במסגרת פרויקט 'בימים ההם בזמן הזה', סיפורי ניסים בני ימינו לחג החנוכה, שוחחנו בערוץ 7 עם בועז צלניק, שנפצע בלחימה בדרום לבנון ומטופל במרכז השיקום בהדסה הר הצופים.
תחילה הוא משחזר את האירוע בו נפצע. "נכנסנו במוצאי יום כיפור ללבנון. התכנון היה שלפנינו ייכנסו שני גדודים שיכבשו את הרכסים מסביב והגדוד שלי צריך, אחרי שהם כובשים את הרכסים, להיכנס לכפר ולכבוש אותו.
התחלנו ללכת עשרות מטרים פנימה ואז נורה עלינו הנ"ט הראשון שפגע בסמ"פ שעמד מאחורינו ובמספר חיילים נוספים. תוך כדי שמפנים אותם, אנחנו התחבאנו בין הטרסות מאחורי מחסות, עד שיהיה ברור מאיפה ירו ועד שיחליטו מה לעשות. נשארנו שם כמה שעות וכבר התקרב הבוקר, לכן הוחלט שבמקום לכבוש את הקסבה בעומק הכפר, ניכנס לאחד הבתים בפאתי הכפר, רק שלא נהיה חשופים בבוקר", מספר צלניק.
הוא ממשיך ומתאר את ההתרחשות. "התחלנו לנוע בטור לכיוון הבית, זה שלפני עצר רגע, נשמעה שריקה וראינו כדור של אור עף לכיווננו ונשמע בום. נפל נ"ט קרוב אלי אבל לא פגע בי. נפצענו שבעה חברים מהמחלקה. בכל הפעולה נפצעו כ-20 לוחמים ואני נפצעתי הכי קשה מבינהם.
התברר שעפו לי רסיסים ונכנסו לרגליים ורסיס אחד חדר לעורף. היה נס שהוא לא פגע בשום דבר והותיר רק צלקת. נשברה לי כתף שמאל ובכתף ימין הרסיס העיף חלק מהעצם וחלק גדול מהשרירים".
לצלניק לקח כמה רגעים להבין מה בדיוק קרה. "בשנייה הראשונה אתה חושב שזהו ואז אתה מגלה שיש בך כוחות וצועק: 'נפצעתי'. לקח כמה רגעים עד שהגיעו אלי ובהתחלה גם לא שמעו אותי. אני הרגשתי שצעקתי אבל אנשים כנראה שמעו את זה אחרת.
הגיע אלי הסמל, הסברתי לו היכן יש לי חוסמי עורקים בווסט והוא טיפל בי. הסברתי לו איפה יש טוש כדי שירשום מה השעה כדי שלא יהיה נמק. כשהתקרבנו לגבול הגיעו אלינו לוחמים של 669. הרופא שטיפל בי שם אמר שאיבדתי כל כך הרבה דם שהם חשבו שלא אשרוד - וגם אם כן - שלא תהיה לי יד. זו גם השמועה שהגיעה בהתחלה לחברים שלי: שכרתו לי את היד. זה היה נס מאוד גדול ולמפרע התברר שהפציעה שלנו עצרה את הכוח מלהתקדם והגדוד חזר אחורה ואז התברר שהבתים שרצינו להיכנס אליהם היו ממולכדים ושחיכה לנו שם מארב. באיזשהו מקום הפציעה שלנו הצילה את כל הגדוד והחטיבה מאירוע הרבה יותר מורכב. גם זה חלק מהנס הגדול שקרה לנו".
"מאז החתונה אשתי רוצה לקנות לי חנוכיית כסף. אז השנה, לכבוד הנס, היא קנתה לי אותה. ברור שראינו את יד ה' בתוך המלחמה ואנחנו רואים ניסים במלחמה על כל צעד ושעל", הוא מסכם.
את ימיו תופס כיום שיקום אינטנסיבי שהוא מבצע במרכז השיקום ע"ש גנדל בהדסה הר הצופים, בעודו מאושפז במחלקה עם חיילים רבים שנפגעו אף הם במלחמה.
"השיקום הוא תהליך מאוד ארוך וצריך גם סבלנות וגם הבנה שהשיפור מגיע בצעדים קטנים", הוא אומר.
"יש פה צוות מצויין של רופאים ורופאות, אחיות מקצועיות שבאמת פה לכל דבר.
אני עושה פזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, עובר מפגשים במרפאות וטיפולים שמקדמים את ההחלמה". מרכז השיקום בהדסה - מן הגדולים והמתקדמים במזרח התיכון, נבנה בשנים האחרונות ונפתח בינואר האחרון, למען פצועי מלחמת חרבות ברזל.
במרכז - שהוקם בעלות ראשונה של חצי מליארד שקלים, קיימות היום 140 מיטות אשפוז שנותנות מענה למצוקה חמורה במיטות שיקום שקיימת בישראל והוא אף מספק מעל 250 עמדות לשיקום יום.
כיום, כמעט שנה לאחר שנפתח מטופלים בו פצועי המלחמה במחלקה ייעודית
וכן אזרחים רבים הזקוקים לשיקום בשל חבלות, תאונות וניתוחים.