הרב ישראל אריאל
הרב ישראל אריאלצילום: ערוץ 7

כיבוש ארץ ישראל ואיזור דמשק ראשיתו בימי אברהם, כך מתברר מפסוקי ספר בראשית יד, יד; בעניין מלחמת אברהם בארבעת המלכים.

המלחמה במלכים אלה מתקיימת לאחר שנצטווה אברהם להתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה. מכוח מתנת הארץ קם אברהם ונלחם בפולשים, ככתוב: "וירדוף עד דן. ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו, ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל [מצפון] לדמשק".

בתרגומים מבואר (אונקלוס, יונתן וירושלמי) שרדף עד חובה אשר 'מציפונא לדמשק'. למרות ששבט דן טרם בא לעולם, קוראת התורה לאיזור שמצפון לדמשק בשם זה. הווה אומר: מלחמתו של אברהם בארבעת מלכי הצפון נערכה מכוח העובדה ששבט דן עתיד להתנחל בחבל זה של ארץ ישראל.

כך גם מבואר בדברי חז"ל, שנחלת דן השתרעה ממקורות הירדן ועד מצפון לדמשק. ראה תנחומא לך לך יג: "'ויכם וירדפם עד חובה'… ללמדך, שדן נקרא – 'חובה'". 'חובה' 'היא 'בעל בק' הידועה בעבודה זרה שבה, ולכן נקראת 'חובה' ואכמ"ל. ראה גם ילקוט שמעוני (תורה רמז תתכג): "'עד דן' - עדיין לא באו שבטים לארץ ולא נתחלקה ארץ ישראל לישראל. ומה תלמוד לומר – 'עד דן'? אלא שאמרו לו לאברהם [משמים]: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מחלציך, וזה ['דן' ו'חובה'] חלקו של אחד מהשבטים הוא".

על כיבושי אברהם בדמשק, למדים אנו ממקור קדום מתקופת בית שני. כך כותב ההיסטוריון 'ניקולאוס מדמשק', נכרי שחי בדמשק בתקופת הורדוס ונודע בספרי ההיסטוריה שכתב, כן היה יועצם של מלכים בתקופתו. באשר לתקופת אברהם כותב ניקולאוס כדלהלן: "אברהם בא מארץ כשדים לדמשק, והיה שם למלך. כעבור זמן היגר עם אנשיו לכנען, ועד היום נודע שמו בארץ דמשק". כלומר, נוכחותו של אברהם בדמשק היתה ידועה ברבים אף בימי בית שני.

בתום מלחמת אברהם במלכים כרת ה' עם אברהם את 'ברית בין הבתרים', ככתוב (בראשית טו, יח): "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת", בכך ניתנה לישראל גם העיר דמשק הנמצאת בלב הארץ, בין נהר מצרים לנהר פרת.

נחלת שניים וחצי השבטים בעבר הירדן – השתרעה צפונה לעיר דמשק

דוד כבש בקרב את כל המרחב בין דמשק לנהר פרת והכניע את הארמים היושבים בה. כמובא בשמואל-ב (ח, ה): "ותבוא ארם דמשק לעזור להדדעזר מלך צובה, ויך דוד בארם עשרים ושנים אלף איש. וישם דוד נציבים בארם דמשק, ותהי ארם לדוד לעבדים נושאי מנחה".

