יגאל ברנד, מנכ"ל 'ביתר העולמית', התארח באולפן ערוץ 7 לשיחה לקראת ועידת ז'בוטינסקי ביום שני הקרוב וסיפר על שתי חזיתות שיקבלו במה מיוחדת בוועידה, נשות הלוחמים ותחום התקשורת - על התנהלותה הוא מותח ביקורת.
"ועידת ז'בוטינסקי מתכנסת פעם בשנה סביב תאריך ייסוד בית"ר", פותח ברנד את השיחה ומציין כי "השנה יצא לנו ממש באותו יום, 23 לדצמבר - תאריך הלועזי. שנה שברה היה אמור להיות וכמובן שהוועידה התבטלה בגלל המלחמה. אני הייתי בעזה ובכלל לא היה שייך ורלוונטי לעשות באותם שבועות ועידה ודיון רעיוני".
ברנד מגיע לוועידה עם מעל 200 ימי מילואים במלחמה והוא מסביר מדוע היא מתקיימת כעת, "ראינו לנכון כן לקיים את הוועידה כי זה איזשהו שלב גם אחרי מה שקרה בצפון, אחרי הכרעה מאוד ברורה לפי המשימות שנקבעו, לנטרל ולהרוס לחלוטין את כל התוכניות של חיזבאללה לכיבוש הגליל. פירקנו להם את הצורה, אין שם אבן על אבן. אני אומר את זה חד משמעית, אני לא חשוד כאיזשהו מישהו שמפחד ולא רוצה, וחושב שלא צריך להילחם, הדבר הזה צריך להיות מאוד מאוד ברור, אנחנו צריכים ליזום לחימה ולא להתקפל ולתת לאויב לאיים עלינו".
הוא מתייחס להפסקת אש ולתקיפות של צה"ל על כל הפרה ואומר: "אני מרוצה ואני אמרתי את זה גם איך שסיימנו. עברו שלושה שבועות, ואולי צריך לחכות עוד כמה שבועות, אבל ראשי הרשויות, הם עושים את זה בצורה מצוינת, צריכים להתחיל להחזיר את החיים לשגרה ולעבוד על זה, והתפקיד של צה"ל הוא לא לאפשר החזרה מינימלית של טרור מאיים על אזרחי מדינת ישראל בצפון. כרגע אנחנו הסרנו את האיום הזה של כיבוש הגליל, צריך להגיד את זה".
בהמשך עובר ברנד לזירת המורדים בסוריה ואומר: "יכול להיות שחלק מהדברים זה נסתרות דרכי האל ויכול להיות שדברים שגם לא אני, אני חושב שגם לא אתה ואולי גם לא רוב הצופים מכירים. אבל מה שקורה עכשיו, אנחנו רואים שהחיבור, הטבעת הזאת של איראן שסגרה על ישראל, היא מתפרקת".
הוא מפרט: "סוריה, אולי האבן החשובה ביותר, יצאה מהשליטה של איראן, הקשר הזה בין לבנון-חיזבאללה לאיראן הוא כרגע בעייתי מאוד. מה שצה"ל עושה בשבועיים האחרונים שהוא לא נותן ולא מאפשר לנקודות אסטרטגיות שיכולות לאיים על ישראל ליפול לידי האויב. אנחנו צריכים לסיים את הדבר הזה בצורה כזאת, שנקודות אסטרטגיות לא יכולות להיות בדי האויב".
מסוריה עובר ברנד לזירה הדרומית, הלחימה בעזה, ומתייחס לשאלת היום שאחרי. "אין יום של אחרי. עזה זה לא אירוע שנגמר בשנה, שנתיים, כנראה גם לא בחמש. בעזה זה לא מדינה שיש גבול. בעזה אין שלטון אחר שיכול לעשות שם סדר חוץ משליטה ישראלית. צריך לשים את הדברים על השולחן, לא נביא ערבי מחמד שיעשה סדר עם החמאס, זה לא יקרה. אנחנו צריכים להיות שם, לשלוט שם ולנהל את האירוע הזה גם אם זה יקח שנים".
סימן לניצחון יהיה הסרת האיום מתושבי עוטף עזה, "לא יהיה נשק שיכול לאיים על תושבי שדרות או המושבים או קיבוצים. גם אם זה ייקח שנים אנחנו צריכים להיות שם, לעבור בית בית, לפרק את כל התשתיות המטורפות האלה, שבוא נגיד את האמת אנחנו נתנו לזה ב-20-30 שנה האלה להתקיים ולהיבנות, חלק מזה כסף שאנחנו אפשרנו להיכנס, זה התיקון שלנו, אסור לנו לאפשר לזה לחזור".
"הפתרון האידיאלי", היא מוסיף, "זה פתרון ציוני, ערכי וגם מה שמוכיח את עצמו בשטח - התיישבות. אני לא יודע אם מחר בבוקר, עוד חודש או עוד שלוש שנים, בסוף ההתיישבות מונעת טרור ומונעת את אפשרות ההתעצמות של האויב במקומות האלה".
