הם לא יפסלו אותנו

מספרים על ר' אריה לוין, רב האסירים, שבאחת השבתות ניגש אליו אסיר ואמר לו: "רבי, דע לך שבזכותך אני לא מעשן בשבת".

לכשתהה הכיצד, סיפר לו האסיר את המעשה: "בשבת שעברה, כשהגעת לבקר אותנו, ראיתי אותך מתקרב, ובאותו רגע הייתה לי ביד סיגריה דלוקה. כשהבחנת בי, הסתרתי את הסיגריה מאחורי גבי. בירכת אותי ב'שבת שלום' ולחצת את ידי, בלי שתדע שבידי השנייה מאחורי גבי ישנה סיגריה בוערת. ככל שלחצת את ידי בחמימות ובאהבה, הרגשתי איך הסיגריה צורבת את אצבעותיי, ומצפוני לא הניחני – כיצד אני לוחץ יד לרב, אומר לו שבת שלום, ובידי השנייה מעשן בשבת?! לכן מיד לאחר שהרב הלך, הרהרתי בדבר ונשבעתי לעצמי שלא אעשן בשבת לעולם".

האינסטינקט של האסיר ההוא אנושי מאוד. קוראים לזה בושה. שופטי העליון בישראל, בהיותם בדרגה על־אנושית, אינם סובלים מהסימפטום הזה. הם מסוגלים, תוך כדי שהדיון על גיוון השופטים בעליון ודרך הבחירה שלהם קורע את ישראל, לשבת ולפסול באופן חד־משמעי ובלתי מתפשר שני מועמדים מוכרים ואהודים בציבור שהביא שר המשפטים, ולהתעקש על כך בבחינת ייהרג ואל יעבור. ומיד לאחר מכן, כמובן, להתכחש לחלוטין לגוון פוליטי כלשהו, אפילו דהוי, בהליך בחירת המועמדים שלהם. איך אמר המנהיג העליון ברק: חיפשנו, לא מצאנו אף מרוקאי ראוי.

השופטים בשיטת "אף שעל"

הרבה פנים לסאגה המתמשכת של הוועדה למינוי שופטים, ולניסיון של שר המשפטים למנות לבית המשפט העליון נשיא ושופטים חדשים מטעמו.

מאז תחילת המלחמה, לפני שנה וחודשיים, קיבלו על עצמם חברי הוועדה כללי תשובה מחמירים והסכימו לא למנות שופטים שלא על דעת כל הצדדים בוועדה. מאז זרמו מים רבים בליטני, והיום מחמירים שם לריב על כל תג ותג ולתבל זאת בכמה שיותר דרמה. העדכון האחרון הוא שכת השופטים הצליחה ליצור כיתור אסטרטגי על יושב ראש הוועדה ושר המשפטים יריב לוין, כאשר מן העבר האחד היא מטילה וטו על מועמדיו לעליון ומן העבר השני מחייבת אותו באמצעות הזרוע הבג"צית למנות נשיא לעליון בתוך שבועות ספורים, ובכך שוללת ממנו את הקלף האחרון במשא ומתן. לוין, מנגד, מאיים לשלוף מתיבת הארכיון את הרפורמה המשפטית ולחוקק את שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים.

אני מבקש להסיט לרגע את המבט מהוויכוח המשתולל, ולהתרכז רק בנקודה הזאת: לוין מוכן לפשרה, וכבר הציע פשרה לפשרה, שבמסגרתה ימונו גם מועמדים מטעמו. גם. כלומר, לצד מועמדים שיביאו נציגי בית המשפט העליון ולוין יצביע להם במסגרת הפשרה. אבל, על פי שיטת "אף שעל" הנהוגה בבית המשפט העליון רק כלפי אויבים מבית, הודיע לו ממלא מקום נשיא העליון השופט יצחק עמית שייהרג ואל יעבור. אפילו הצעת הפשרה האחרונה, שלפיה ימונה רק נציג אחד מטעמו, נדחתה בחרון אף. וכל כך למה? מפני שהשר לוין הציב בחלקת האלוקים הקטנטנה שהותיר לעצמו שני מועמדים אפשריים: ד"ר אביעד בקשי או ד"ר רפאל ביטון. ועל הגבעה הזאת מוכנים שופטי העליון למות.