שלטון מלכי ישראל בדמשק היו בו עליות וירידות, אך המרחב שמצפון לדמשק עד נהר פרת נכבש לא אחת. מתברר, שבתקופת התנחלות השבטים בעבר הירדן התפשטה נחלת שניים וחצי השבטים עד נהר פרת ובכלל זה העיר דמשק. כך מבואר ב'תרגום ירושלמי השלם' המובא ב'תורה שלמה' למסעי (לד, טו) על הפסוק העוסק בתחום שנים וחצי השבטים בעבר הירדן. ומבואר שם, שנחלת שבט דן הגיעה "לטור תלגא, לתחומה לבנון, דמצפון עיינוותיה דדרמשק", כלומר: הגבול שבין שנים וחצי השבטים לבין נחלת שבט דן יצא להר השלג, לתחום הר לבנון שמצפון מעיינותיה [ונהרותיה] של דמשק. בהמשך מתורגם: "ומצפון עיינוותיה דדרמשק נפק להון תחומא לנהרא רובא נהרא פרת, דעלוי סדר נצחני קרבוי דה' מתעבדין". כלומר, מצפון מעיינותיה של דמשק התמשך גבול שנים וחצי השבטים - היושבים בעבר הירדן - עד לנהר פרת, שעליו סדר קרבות ה' עתידים להתרחש.

כוונת התרגום למלחמות העתידות להתקיים בעתיד על נהר פרת, כמובא בישעיהו יא, טו: "והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר [פרת]... והיכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים". בתרגום שם מבואר, שאחר שיביא ה' מכה על האומות המשעבדות את ישראל, יעלו ישראל השוכנים בארצות הצפון ארצה, ויעברו בהמוניהם דרך נהר פרת. ככתוב: "והיתה מסילה לשאר עמו, אשר ישאר מאשור, כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים".

נמצא, לפי התרגום, שנחלת השבטים הצפוניים בעבר הירדן, כגון חצי שבט המנשה היושב שם, נחלתו השתרעה מעבר לדמשק. ממילא, דמשק אינה אלא אחת מן הערים שיש להוריש בארץ ישראל.

אכן מבואר בתנ"ך שבימי בית ראשון השתרעה נחלת שנים וחצי השבטים עד נהר פרת, ככתוב בדברי הימים א' (ה, ג): "בני ראובן... למזרח ישב עד לבוא מדברה - למן הנהר פרת - כי מקניהם רבו בארץ גלעד". כלומר, שבט ראובן שהיו לו עדרי צאן לרוב, נחלתו השתרעה באיזור המזרחי של ארץ ישראל בין דמשק לנהר פרת.

כך גם נחלת נפתלי, אף היא השתרעה מאיזור הגליל עד איזור דמשק. הדבר עולה לא רק מן התרגומים דלעיל, אלא גם מכתבי יוסף בן מתיתיהו בקדמוניות, ה, א, כב; הכותב: "החלקים הפונים מזרחה, עד דמשק העיר… עד הר הלבנון נטלו בני נפתלי".

בעקבות כיבושי דוד, ביצר שלמה המלך ערי גבול רבות השוכנות מצפון לדמשק, ובעיקר את תדמור, עיר מרכזית הסמוכה לנהר פרת. כמבואר בדברי הימים ב' ח, ג: "וילך שלמה חמת צובה ויחזק עליה. ויבן את תדמור במדבר ואת כל ערי המסכנות אשר בנה בחמת".

מצוות 'ירושה וישיבה' - וכיבוש איזור דמשק ב'ספרי'

גבולות ארץ ישראל נדונו ב'ספרי' דברים (יא, כד) שם נקבעה בתורה מצוות כיבוש הארץ וסדר הכיבושים בתוך גבולות הארץ.

זה לשון הספרי: "'כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה': אם ללמד על תחומי ארץ ישראל - הרי כבר נאמר (שם): "מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם' [שאתם חייבים לכובשו – רמב"ן]. מה תלמוד לומר: 'כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה'? אמר להם: כל מקום שתכבשו חוץ ממקומות האלו [כגון ארם נהריים צפונה לנהר פרת]- הרי הוא שלכם".