קיר הברזל של ז'בוטינסקי
הוועידה תתכנב ברוח המאמר שכתב ז'בוטינסקי לפני קצר יותר ממאה שנה - 'קיר הברזל'. ברנד משתף: "המאמר הוא סוג של סמן דרך, איזשהו לפיד שאתה יכול לקחת אותו ולהסתכל ולהבין שאם אתה סוטה מזה, אתה מגיע למקומות לא טובים. קיר הברזל הוא המון אספקטים שקשורים לחברה הישראל במדינת ישראל. אם זה חינוך, ואם זה כמובן התיישבות, ואם זה כמובן ביטחון שהתערער באותן 20-30 שנים האחרונות".
לדבריו, "מדינת ישראל חיה בסוג של אשליה בעשורים האחרונים כאילו אנחנו נמצאים במקום שאנחנו לא צריכים כל הזמן לעמוד על המשמר. היינו באיזה שהוא מקום שאם אנחנו ניתן להם איזה חבל לארץ, ואם נצא מפה וניתן להם שליטה עצמאית, לערבים - הבסיס של קיר הברזל זה שהערבים לא רוצים אותנו פה".
ברנד מסביר ברוח 'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי: "אתה צריך להיות חזק עם עצמך קודם כל, וכמובן כלפי הצד השני, להיות חזק על המשמר כל הזמן, גם תודעתית, ודרך התודעה אתה גם מגיע כמובן למעשים בשטח. ברגע שאנחנו נתמיד בזה ולא נוותר, ולא נגיד, אפשר לתת לו חיים נוחים יותר עד רמת שוויון זכויות - זה מה שהביא אותנו למקום הזה כי האויב רואה שאתה מוותר אז תודעתית הקיר ברזל שלך נסדק".
הוועידה תעסוק בחזיתות השונות ותעלה על נס שתי זירות שיש צורך להכיר בהן כחזיתות, החזית הביתית - נשות הלוחמים וכן החזית התקשורתית.
ברנד מסביר: "תקשורת זה חלק מקיר הברזל. התקשורת יש לה מעמד חשוב מאוד לכל אדם בישראל וגם החוצה. אנחנו יודעים שנסראללה היה עוקב קבוע אחרי התקשורת הישראלית וגם סינוואר והם היו עוקבים. לתקשורת יש משמעות מאוד חשובה על הלך הרוח ועל המעמד שלה".
"לתקשורת יש מקום מאוד חשוב", הוא אומר ומביא לדוגמה את ההתנהלות התקשורתית בשנה שקדמה לטבח השבעה באוקטובר: "גם קיר ברזל תקשורתי, הקיר הברזל המשמעות שלו, איך אתה מציג את העמדות שלך, איך אתה מתווכח, מה סף גבול ההתווכחות, מה אתה מציג באולפנים בכל מוצאי שבת בשנה לפני השבעה באוקטובר, הפגנות כאילו המדינה נגמרת? זה חלק מקיר הברזל".
בוועידה יוענק פרס לתקשורת לעיתונאית איילה חסון.
"אנחנו מעניקים פרס, לאו דווקא על עמדות ימניות, שמאלניות", הוא מדגיש ומוסיף כי "איילה חסון היא אשת תקשורת ותיקה בתאגיד היום. המקום פה הוא לא מה היא אומרת, אלא ההתעקשות שלה על הבאת עמדות של אמת, לרדת לרזולוציות, שלא לבוא ולקחת אג'נדה באופן אוטומטית וללכת עם האג'נדה הזאת לא משנה מה המחיר שלה, אלא ללכת על איזשהו מקום של אמת, היא משלמת על זה מחירים. אני חושב שזה הכי ראוי בעולם ומתאים ומכבד, גם אותנו, לא רק אותה".
בהמשך הוא עובר לפרט על החזית הנוספת, הבית, נשות הלוחמים. "היום יותר מדברים על זה, לא תמיד מבינים, אבל יותר יודעים להוקיר את זה. אני מסתכל על הבית שלי, יש התמודדויות, אני מסתכל על אשתי, שההתמודדות, איך מחזיקים בית, בסיטואציה שהאבא לא רק לא נמצא, אלא הוא במקום מסוכן. איך הילדים עוברים את זה? הבן הבכור מתגייס לצבא, זה מהלך מאוד מאוד גדול. זה מארג שלם של חברה ישראלית חזקה, שיודעת להתמודד עם קשיים, להתמודד עם שנה מאוד מאוד מורכבת, אני לא יודע אם יש שם מקומות בעולם עם כאלה סיטואציות, שיודעת להתמודד עם זה - זה נשות הברזל. זה מהצדעה והערכה שנשמע גם אותן, את ההתמודדויות שלהן".
לסיום הוא אומר: "אנחנו נותנים פתח, הוועידה זה מקום לדבר, לשמוע, לדון אני מקווה ומאמין שגם זה יצא בצורה מאוד מעניינת ונכונה ומעמיקה ואפשר יהיה ללמוד ממנה".