יזהר ליפשיץ, בנו של עודד החטוף בעזה, משוחח עם ערוץ 7 במהלך ביקור הוא מקיים בכנסת, על רקע השמועות לפיהן חלה התקדמות לקראת עסקה אפשרית לשחרור החטופים.
"יש הרבה רמזים ורוחות ואנחנו שומעים שמתקדמים למשהו. קוראים על זה גם בעיתונים וזה לא נכתב סתם", אומר ליפשיץ ומציין כי דווקא כאשר יש שקט סביב המהלכים הדבר מעיד שמשהו אכן מתקדם ויש מי שעובד לקראת קידום מהלך ממשי.
"כמשפחת חטופים אנחנו מחזיקים אצבעות שייצא משהו. זה לא פשוט וכולנו במתח", הוא אומר ומעריך כי המחלוקת בין הצדדים היא אותה מחלוקת שמלווה את המו"מ מיומו הראשון. "אם אומרים הפסקת אש זה אומר שאולי בהמשך יהיה אפשר לחזור ללחימה אם צריך, ואם אומרים שמפסיקים את הלחימה זה אומר לחזור אחורה ולהשאיר יכולות מסוימות של חמאס.
אם בתפר שבין הממשלים יהיה אפשר להוציא משהו, אני מברך על זה כי לפעמים האויב של הטוב הוא הטוב ביותר. המלחמה שלנו להגיע לעסקה היא כבר מהיום ה-54. כבר שנה אנחנו לא מצליחים להוציא חיים בעסקה ו-35 כבר מתו בפנים. אני לא בתוך צוותי המו"מ וכולנו רואים את הדברים מהצד".
בדבריו נזהר יזהר מלנקוט במספרים שלדבריו נשמעים אמנם באוויר, אך הם מבוססים על שמועות בלבד. "האנשים שעוסקים במו"מ כרגע הולכים להביא לנו את ההכי טוב שיש. אלה אותם צוותים שמהיום ה-54 יוצאים למצרים ולקטאר ואיתם האמריקאים בפנים. בתוך משפחות החטופים אנחנו דנים בינינו בלי לדעת מה באמת קורה בחדרי חדרים, אבל אני מאחל שימצאו מישהו להידבר איתו, מה שלא היה עד היום.
אם ימצאו מישהו לדבר איתו והוא יעמוד בהסכם ויחזיר לנו חטופים חיים ונראה את זה, אני מניח שזה יסלול את הדרך להמשך. כל חטוף שיחזור כתוצאה מעסקה אומר שיש תשתית ויש עם מי לדבר ושמסוגלים לאתר אותם ולהחזיר אותם ושאנחנו מסוגלים לתת להם את מה שהם רוצים, בין אם זה מחבלים או זמן לעצירה, כלומר שיש דיאלוג שמאפשר מהלך שאולי יגמור כבר את הסיפור".
עם זאת מדגיש יזהר ליפשיץ ואומר כי הוא מייחל לעסקה שתכלול את כולם. "זה לא או זה או בכלל לא, כי עם המצב הזה אנחנו תקועים יותר מדי ימים ומתו לנו יותר מדי חטופים. אני לא בטוח שנקבל עכשיו 35 אחרי שמתו כבר 35 שנכנסו לשם חיים וזה מראה לנו עד כמה אנחנו מצטמצמים והאפשרויות קטנות".
בדברים שאמר בדיוני ועדה בכנסת העלה יזהר ספק אם במציאות בה עניין החטופים מצוי על השולחן לצד הסערה בסוריה והזירות הנוספות, זה הזמן לשלושה דיונים בשבוע בהם יצטרך ראש הממשלה לפנות מזמנו שעות רבות למתן עדות.
"שאלתי מה היה קורה אם למשך חודש אחד זה היה יורד לדיון אחד בשבוע. זו תחושה שצריך לשבת עם היד על הדופק ולא ללכת עם קיבעון, גם אם הלכו לקראתו קודם לכן. זו תחושה שלי, אבל היא לא מגיעה מתוך הבנה במשפט או באופן שבו משפםט צריך להתנהל. היא באה מהתחושה שצריך ראש ממשלה שיהיה עכשיו קשוב במאה אחוז לחטופים לצפון ולכל מה שקורה, ומצד שני לא צריך לבטל, אבל למה זה צריך להיות שלושה ימים", סיכם.