עוד לפני אירועי השבעה באוקטובר וההתקפה הרצחנית של החמאס על יישובי הדרום, היינו עדים להשתלטות של סטודנטים פרו פלסטינים על הפעילות בקמפוסים ברחבי העולם, כשהם שוטפים מוסד אחרי מוסד בתעמולה אנטי ישראלית.
ולא רק לסטודנטים היהודים לא היה כל מענה, אלא חלקם אף הזדהו עם הפרו – פלסטינים והצטרפו אליהם, כשכולם נושאים את דגל המחאה כלפי ישראל, ומאשימים אותה בטיהור אתני של הפלסטינים והערבים בישראל.
והתעמולה השקרית הזאת הלכה והתחזקה. אך כאמור, לא היה שום מענה ולא ניסיון להתמודד עם התעמולה השקרית הזאת כשלמעשה, הטיהור היחידי שנעשה, היה טיהור אתני של יהודי ארצות ערב, שנרדפו וסבלו קשות מפוגרומים, משלילת אזרחות והלאמת רכוש, וקרוב למיליון יהודים שחיו שם, עזבו את ארצות ערב עם קומה של מדינת ישראל. כך חוסלו הקהילות היהודיות שחיו שם כאלפיים שנה, ומתוך כמיליון יהודים, נשארו אלפים בודדים בחלק מארצות ערב, ולזה קוראים טיהור אתני כעובדה, ולא כתעמולה שקרית.
אך לצערנו הגדול, במשך שנים רבות לא טרחו מערכות החינוך והחברה במדינת ישראל, לספר את סיפורן של הקהילות היהודיות שחיו במדינות ערב וחוסלו בעקבות תהליך שהביא בסופו של דבר לטיהור אתני טוטאלי.
דורות שלמים גדלו במדינת ישראל ללא ידיעה ומודעות לגבי סבלם והקרבתם של יהודי ארצות ערב, בעקבות תקומתה של מדינת ישראל, ומעולם לא שמענו קולות של מחאה או הפגנות בארץ ובעולם כולו, כנגד הטיהור האתני שנעשה ליהודים בארצות ערב.
המחדל הזה הוא כפול, מצד אחד, סיפורם של יהודי ארצות ערב וסבלם הגדול עם קומה של מדינת ישראל, והמחיר הכואב ששולם בנפש, בגוף וברכוש, לא היה חלק מלימוד ההיסטוריה של עם ישראל בדורות האחרונים. והתוצאה היתה תחושה
קשה של ניכור וחוסר שייכות ושותפות בתולדות התקומה של מדינת ישראל.
גם כאשר הועלתה הצעת החוק לקביעת יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב, התנגד נחרצות שר החינוך דאז, והפיל את הצעת החוק. ורק פעילות אינטנסיבית של ועדת החינוך הביאה לאישורו של החוק. וגם כאשר נכתב בהצעת החוק, שהשר יורה על לימוד סיפור גירושם של היהודים מארצות ערב, התנגד השר, ולאחר לחצים של וועדת החינוך , הסכים שייכתב בחוק שהשר יעודד. כלומר, אם ירצו ילמדו , לא ירצו לא ילמדו (כמו בבדיחה הידועה על המזון לציפורים , ירצו יאכלו לא ירצו, לא יאכלו).
תחושת הניכור והחוסר בהכרה בערך הלימוד, בלטה גם באחת הדוגמאות של מנהלת בי"ס ,ששלחה תלמידים לכינוס מיוחד ביום היציאה, אך שלחה רק תלמידים בני משפחות יוצאות ארצות ערב, כאילו ההיסטוריה והמחיר ששולם ע"י הקהילות הללו בעקבות תקומתה של מדינת ישראל, אינו סיפור הנוגע לכלל עם ישראל ולתולדות עמנו...
המחיר השני נוגע להפקרת השטח של הפרסום וההסברה בארץ ובעולם , לתעמולה הפלסטינית , שכאילו נעשה טיהור אתני לפלסטינים ולערבים במדינת ישראל, בשעה שההפך הוא הנכון , והאמת והעובדות הן שמדברות בעד עצמן, שהטיהור האתני היה בארצות ערב כלפי היהודים.
הנזקים העצומים של התעמולה הפלסטינית הם גם תוצאה של ההתעלמות מהקניית ידע ופעילות חינוכית של הנוער בארץ ובעולם, ולימוד והכרה של עובדות היסטוריות על בני הקהילות היהודיות בארצות ערב. ובמקום לראות מענה ועמידה איתנה מלווה בהסברים ובהצגת עובדות , אנו רואים חידלון , חוסר אונות ובריחה של סטודנטים יהודים, כשכל הסביבה בוערת מתעמולה שקרית של טיהור אתני.
אין ספק שלו הייתה ידיעה או הכרה של הנושא, לא היינו רואים את הבריחה של הסטודנטים בחו"ל, גם לא את שתיקתה של האקדמיה בארץ ובחו"ל ואת חוסר האונים של מערכות ההסברה בארץ.
עצוב מאוד שאחד הסרטונים הבודדים המדבר על הטיהור האתני של יהודי ארצות ערב, הופק ופורסם ע"י ערביה נוצרית מלבנון, הגב' בריג'יט גבריאל כתגובה לתעמולה השקרית של הפלסטינים על טיהור אתני.
גם בשעה הזאת זה לא מאוחר, להפיץ את הסיפור של יהודי ארצות ערב, ולתת מענה ראוי לתעמולה הפלסטינית השקרית.
הכותב הוא מיוזמי חוק הגירוש בהיותו ח"כ וכיום מנהל מרכז דהאן