רס"ל (במיל') עמר משה גאלדור בן ה-30 מירושלים, לוחם ביחס"ם (5111) שבחטיבת גולני, הובא היום (רביעי) למנוחות אחרי שנפל מפגיעת כטב"ם נפץ של חיזבאללה.
גאלדור הותיר אחריו את הוריו אורן ורעיה, שלושה אחים, שני ילדים ואת אשתו, עדי, שאיבדה את אביה ירון גיספן בפיגוע.
"היית אדם פרטי ופתאום התמונות שלך בכל מקום. המוות שלך כל כך כללי וציבורי. היו לנו כל כך הרבה תכניות להגשים, חלקן מהשבועות האחרונים. נשארתי עם זה לבד", ספדה.
עוד אמרה: "הסבב הנוכחי היה קשה לשנינו. בספטמבר הילדים התחילו מסגרות חדשות. נדנדתי לך בלי הפסקה שתסיים עם זה כבר. בשבוע האחרון היית חולה בבית, ודיברנו על זה לא מעט שזה כבר יותר מדי, הנטל הזה שאנחנו סוחבים בשנה האחרונה כבר כבד מדי בשבילנו. הבטחת שאם לא יהיה איזה אופק לסיום בשבועות הקרובים אתה תסיים את זה ותחזור הביתה. ודיברנו שזה יקרה עד יום ההולדת של נטע. לא הספקת".
"במוצ"ש האחרון אחרי שבוע ארוך בבית, כשהתארגנת לחזור למילואים. פעם ראשונה שממש לא היה לך כוח ומוטיבציה לנסוע. פשוט בכית שאתה רוצה להישאר איתנו בבית. אבל חזרת כי ידעת שיש אחרים שצריכים לצאת הביתה. איבדתי את אבא שלי בגיל 15 וזה ערער משהו לגבי היציבות בחיים. היו לי חששות מדברים אבל ישר הדחקתי. אמרתי לעצמי שאין מצב שהילדים שלי יגדלו בלי אבא שלהם. לרוב לא דאגתי לך בכלל. אמרתי לעצמי שאין מצב שיקרה לך משהו".
אורן, אביו של עמר, ספד לו: "עומר חכם, ציני, נבון, רחב אופקים, בן קשוב. נפש עמוקה. בצבא ליוויתי אותך מרחוק, ואחרי השירות הרחבת את ידיעותייך לאזור קטמון ורחביה. הפכת למעין מדריך טיולים מקומי שמספר סיפורים על בתים ישנים. למדת אדריכלות. הלכת לעבוד במשרד של רוני וגולן. התחבבת על כל העובדים מכל החברה הישראלית. עברת למשרד ירושלמי בעמק רפאים בו בקושי הספקת לעבוד בשל המילואים. מה שלא מנע ממנו לעזור לכם בסיטואציה".
אחיו ניצן ספד: "היית כל כך שמח ואופטימי וכל כך מסור. היה כיף לצחוק איתך על הכל. עשית את זה בהרמוניה כל כך גבוהה. החזקת את החיים בשתי ידיים. רצת איתם. ככה היית גם בצבא. לא הבנתי איך גייסת את עצמך ב-7 באוקטובר. בכלל לא חשבת אם אתה צריך להיות שם. כל הפעמים שנפגשנו בשנה הארוכה הזו. כשצחקנו. על הקצינים. על הפוליטיקאים. לא הלכתי כמוך. לא הבנתי איך אתה יכול לצאת ולהיות כל כך מסור ולהקריב את נפשך למה שראית שעושה טוב לאזרחים בעוטף עזה ובגבול הצפון. ברור לי שהיה לך ברור שאתה מסכן את עצמך. יצאת לזה. מתוך ידיעה והאמנת במה שאתה עושה. בטוב, בפשוט. באותם אנשים שגרים בצפון ובדרום. רצית שיהיה כאן קצת טוב יותר לכולנו".