במלחמה הזו, אנחנו לא לבד

עם ישראל נתון במלחמת עצמאות וזהות כבר למעלה משנה. מדוע עצמאות? כי זו מלחמה קיומית, על כל הקופה. כי התברר שעלינו להילחם על עצם היותנו כאן בארצנו, בדיוק כפי שעשו דור תש"ח. ולמה מלחמת זהות?

כי המלחמה הגדולה הזו שונה מאד מהמלחמות הגדולות בהן הערכים היו פשוטים וברורים, בהן היה ברור שנלחמים עד הניצחון המוחלט, היה ברור שזו הארץ שלנו, של העם היהודי, שבכירי מערכת הביטחון היו סוסים דוהרים, שבתקשורת אין קולות נהי ובכי, שרוח העם והיחיד בריאה. אבל כיום, תוך כדי המלחמה בה גיבורי ישראל נלחמים כאריות, מתקיימת זירה קריטית בעורף האזרחי, הציבורי, המשפטי, הפוליטי, התקשורתי - על עצם התודעה אל מול הנדסת תודעה ואל מול רוחות מחלישות של כניעה ובלבול.

למעשה, אלו אותן רוחות שהביאו עלינו את המחדל, רוחות פוסט-ציוניות פרוגרסיביות מנותקות מיהדות, שאחזו במערכות המדינה, בעיקר מערכת המשפט ומערכת הביטחון, רוחות שהדרג המדיני הנבחר בחר לא להתעמת מולן יותר מדי, לעומת המצב כיום בו לאט לאט נבחרי ציבור משתחררים מלפיתת המוות של המערכות החולות ומתחילים לייצר קצת משילות.

ובכן, כיום מלחמת הזהות הזו קיימת ונוכחת, זה ברור. אנו נאבקים לשמור על עצם המחשבה והתודעה שלנו אל מול הררי שקרים ונהרות של כזב (לכן כל כך חשוב לחזק את ערוץ 14, בלעדיו, כל המלחמה הייתה נראית אחרת, לרעה), לחזק את עצמנו, את משפחתנו, את הקהילה בה אנו חיים ואת עם ישראל כולו, באמצעות שיח בריא ומעשים טובים ומועילים.

התודעה היהודית כולה בנויה מעגלים מעגלים, לעומת התודעה הפרוגרסיבית בה אתה במרכז, הכל סובב סביבך, הכל נמדד לפי מה שטעים ונעים (ככה ניסו לקנות "שקט", זוכרים?) ובלי אחריות ומחויבות. העולם המערבי מבטיח לכל אחד מאיתנו פתרונות הייטק (כן, זה גם מה שחיפשו בצבא ה"קטן והחכם"). ובפן המשפחתי והחברתי פתרונות בלחיצת כפתור. אפשר להזמין ארוחה, למצוא עבודה, לצבור חברים... אפילו זוגיות הפכה למוצר נוחות לא מחייב, נזיל ובלי אחריות. משהו הלך לאיבוד - הקשר הקרוב, העמוק, האמיתי.

ולפתע בזמן משבר, במלחמת הזהות הזו, רואים בבירור את ההבדל - בין חיים של נוחות לחיים של משמעות כחלק מהכלל. זו המשמעות של משפחה - להיות חלק ממשהו גדול יותר. פתאום רואים לא רק גיבורים שעוזבים הכל ומתגייסים למילואים, אלא נשים גיבורות שעומדות מאחורי בעליהן, משפחות מגויסות למען הכלל, משפחות שנותנות כוח להמשיך, וקהילות תומכות.

לפני כ100 שנה חי בגרודנה (בלארוס, מזרח אירופה) אחד מגדולי ראשי הישיבות, רבי שמעון שקופ זכר צדיק לברכה. הוא כתב: "רגשי אהבת עצמו ורגשי אהבת זולתו הם כצרות זו לזו, אבל עלינו להשתדל להעמיק בזה למצוא הסגולה המאחדת אותם אחרי כי שניהם דורש ה' מאתנו.. האיש הגס והשפל כל ה"אני" שלו מצומצם רק בחמרו וגופו, למעלה ממנו מי שמרגיש ש"אני" שלו הוא מורכב מגוף ונפש, ולמעלה מזה מי שמכניס ל"אני" שלו בני ביתו ומשפחתו, והאיש ההולך בדרכי התורה, ה"אני" שלו כולל את כל עם ישראל, שבאמת כל איש ישראל הוא רק כאבר מגוף האומה הישראלית.

ועוד יש בזה מעלות של איש השלם.. להרגיש שכל העולמות כולם הוא ה"אני" שלו, והוא בעצמו רק כאבר קטן בתוך הבריאה כולה, ואז גם רגש אהבת עצמו עוזר לו לאהוב את כל עם ישראל, ואת כל הבריאה כולה."

כלומר, היציאה מהפרטיות אמנם גובה מכל אחד איתנו מחירים. לחייל פחות נעים ונוח, למי שנושא אישה, או לאישה שנישאת לאיש נוצרת מחויביות, מי שנולדים לו ילדים חייב לטפל בהם, להשקיע ולגדל אותם, וכן הלאה. אבל מי שמצליח להבין שה"אני" שלו זה לא רק מה שטעים ונעים, אלא חיים שלמים שכוללים גם משפחה ועם, מרגיש ממש שהמשפחה היא ה"אני" ושעם ישראל הוא ה"אני" (ובאנשים גדולים מאד - ה"אני" שלהם זה כל הבריאה כולה). רבותי, ברוך ה' זו לא תאוריה, אלה ממש מציאות לאומית חזקה.

רבים רבים מעם ישראל, אלה שנחלצו להציל במסירות נפש ביום טבח שמחת תורה בלי צו 8 ובלי פקודה ורק מכוח הערבות ההדדית של העם היהודי, אלה שנלחמים עדיין, וגם אלה שמחזקים את עם ישראל בטווח הארוך: אלה שגומלים חסד, שמטיבים לזולת ואלה שמשקיעים בהקמת בית וגידול ילדים למען עם ישראל, כדי שיהיו כאן עוד יהודים טובים ומסורים זה לזה. כי הדרך לעם חזק עוברת דרך בתים חזקים, תאים משפחתיים חזקים, המתבוננים על דורות שקדמו לנו ומבינים שאנחנו חלק קטן מסיפור גדול, הסיפור של עם ישראל. להיות חלק קטן כזה - זה דבר גדול שמעניק הרבה כוח ומשמעות.

במלחמה הקשה הזו, נפגעו משפחות רבות, חיים רבים אבדו, ומעבר למחויבות שלנו כלפי קדושי עליון, יתומים ואלמנות, פצועים ובני משפחותיהם, עלינו לחזק את הבתים הקיימים, להקים עוד בתים ומשפחות, להוליד עוד ילדים, ולהשקיע בהם זמן ותשומת לב. עלינו להתחנך ולחנך למחויבות, למסירות ואחריות. לערבות הדדית. אחרי שנוכחנו לדעת כמה היא חיונית לעצם קיומנו. זה המימוש העצמי הגדול ביותר של יהודי - להיות חלק בריא וחזק מהעם היהודי, והחולייה החזקה ביותר בעם היהודי היא המשפחה היהודית.

עלינו להתאמץ לנצח את מלחמת הזהות הזו. כי כשאנחנו חלק ממשפחה ועם, אנחנו לא סתם חיים את ההווה - אנחנו חלק משרשרת הדורות, ממשיכים את המורשת, בונים את העתיד.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון חותם