שופטי העליון, כדרכם, לא אוהבים לעמוד מאחורי מאבקי הכוח האגרסיביים שהם מנהלים מאחורי הקלעים. זה נוגד את תדמית המזג השיפוטי שלהם. בשביל זה יש להם את העיתונאים טובה צימוקי וברוך קרא ועוד רבים וטובים בתקשורת. בפיהם הם שמים את הטיעונים הבאים: "שופטי העליון החברים בוועדה מסרבים זה שנה למנותם בטיעון שאינם עומדים בסטנדרט המקצועי של שופטי העליון", כתבה צימוקי ב'ידיעות', "ולטענתם הם כופרים בסמכותו של בית המשפט העליון בכל הקשור לביקורת שיפוטית על חוקים ועל חוקי יסוד". כלומר, הם גם לא ראויים מצד עצמם, וגם תומכים באג'נדה שלא מתאימה לנו. ברוך קרא, במאמר מיוחד שהקדיש להכפשת השניים, תיאר את הרקורד הדל שלהם כלשונו, והשווה בינו ובין גאונותם המפוארת והרזומה הבלתי מתפשר של עילויי העליון.

עם הטיעון השני שהביאה צימוקי אני חי דווקא די טוב. אגדיל ואומר – אני אפילו שמח לקרוא אותו. מלחמת רעיונות בבית המשפט היא היא הדבר שאנחנו צמאים אליו. שיהיה ויכוח, שיונח על השולחן, שיהיה ברור מה עמדתו של כל שופט בוויכוח הזה. הבעיה הגדולה, והמקוממת מבחינתי, היא הטיעון הראשון. טיעון "אי ההתאמה" שמלווה אותנו מאז שברק היה נשיא עליון שלא מצא מרוקאי ראוי, ועד עמית שאינו מוצא את ביטון ראוי. זה הטיעון שהוא תמצית ההדרה, האפליה וההשתקה של הימין בישראל, ואותו צריך לעקור בלי משא ומתן ובלי פשרות.

בדורותינו, צריך לציין, הטיעון הזה אפילו אינו קשור בהכרח לזהות העדתית. בכל כינוס של הוועדה לבחירת שופטים לצורך בחירת מועמדים לעליון, הריטואל הזה שב. פעם זה ד"ר ויניצקי, שאינו חשוד במרוקאיות, פעם זאת פרופ' גביזון, פעם השופט אלרון. הכלל: יושב מילייה חשוב בעיני עצמו, וקובע שרק מי שנראה כצלמו וכדמותו מבחינה רעיונית וחברתית ראוי לשבת על כס העליון. זה שיבוש כל כך עמוק במערכת הנפשית של אותה חבורה, שהיא אפילו אינה מודעת למעשיה. היא ממשיכה לעשן בפניו של ר' אריה לוין, לנשוף עליו בגסות את העשן, ולאחר מכן לברך אותו בתמימות מופלאה בברכת שבת שלום ולהתפלפל איתו בגדרי מלאכה שאינה צריכה לגופה אליבא דרבי שמעון.

אני לא אכתוב כאן, בשום פנים ואופן, את שבחם של ד"ר ביטון וד"ר בקשי ואת הרזומה המפואר שלהם. זו תהיה טעות פטאלית אם ימני אחר יעשה זאת. כל צעד לכיוון המתנשא של השופטים הללו הוא ההפסד המוחלט. האמת היא שביטון ובקשי ראויים פי מיליון מברק־ארז ועמית, ולו רק בשל העובדה שהם עמדו פעם אחר פעם באומץ מול הציבור ושטחו בתקשורת את תפיסת עולמם בשלל נושאים משפטיים, וחלק גדול מהציבור השיב להם באהדה ובאמון מלא. אלה השופטים הראויים לעם ישראל, כאלה שמכבדים את האינטליגנציה שלו ואת עמדותיו, מרגישים שהם צריכים לתת לו דין וחשבון ולא מסובבים אותו בכחש עם כל מיני מושגים "מקצועיים".

מופע האימים של מלצר

ובכלל, צריך גם לנפץ את בלון "המזג השיפוטי" ששופטי העליון מנפחים לעצמם. בשבוע רגיל הייתי צריך להלאות אתכם ואת עצמי בנבירה בפסקי דין כדי להוכיח שרלטנות של שופטים מסוימים שתעמיד באור מגוחך את ההתנשאות שלהם על בקשי וביטון. אך עשה איתי חסד השופט בדימוס חנן מלצר, שמכוח שיטת הסניוריטי טיפס עד למעמד ממלא מקום נשיאת העליון, כשהוכיח רק השבוע את האיכויות המיוחדות של "השופטים הראויים". הקשיבו לזה.

הדיון הוא דיון בוועדה בכנסת על החוק לסגירת תאגיד השידור. השופט מלצר הוזמן כמי שכתב בעבר הלא רחוק פסק דין שקובע כי אסור לממשלה או לכנסת לסגור את תאגיד השידור. הוא התבקש להסביר את הרקע, הרציונל וההשפעה המשפטית. החידושים המשפטיים שהוא בדה מליבו שם, בחוסר רהיטות מביך יש לציין, הצליחו להדהים אפילו את חברי האופוזיציה. תחילה נדרש מלצר להסביר כיצד נקבעה בפסיקה הלכה לגבי חוק לסגירת התאגיד בשנת 2019, כאשר החוק הזה נולד רק בשנת 2024. הרי כלל גדול בבג"ץ הוא שלא דנים בשאלות עתידיות או תאורטיות.

