על הימין להרים ראש ולהתרומם

הקונצפציות של הימין בנושאי בטחון ומדיניות הולכות ומתבררות כנכונות יותר מאלו של השמאל.

המציאות של הניצחונות הצבאיים המוחצים בעזה ובלבנון והבונוס של נפילת אסד תואמות את הגישה של הימין. פרישת גנץ ואיזנקוט מהקבינט רק היטיבה.

המכה שספגה איראן בנפילת סוריה והחיזבאללה הם בסדר גודל דמיוני ומדהים. זה מחייב לחדד את הקונצפציות הימניות ולדייק למציאות ההולכת ומתהווה. עדיין נותרה הרבה מלאכה בשיקום ובסגירה של החזיתות, ובכלל עוד לא ברור מה צופן לנו העתיד הקרוב והרחוק, בסוריה ובכל רחבי המזרח תיכון. בכל מקרה מה שנכון כרגע שהימין יכול לזקוף את ראשו, להיות גאה בחלקו בהישגים של ישראל, אבל לא לאבד את הראש.

לא להיסחף לאופוריה ולניסיון למחטפים מהירים. החל בהתיישבות בעזה שלא ברור אם היא נכונה, ובוודאי לא כרגע. וגם לא בריבונות ביהודה ושומרון שגם ממשל טראמפ לא בטוח שיתמוך. בנוסף גם לא לחזרה חפוזה מדי לרפורמה המשפטית. חיזוק ההתיישבות והרחבתה בהחלט כן, ובנושא זה סמוטריץ חולל גדולות. אבל גם זה לא בהשתוללות ולא בפרסומא דניסא, אלא בצניעות ובסבלנות ימנית. מומלץ לנהוג בנחישות אבל בהדרגה באיפוק בכל התחומים, וגם לא בהסלמה מול השמאל המוכה וחבול.

השמאל נראה על הפנים, ורק שנאתו לנתניהו הימין והדתיים נשמרת ולא פוחתת, וזה לא לזכותו ולא לטובתו, ובוודאי לא תורם לישראל. ולמרות שמערכת המשפט גם היא נחשפת במערומיה עם משפט נתניהו ותיק 4000 המופרך, וחקירות המוגזמות ומופרכות לגבי לשכת נתניהו ובפסיקות שונות ומשונות. כרגע ניאותו השופטים לדחות את עדותו, כנראה על רקע התקדמות בעסקת החטופים.

ולמרות זאת, על השר יריב לוין לבלום את תשוקתו ושאיפתו לרפורמה משפטית חדה ומוחלטת, וגרסה מתונה ומוסכמת יותר תתממש בעתה ובזמנה וישמרו לו הזכויות. לא עכשיו.

בניגוד לכל היגיון לאומי סביר בעיית החטופים כבר מזמן הפכה לרעש רקע מיותר של מתח בין שמאל וימין, כאשר ארגוני המחאה אמצו בחיבוק דב את משפחות החטופים, בעיקר באמצעות מטה החטופים, תוך שהם משחזרים את דפוסי קפלן ואחים לנשק. נושא זה הזין באופן קבוע יחסית את המתח הפנימי בין ימין ושמאל, ויתכן שכרגע הוא מתקרב לסיומו המיוחל.

בתזמון גרוע, משפט נתניהו והוויכוח סביב בחירות נשיא לבית המשפט העליון והוועדה לבחירת שופטים גרמו להסלמת יתר של המערכה הפנימית בין ימין ושמאל. מדובר ברעש רקע מפריע ומיקוד האנרגיה הלאומית שלא בכיוון הנדרש. מה שחשוב יותר הוא סגירת המערכות בדרום ובצפון, שיקום הישובים וחזרת התושבים, הנעת הכלכלה וחזרה לחיים נורמליים. והחשוב מכל, השלמת המשימות הצבאיות בסוריה ואיראן, בחסות טראמפ שנותן תיקווה שיעזור יותר, או לפחות לא יפריע כמו ממישל ביידן והאריס.

נתניהו הוכיח את עצמו כמבין באסטרטגיה ומדינאות, והשיג ניצחון לאומי ואישי מזהיר. כל זה לאחר המחדל הנורא של ה-7.10 שעדיין הוא אמור לקחת עליו אחריות מלאה כראש ממשלה, אבל מצד שני יש לו זכויות מלאות על מה שהושג, ובעיקר על מה שעדיין לא הושג הגרעין האיראני, שזה כרגע בהישג יד, ובהמשך סעודיה ומזרח תיכון חדש. אמתי ולא מדומיין כפי שהגה שמעון פרס בשעתו. השמאל טעון עדיין בשנאתו לנתניהו ולא מסוגל לפרגן ולו מילה אחת. המכסימום מבחינתם הוא לומר ש"הכוכבים התייצבו לצדו" בכל המרחב, השמאלנים נהיו פתאום "אסטרולוגים".

למרבה הצער רובם גם לא מראה סימנים למודעות מלאה לכישלון הקונצפציות שלהם לפני ה-7.10, וגם אחרי. לכל אורך המלחמה התייצבו "גאוני האסטרטגיה" שלהם באולפנים, ופתאום הם נמוגו. מי מהם שמעז עדיין לפרשן, מגמגם משהו למה שקורה, ומיד נאחז בביקורת עדכנית חדשה על נתניהו וממשלת הימין. הנושא הבלעדי שלהם כרגע הוא החטופים שאולי עוד מעט גם זה לא יהיה, הלוואי. הריק האידאולוגי והפוליטי של השמאל ומנהיגיו מהדהד היטב בשיח הציבורי.

ערוץ 14 חוגג, לעתים יותר מדי, ומגזים בירידות על השמאל, אבל לימין יש מספיק סיבות טובות להרים ראש. והעיקר להתרומם ולהגביה לגובה השעה, שלעתים נדמה משקפת את מה שניבאו נביאי ישראל בתקופות קודמות. הרב חיים נבון בספרו החדש "תתיישנו", מציע לנו לדעת להסתכל וללמוד גם אחורה בזמן, ולא תמיד קדימה. הקדמה לא תמיד היא מה שנכון וטוב. נדמה שבשנה האחרונה העם יהודי הולך ומתהווה מחדש, בישראל ובתפוצות, וזה רק עניין של תהליך וזמן שזה יתבטא גם במפה הפוליטית בישראל.

מי שיתרומם מעל השיח הפנימי הנמוך ירוויח גם מנדטים. הסקרים כרגע בערוצי 12 ו-13 מנבאים עדיין רוב לאופוזיציה, ופילבר בערוץ 14 מנבא ההיפך, אבל סביר להניח שהם יתיישנו וישתנו עד מועד הבחירות, שעדיין לא ברור מתי תהיינה. עד אז נחיה במציאות אחרת, ונקווה לטובה.

הכותב הוא פסיכולוג קליני