לשיטת ה'ספרי' דלעיל, דמשק היא ארץ ישראל. הדבר מתחייב לאור הציווי בתורה להוריש את העמים שבין נהר פרת לים הגדול. מתברר, שדמשק שוכנת בתוך משבצת של גבולות בצפונה של ארץ ישראל: הצלע האחת היא נהר פרת התוחם את הארץ ממזרח לדמשק. הצלע הצפונית היא לבוא חמת (אנטיוכיה והעיר חאלב) ו'ארץ החיתים' התוחמת את הארץ מצפון. הצלע המערבית היא הים התיכון - "הים האחרון". והצלע הדרומית היא נהרות אמנה ופרפר – נהרות דמשק, ומשבצת זו בצפון, כולה ארץ ישראל שבתורה שמצווה לכובשה.

מן הכתובים עולה, כי, אכן, נערכו מלחמות וכיבושים במהלך הדורות בצפון כחלק ממצות הכיבוש, ובמהלכם נכבשה דמשק והיתה בשליטת ישראל לתקופות ארוכות וקצרות, כמבואר לעיל. כן מצינו מקורות רבים בנביאים המדברים על שייכותה של דמשק לארץ ישראל.

כך מובא באשר לירבעם בן יואש, אשר כבש את דמשק בשנית – לאחר תקופת שלטון דוד שם - והחזירה לידי ישראל, ככתוב (מלכים ב, יד, כח): "ויתר דברי ירבעם... וגבורתו אשר נלחם, ואשר השיב את דמשק ואת חמת ליהודה בישראל".

עתידה ירושלים להיות מגעת עד שערי דמשק

בדברי הנביא זכריה (ט, א) מצינו, כי בעתיד תתפשט קדושת המקדש וירושלים עד העיר דמשק. וכדברי רש"י שם על המילים - "'ודמשק מנוחתו': 'מה אני מקיים: 'ודמשק מנוחתו'? - שעתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק. ואין 'מנוחתו' אלא ירושלים, שנאמר: 'זאת מנוחתי עדי עד' - כך ברייתא שנויה בסיפרי דברים א", עד כאן דבריו. דברי רש"י מקבלים חיזוק במאמרו של רבי יוחנן בשיר השירים רבה (פרשה ז): "אמר רבי יוחנן: עתידה ירושלים שתהא מגעת עד שערי דמשק".

מן הראוי לעיין בדברי הספרי שם (דברים פרק א): "אמר רבי יוסי בן דורמסקית... מעיד אני עלי שמים וארץ שאני מדמשק, ויש שם מקום ששמו חדרך... 'ודמשק מנוחתו': מניין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק? שנאמר: 'ודמשק מנוחתו', ואין 'מנוחתו' אלא ירושלם, שנאמר: 'זאת מנוחתי עדי עד'".

דומה, שרצה רבי יוסי ללמדנו, שדמשק היא ארץ ישראל כמו המקדש וירושלים. לפיכך, העיד עליו שמים וארץ שהוא מדמשק, כלומר: לא תאמרו שאני דר בחוץ לארץ, ו"כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה", אלא הנני דר בארץ ישראל, לפיכך, איני בוש מלהכריז על עצמי, ולהעיד עלי שמים וארץ כי אני מדמשק.

מן הראוי להזכיר בהקשר לכך, את מה שאמר הרבי מלובביץ' בעת מלחמת יום הכיפורים בחג הסוכות, כשצבא ישראל התקדם והגיע סמוך לדמשק, וכך אמר: ביום שיכנס צה"ל לדמשק, ייבנה המקדש! כי 'דמשק' אותיות 'מקדש', ודברי פי חכם חן.

דברי הנבואה של זכריה ופירוש הנבואה במדרשי חז"ל שולבו ב'סדר הושענות' ל'הושענא רבה'. בסיום סדר ההושענות שם, מובאת 'הושענא', שחוברה על ידי ר' אליעזר הקליר ופותחת ב"קול מבשר מבשר ואומר". שם נאמר:

קול נשמע בכל גבולך: הרחיבי מקום אהלך!

מבשר ואומר.

שימי עד דמשק משכנותיך!

קבלי בניך ובנותיך!