מלצר, מרוצה מעצמו, הסביר את החידוש המופלג שלו בדיני פסיקה. יש בארצות הברית תאוריה, הסביר, בנוגע להפלות. נשים שנאסר עליהן להפיל במדינות שבהן יש חוק נגד הפלה רצו לעתור לבית המשפט הפדרלי, אבל בגלל שהפרוצדורה מחייבת קודם פנייה לערכאה נמוכה ועוד תהליכים שאורכים זמן רב, העתירות התייתרו תמיד בתום תשעה חודשים והנושא לא נדון. לכן הוחלט לדון בו באופן עקרוני, גם בלי עותרת קונקרטית בהיריון שזקוקה לסעד מבית המשפט. המשל מצוין, ומה הנמשל? ובכן, בגלל שהיו מדי פעם כוונות לבטל את התאגיד, מלצר החליט לפסוק בעניין גם בלי שהיה חוק ספציפי על שולחן הכנסת.

תשאלו, מה דמיון יש בין תינוק שהוא מעשה עשוי ואומלל בעולם, עם אמא שלא רוצה בו, ובין חוק שניתן לפסול אותו מתי שרוצים? ומה בין הכללים במערכת המשפט האמריקנית, שמחייבת לעשות את כל הדרך מהערכאה הנמוכה עד לעליון, ובין ישראל שבה עתירות מינהליות מתחילות ונגמרות בבג"ץ? ומה טעם יש בפסילה עתידית גורפת של חוק לביטול התאגיד, בלי לקחת בחשבון נוסח מאוזן או חלקי, או לבחון נסיבות כמו משבר כלכלי אדיר או שינויים טקטוניים בשוק התקשורת? אז תשאלו. למלצר היה וורט והוא היה מרוצה ממנו, אז הוא שרבט אותו על נייר משרדי של בית המשפט העליון ואחרי חמש שנים עוד בא להציג אותו בחדווה בכנסת.

וזה לא היה סוף מופע האימים המשפטי של מלצר. אחרי שהציג את התאוריה המבריקה שלו, הוא אף שחרר איום מאפיוזי ומגושם לחברי הכנסת מהקואליציה שישבו מולו. הגאון המשפטי טען שהיות שחוק הבחירות לכנסת קובע שמועמדים שרוצים לבטל את אופייה הדמוקרטי של המדינה פסולים מלהתמודד לכנסת, וחוק שמטרתו סגירת תאגיד השידור הציבורי הוא חוק אנטי־דמוקרטי בעליל (?!), "יהיה אפשר להעלות נגד חברי כנסת שתומכים בחוק הזה את הטענה שצריך לפסול אותם מלרוץ לכנסת". או בצורה פחות מגושמת: מי שיצביע בעד החוק, נדאג שייפסל מלרוץ לכנסת הבאה.

האם אחרי ששומעים את דברי ההבל המגומגמים של מי שכיהן כממלא מקום נשיאת העליון, אדם שברק־ארז ועמית ישבו לצידו מאות שעות ולא הביעו בדל של הסתייגות ממקצועיותו, אפשר לקחת ברצינות את הטענות שלהם על הרמה המשפטית של ד"ר ביטון ובקשי?

והערה אחרונה לסיום. במסגרת החיסול הממוקד, גם עיתון הארץ נשלח אל המערכה ופרסם בשבוע שעבר כתבה על – איך לא – מקום מגוריו הכובש, המגרש והמנשל של ד"ר בקשי. מדובר ביישוב עפרה, לא בגבעת משפדי הערבים, אבל ניחא. מי שניחן בזיכרון־מה יוכל לשלוף ממנו בקלות קמפיין כמעט זהה שניהל אותו עיתון נגד שופט העליון נעם סולברג, שמתגורר בגוש עציון. הייתה אז אפילו עתירה נגד מינויו. היום נעם סולברג הוא אחד משלושת הנציגים בוועדה לבחירת שופטים. למרבה הצער, כאשר שני חבריו לנציגות השופטים בוועדה מבצעים רצח אופי נפשע לד"ר אביעד בקשי, הוא בוחר לשמור על ממלכתיות מזויפת ולשתוק להם. אומנם הוא ניסה בעבר לפשר ביניהם ובין השר לוין, וזהו צעד מבורך. אבל הפסילה הקטגורית היא לא נושא לדיון, היא נושא להוקעה, וראוי לשופט סולברג שיבצע אותה בצורה הברורה ביותר.

לתגובות: [email protected]