במסגרת פרויקט 'בימים ההם בזמן הזה', סיפורי ניסים בני ימינו לחג החנוכה, שוחחנו בערוץ 7 עם אמיתי אוחיון, חובש מד"א, שאיבד את אחיו ואביו במהלך ה-7 באוקטובר תוך שהם עסוקים בלחימה ובחילוץ פצועים.
עם תחילת האזעקות, הממ"ד של בני משפחת אוחיון היה עמוס במיוחד: יחד עם האב משה והאם שרית וחמשת ילדיהם, שהו בחדר הקטן יותר מ-15 חניכים וחונכים מעמותת "קו לחיים" שמטפלת בילדים בעלי מוגבלויות.
"התעוררנו בשמחת תורה לרעשי האזעקות והטילים. בסביבות השעה שבע התחיל קרב הגבורה באופקים. יצאתי לקרב ויחד איתי אבי משה ואחי אליעד ששניהם נהרגו. אני חזרתי ממנו", משחזר אוחיון.
בשלב הזה אמיתי החובש יצא לטפל בפצועים, האב משה ואליעד יצאו להילחם במחבלים ושאר בני הבית נשארו לטפל באורחים.
"כשהתחיל הירי רצתי לכיוון שבו היו המחבלים ואבא ואליעד יצאו לפני ברכב. משם, חזרתי הביתה, לקחתי ציוד רפואי שהיה לי, מחסניות ונשק והשתתפתי בקרב. ספגנו אש תוך כדי טיפול בשוטרים שנפגעו. ב-7:30 היינו בשיא הקרב תחת ירי של RPG. ראינו ניסים לאורך כל היום. אבא ואליעד נלחמו באחד הבתים ברחוב התמר - שם הם נהרגו. פינו אותם משם. הצלחתי להגיע לזירה שבה הם נהרגו רק למחרת ולהבין מה קרה".
אמיתי, שלא ידע על מותם של אביו ואחיו, המשיך בחילוץ פצועים מהעיר לכיוון צומת גילת ובית החולים סורוקה. "בשבת שלאחר מכן, בתוך השבעה, עלינו אחד אחרי השני ובירכנו הגומל. עליתי בעליית שישי בירכתי עם עוד אנשים ואתה רואה שיש מסביבך עשרות אנשים שנלחמו באותו בוקר וברוך השם שרדו.
אחד מלוחמי היס"מ שחילצנו השתחרר מבית החולים אחרי 130 ימי אישפוז. הצלחנו לצאת מהמילואים, אני רואה אותו עומד על הרגליים, פוגש את משפחתו ואומר לחבר שלי: 'הצלחנו. יש כאן נס אמיתי'", הוא מסכם.