהו בסיכום 30 שנה מאז נכנס לראשונה לתפקיד ראש הממשלה.

לאחר טבח שמחת תורה נראה היה שהאיש גמור, אבל בתוך זמן שוכנענו רובנו, שמערכת הבטחון שבהגדרתה אמורה לשמור על המדינה מכרה את נשמתה לשטן. נתניהו שידע את האמת התחיל להשיב מלחמה שערה, הן במישור הפנימי והן מול האויבים מבחוץ. מול האויבים מבחוץ הוא רשם הישגים אדירים, ועדיין לא חזרה הארץ לשקוט 40 שנה.   

במישור הפנימי הוא נלחם מול כוחות רשע עוצמתיים יותר מכל אויבי ישראל גם יחד, ולעניין זה ראש התמנון הוא בג"ץ כמובן.

בסבירות בינונית + שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, הוא יקדיש את מיטב זמנו במישור הפנימי, לסגירת חשבון אישי וציבורי עם בג"ץ ועם הפרקליטות. 

מצד שני הטכנולוגיה גורמת לכך שהעורף חוטף הרבה יותר, כי הכל בשלט רחוק

ע''ע הבליץ על לונדון

טיל אחד למדינה שלימה

שבעז"ה מקבלי ההחלטות יהיו שלוחים נאמנים ויקבלו את ההחלטות הנכונות בהקשר הביטחוני לעם ישראל.

הזוי שהצפון כרגע נמצא במלחמה (אזעקות, מוסדות סגורים וכל המשתמע) וכל שאר הארץ מתנהלת כרגיל

כמו שהעוטף היו הרבה שנים

מדינת ישראל עדיין מתקשה לשמור על אזרחים שגרים על הגבול 

זו מציאות שרק מי שגר במקומות האלה מכיר, יש זמנים שאפילו הם כבר כחלק מהשגרה לא מתייחסים לזה כאל משהו חריג שזה עוד יותר הזוי

כוונתי היא, שצריך להבין שקשה מאוד על בלתי אפשרי שב20 שנה הכול יהיה מושלם וכל חלקי העם יהיו מרוצים (מה שלא יקרה אף פעם, סמוך עלי)

אע"פ ש20 שנה זה הרבה מאוד זמן, ואני לא חס על ביבי, יש הרבה מאוד דברים שאני חושב שהווא טעה בהם והיה צריך לעשות אחרת (ובינהם מה שהעלית), ואעפ"כ צריך להסתכל על  הדברים החיוביים שהשתנו מאז, ולזכור שתמיד אבל תמיד יהיו חלקים שלא יתרצו, ככה זה בעולם.

יש לי עוד מה לומר בנושא ואכמ"ל.